בקשת סילוק על הסף של נתבעת 2 בתביעת רעש

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 36903-12-17 ספוז'ניקוב ואח' נ' מלון ימית תל-אביב בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבקשים 1.לארי ספוז'ניקוב 2.מאיר סהר 3.המרכז להשתלה בזאלית ע"י ב"כ עו"ד **** כהן משיבים 1.מלון ימית תל-אביב בע"מ 2.ע.ג. אבי פיתוח השקעות בע"מ 3.מפעלי גרוזה קשפיצקי חברה להשקעות בעמ 4.אורכידאה ניהול מלונות בע"מ 5.אושן קלאב הוטלס בע"מ 6.אבי חורמרו 7.רן משה בלבוס 8.אברהם נקש 9.אלי מוזס גרוזה 10.לותר גרוזה 11.יעקב ברנרד נתבעים 1, 2, 4-8 ע"י ב"כ עו"ד אורן שבח נתבעים 3, 9, 10, 11 ע"י ב"כ עו"ד גדיאל בלושטיין פסק דין

המרפאה מצאה עצמה בלב אתר בנייה, בלב קולות פטישים, קדוחי קונגו, רעש מנועי טרקטורים, ענני אבק, ריחות בנייה, ללא יכולת לקיים פעילות תקינה בסביבה ראויה.

טענות התובעים בתגובתם לבקשה לסלק את התובענה על הסף הנתבעים 2-1 הפגינו חוסר תום לב כשלא גילו בבקשתם כי הגישו נגד התובעים תביעה לפינוי מושכר בתא"ק 30994-01-18.

דיון והכרעה הפסיקה עמדה על חשיבות הגישה לערכאות וחייבה זהירות רבה בסילוק על הסף של תובענה מבלי לידון בה לגופה.

...

אולם, בחינתם של הצווים הלא כספיים המתבקשים ובחינת מכלול טענות התובעים, מביאים למסקנה הברורה שאין לצווים אלה קיום משל עצמם ואין הם אלא "קדימון" לתביעה כספית "רגילה" בסכום גבוה (לגרסת התובעים), שבמהלכה, כשגרה, ניתנים הצווים הבלתי כספיים המבוקשים בתביעה זו. כך למשל עתירתם של התובעים כי הנתבעים יגלו להם מסמכים שונים ויאפשרו להם את העיון בהם, שאינה אלא בקשה המהווה חלק מההליכים המקדמיים בכל תביעה כספית "רגילה". כך גם עתירתם של התובעים לקבוע כי הנתבעים הפרו את ההסכם שאינו אלא חלק רגיל מבירור בתביעה כספית "רגילה". עניין זה מתחדד ביחס לעתירת התובעים לקבוע את האחריות האישית של חלק מהנתבעים לחובותיהם של הנתבעות שהן תאגידים.

לאור כל האמור לעיל, אין התובענה מתאימה להתברר על דרך של המרצת פתיחה.

הואיל והגשת התביעה כתביעה "רגילה" מצריכה תיקון רחב היקף עד מאוד והשלמה משמעותית של האגרה, והואיל ואני סבורה כי אין מדובר במקרה "בתחום האפור" וכי לא היה מקום, מבחינה עניינית, להגיש את התביעה על דרך המרצת פתיחה, נמחקת התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים 1, 2, 4 – 8 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, ונתבעים 3, 9, 10, 11 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

הנתבעות מבקשות כי בית המשפט ידחה את התביעה על הסף מחמת היתיישנות.

לטענתו, הוא עדיין עובד אצל הנתבעת 1 בתנאי רעש מזיק, וממשיכים להיגרם לו נזקים בגין כך, כך שההתיישנות בגינם רק מתחילה כעת.

סילוק תביעה על הסף, ובמיוחד דחייתה, הוא הליך הננקט במשורה, רק כאשר אין ספק שעל יסוד העובדות שטען להן התובע, הוא לא יוכל לזכות בסעד שבקש (ע"א 3510/99 ראובן ולעם נ' אגד).

...

מאחר שהתביעה התיישנה, אני מורה על דחייתה כבר בשלב הזה.

(3) מיטרד וירידת ערך בעת ביצוע ההפקעה – בכתב התביעה נטען כי התנועה הערה של כלי רכב והולכי רגל מאז הנטילה גורמת למטרדי רעש וריח ופגיעה בפרטיות, ובנוסף נגרמה למקרקעין ירידת ערך משמעותית בגין הנטילה.

כתב הגנה – נתבעת 2 נתבעת 2, המועצה המקומית קריית יערים, טענה אף היא כי דין התביעה להדחות, ובנוסף ביקשה את סילוקה של תביעת התובע 2 על הסף בשל כך שמיופה כוח אינו יכול, מן הבחינה המשפטית, לתבוע בשם עצמו.

...

התובעים הגיבו לבקשת הסילוק על הסף וטענו כי דינה להידחות.

דיון והכרעה בהמשך לקדם המשפט מיום 10.3.2019, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי כתב התביעה כפי שהוא אינו יכול לעמוד, ודינו סילוק על הסף.

נוכח הגדרה מפורשת זו של עילת תביעתו של תובע 2 ברי כי יש ממש בטיעוני הנתבעות לפיהן דין תביעתו של תובע 2 להיות מסולקת על הסף בהיעדר יריבות, משעה שתובע 2 עצמו טוען במפורש בכתב התביעה כי התביעה היא תביעתו של תובע 1 ולא תביעתו שלו.

כללי הנתבעת 1 (להלן: "נתיבי ישראל") ביקשה לסלק את התביעה על הסף, והנתבעת 2 הצטרפה לבקשה זו. עניינה של התביעה נגד שתי הנתבעות הוא כביש 471 הנקרא כביש "מכבית" (להלן: "הכביש") אשר נסלל בתחום השיפוט של היישובים גבעת שמואל וקריית אונו, והנזקים הנטענים שנגרמו ונגרמים לתובעים עקב סלילת הכביש.

טענות התובעים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף עיקר טענת התובעים היא כי מדובר בתביעה נזיקית המבוססת על עילות המיטרד (ליחיד ולציבור), רשלנות, הסתרת אור שמש והפרת חובות חקוקות, כאשר המעשים אודותיהם נתבעות הנזקים הם, בין היתר, יצירת מיטרדי רעש, אבק, זהום אויר, ויברציות, חסימת אור שמש, מחנק קלסטרופוביה, בעת ביצוע עבודות סלילת הכביש ופתיחתו לתנועה בהיקפים של עשרות אלפי כלי רכב ביום.

דיון והכרעה כללי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בבקשה לסילוק על הסף, הבהירה נתיבי ישראל כי בקשתה לסילוק על הסף כוללת גם את סילוקה על הסף של טענת התובעים לאי התקנת מיגון דירתי, שכן טענה זו מקומה היה להתברר במסגרת היתנגדות לתכנית או לחלופין במסגרת תביעה לפי סעיף 197.

...

התיישנות, שיהוי, היות התביעה טורדנית אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

אין בידי לקבל את הטענה בעניין השיהוי בהגשת התביעה, שכן אף אם נכונה היא, הרי שנדירים המקרים בהם ידחה בית משפט על הסף תביעה אך ורק בשל שיהוי [ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית, פ"ד נ"ז(5) 433 (2003)].

סיכום הבקשה מתקבלת בחלקה באופן הבא: התובעים 1-49 מגבעת שמואל וכן התובעים 51, 52 ו-57 מקריית אונו לא יהיו רשאים לתבוע רכיב נזק של ירידת ערך דירותיהם (המכונה בתביעה "נזק כללי"), והתביעה בגין רכיב נזק זה תידחה.

במסגרת כתב התביעה התבקש סעד אחד בלבד, שהופנה כלפי שתי הנתבעות גם יחד, לאמור: "התובעים עותרים לצוו מניעה קבוע, אשר יורה לנתבעות להימנע מלהשמיע במיתחם מוסיקה ו/או מלהפעיל מערכות הגברה ו/או מלקיים אירועים ו/או מסיבות ו/או הופעות ו/או חאפלות ו/או מוסיקה חיה ו/או כל רעש אחר החורג ממוסיקת רקע שקטה, אשר לא תשמע כלל מחוץ לכותלי העסק". התביעה הוגשה בחודש אוקטובר 2021, כאשר במקביל הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה לצוו מניעה"), אשר אניס הנה המשיבה לאותה הבקשה, ואילו אתרים הייתה משיבה פורמלית לאותה בקשה.

הבקשה לצוו זמני נדונה והוכרעה ע"י כב' השופט אריאל צימרמן ביום 17 בדצמבר 2021 (אשר סבר שאין מקום להוסיף איסורים על הוראות החוק), כאשר בעמ' 1 לבקשה מבהיר בית המשפט, כי הוסכם על הצדדים, כי לאתרים אין כל חיוניות בגדרי הבקשה, לאמור: "המשיבה 2 היא בעלת הזכויות במקרקעין; מוסכם כי אין לה חיוניות בגדרי הבקשה". בקשת הסילוק והתשובה לה: ביום 21 בדצמבר 2021 הציע המותב הקודם אשר טיפל בתיק, כב' השופט צימרמן, לשקול את מחיקתה של אתרים מן ההליך: "נא תאום בשאלת בין ב"כ התובעים והנתבעת 2 בשאלת נחיצותה של הנתבעת 2 בהליך זה, שאינו מינהלי". התובעים סרבו להצעת בית המשפט ומשכך הוגשו כתבי הגנה, וביום 23 במרץ 2022 הוגשה על ידי אתרים, בקשה לסילוק התביעה על הסף, היא הבקשה דנן (להלן: "הבקשה").

...

בענייננו, הסעד כפי שהוא מנוסח כנגד אתרים, זאת לצד האמירות הנוספות לפיהן אתרים לא מפעילה כלל את המקום מביאה למסקנה, כי זה חסר היתכנות כלפי אתרים.

תוצאת הדברים הינה אם כן, כי הסעד שהתבקש אינו נוגע לאתרים; נוכח המסד העובדתי שבכתבי הטענות של התובעים, לא ניתן יהיה לאכוף אותו על אתרים גם אם ינוהל ההליך עד סופו והתביעה תתקבל, ומכאן שבשל נוסחו הנוכחי של הסעד, דין התביעה להיות מסולקת על הסף כנגד אתרים, תוך ששמורות לתובעים מלוא הזכויות לנקוט בהליכים המתאימים כנגדה במידת הצורך ובכפוף לכל דין, זאת מבלי שאני מחווה כל עמדה לכאן או לכאן.

בנסיבות, ושעה שאתרים התגוננה מפני התביעה, ואף מפני צו מניעה נוסף שהוגש אף בימים אלה וטרם התברר, אני מחייב את התובעים בהוצאות אתרים ובשכ"ט עורכי דינה בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, באמצעות ב"כ. המזכירות תדוור לצדדים.