בקשת סילוק על הסף של כללית בהמרצת פתיחה של ההסתדרות

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 32581-08-17 14 ינואר 2018 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל נציג ציבור עובדים מר ישראל עמי שי נציג ציבור מעסיקים מר גבריאל דנה המבקש: יגאל בוזגלו, (ת.ז.-027207745) ע"י ב"כ: עו"ד רן קונפירו, עו"ד פז מוזר ועו"ד מיכל רובינשטיין - נגרי המשיבה: הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ע"י ב"כ: עו"ד מורן פרידמן ועו"ד הילה זקס פסק דין

מקובלת עלינו בנסיבות אלה טענת המבקשת לפיה כלל לא ניתנה לה האפשרות להגיב להמרצת הפתיחה אשר הוגשה בבית הדין האיזורי בתל אביב, בטרם העברתה לבית הדין בבאר שבע – ולו הייתה ניתנת לה האפשרות להגיב כבר אז הייתה יכולה להעלות את טענת תניית סמכות השיפוט ולאפשר לבית הדין האיזורי בתל אביב, תחת העברת המרצת הפתיחה לבית הדין בבאר שבע – לידון בשאלת תניית השיפוט ולסלקה על הסף כבר אז. המבקש טוען כי לאור הכלל "לא יעבירנו עוד" שבסעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 החל גם על בתי הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, עלינו לידון בעתירתו ולא להעבירה לערכאה אחרת, בית דין או בית משפט אחר.

דיון והכרעה תקנון ועדי העובדים במשיבה קובע בפרק 11 שבו: "כל טענה ו/או תביעה ו/או חילוקי דיעות באשר לפירוש או יישום האמור בתקנון זה תעשה בדרך של פנייה לרשות השיפוט כקבוע בחוקת ההסתדרות, תקנון רשות השיפוט ותקנות סדרי דין ברשות השיפוט של ההסתדרות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת". כאמור, המבקש טוען לזכות מכח סעיף 8(א) לסימן ב בפרק 1 לתקנון ועדי עובדים של המשיבה.

...

מקובלת עלינו בנסיבות אלה טענת המבקשת לפיה כלל לא ניתנה לה האפשרות להגיב להמרצת הפתיחה אשר הוגשה בבית הדין האזורי בתל אביב, בטרם העברתה לבית הדין בבאר שבע – ולו הייתה ניתנת לה האפשרות להגיב כבר אז הייתה יכולה להעלות את טענת תניית סמכות השיפוט ולאפשר לבית הדין האזורי בתל אביב, תחת העברת המרצת הפתיחה לבית הדין בבאר שבע – לדון בשאלת תניית השיפוט ולסלקה על הסף כבר אז. המבקש טוען כי לאור הכלל "לא יעבירנו עוד" שבסעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 החל גם על בתי הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, עלינו לדון בעתירתו ולא להעבירה לערכאה אחרת, בית דין או בית משפט אחר.

על כן, לאחר שמצאנו שהעניין אינו בסמכותנו, גם מסיבה זו עלינו לדחות את עתירת המבקש סוף דבר דינה של עתירתו של המבקש להידחות.

אמנם סעיף 5 לחוק הבוררות קובע שיש לעכב ההליכים בהפניית סכסוך לבוררות, אולם משקבענו שכל הסמכות לדון מסורה לרשות השיפוט, עלינו להורות על סילוקה על הסף כבר מסיבה זו. משקבענו שהסמכות מסורה לרשות השיפוט במשיבה, לא מצאנו מקום לדון בטענותיו של העותר בדבר הפלייה שנוצרה במועד מאוחר יותר לאחר פנייתו לבית הדין וכן בבקשות לסעדים זמניים שהגיש לבית הדין.

למרות התוצאה אליה הגענו, החלטנו שלא לחייב את העותר בהוצאות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ק"ג 24662-03-20 08 אוגוסט 2021 לפני: כב' השופטת קארין ליבר-לוין נציג ציבור (עובדים) מר **** רביץ נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר המבקשים: 1. האירגון הארצי של גמלאי התעשיה האווירית 2. צבי גוטוטר 3. הילל שחם 4. דן שחם 5. שלמה חסקלוביץ ע"י ב"כ: עו"ד פישר המשיבים: המשיבות הפורמאליות: 1. יואב בן אור 2. מבטחים מוסד לבטוח סוצאלי של העובדים בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שור 1. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים 2. קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ 3. קרן ביטוח ופנסיה לפועלים חקלאים ובלתי מקצועיים בישראל 4. קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ 5. קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ 6. נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות ע"י ב"כ: עו"ד שור פסק דין

בית הדין ביקש את עמדת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר לבקשת המבקשים ועמדתו היתה כי יש להכריע בהליך בהתאם להוראות הדין החלות בעיניין וזאת ללא נקיטת עמדה בבקשות הסף של המשיבים.

המשיבה 2 השיבה פניהם ריקם ועל כן הוגשה בקשתם ומנוהל הליך זה. דיון והכרעה נאמר כבר כעת כי לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק לא מצאנו מקור חוקי לפיו יש לבית הדין סמכות להורות על גילוי המסמך האמור במסגרת הליך זה. להלן נפרט מסקנתנו זו. המבקשים פתחו בהליך "המרצת פתיחה". הליך מסוג זה שמור לעניינים פשוטים שניתן לברר בדרך מקוצרת ומקורו בתקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר חלו במערכת האזרחית הכללית ואשר כבר אינן בתוקף כיום.

בהילקח כלל טענות הצדדים ביחס להתנהלותם איש כלפי רעהו בהליך זה, וכן בהילקח בחשבון כי הבקשה לסילוק על הסף התקבלה, יישאו המבקשים בהמרצת הפתיחה (שהם המשיבים בבקשה לסילוק על הסף) בהוצאות המשיבים בהמרצת הפתיחה (שהם המבקשים בבקשה לסילוק על הסף) בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים.

...

המשיבה 2 השיבה פניהם ריקם ועל כן הוגשה בקשתם ומנוהל הליך זה. דיון והכרעה נאמר כבר כעת כי לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק לא מצאנו מקור חוקי לפיו יש לבית הדין סמכות להורות על גילוי המסמך האמור במסגרת הליך זה. להלן נפרט מסקנתנו זו. המבקשים פתחו בהליך "המרצת פתיחה". הליך מסוג זה שמור לעניינים פשוטים שניתן לברר בדרך מקוצרת ומקורו בתקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר חלו במערכת האזרחית הכללית ואשר כבר אינן בתוקף כיום.

לא בכדי לא עלה בידי המבקשים להצביע על מקור חוקי או נורמטיבי המסמיך את בית הדין לעבודה להורות על גילוי מסמך, שלא אגב הליכים מקדמיים בתובענה שהוגשה כדין ועל כן מצאנו כי סמכות בית הדין להורות על גילוי המסמך יכולה לצמוח רק אם תוגש תביעה אשר לצורך בירורה יידרש גילוי המסמך האמור.

לאור האמור, מצאנו כי המבקשים לא הצביעו על מקור נורמטיבי המקנה לבית הדין סמכות להורות כפי שביקשו ועל כן בקשת המשיבים לסילוק המרצת הפתיחה על הסף – מתקבלת.

מאחר וזוהי התוצאה אליה הגענו, לא נדרשנו לבחינת סמכותו העניינית של בית הדין כלפי המשיב 1, אולם מצאנו לציין כי טענותיו, כבדות משקל הן. עוד נציין כי אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע דבר וחצי דבר ביחס לטענות המבקשים בגינן מבקשים הם לעיין במסמך האמור וכן לטענות המשיבים בסוגיית ההתיישנות שתתבררנה אם וככל שתוגש תובענה ובמסגרתה.

תאריך הישיבה: י' בטבת התשע"ח (28.12.2017) בשם המערערת: עו"ד יהושע חורש; עו"ד רונן ברומר; עו"ד אוריאל פרינץ; עו"ד עדי שלמה בשם המשיבה 1: עו"ד ד"ר ליפא מאיר; עו"ד ארז דר-לולו; עו"ד רעות כהן; עו"ד גרי קופלוביץ בשם המשיב 2: עו"ד יעל מימון פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון) שהורה על סילוקה על הסף של המרצת פתיחה שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות והמרצת הפתיחה) ובה טענה לפגמים שונים בתקנון החדש של קופת חולים שירותי בריאות כללית (להלן: הקופה או כללית) ובהליך אישורו.

ביום 2.3.2015 הגישה ההסתדרות תובענה בדרך של המרצת פתיחה, ובה ביקשה שורה של סעדים הצהרתיים ובהם בין היתר כי בית המשפט יצהיר ויקבע כי אין בידי הקופה לשנות את תקנונה באופן הפוגע בזכויות ההסתדרות אלא באישור המוסדות המוסמכים של ההסתדרות; וכי החלטת מועצת הקופה התקבלה בחוסר סמכות, ולכן היא חסרת תוקף ובטלה.

שנית, גם אם בחתימת פסק הדין ציין בית המשפט כי עמידה על קיום הוראת סעיף 181 לתקנון הישן באה בסתירה לתכליות החוק, יש לזכור כי הבקשה שהגישה כללית לסילוק המרצת הפתיחה על הסף התבססה על הטענה כי הליך זה התייתר, נוכח ההחלטות שדחו את הבקשה השנייה לסעדים זמניים מטעם ההסתדרות.

...

משכך, אני סבור כי לא ניתן ללמוד מההחלטה ברע"א 3284/15 כי זו הכריעה בשאלת זהות האכסניה המתאימה לבירור טענות ההסתדרות.

טענה זו מתבססת על האמור בסיפת פסק הדין של בית המשפט המחוזי: "אין לעמוד על הקביעה הארכאית שבסעיף 181 לתקנון הקיים, שלמעשה יישומה ישים רגלים לאישור תקנון חדש, והיא עומדת בניגוד להוראות החוק. הקביעה כי שר הבריאות הוא המוסמך, משמעותה הלכה למעשה כי אין לעמוד על קיום סעיף 181, ואין לאפשר להסתדרות להטיל וטו על אישור התקנון החדש, אלא שר הבריאות הוא הסמכות.

יוצא אפוא, כי גם לשיטתה האחרונה של המדינה (שלא ראיתי לקבלה) לא נדרש בית המשפט לכל השאלות שעמדו להכרעתו.

על מי מוטלת החבות לתשלום פצויי הפקעת מקרקעין, כאשר ההפקעה נעשתה על פי חוק רישום שיכונים צבוריים (הוראת שעה), התשכ"ד-1964? כיצד יש לסווג לצרכי אגרה תובענה לפסק דין הצהרתי בדבר זכאות לפצויי הפקעה? לפניי שתי בקשות, הראשונה מטעם המשיבה מס' 2, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה רכס הכרמל (להלן: "הועדה"), לסילוק המרצת הפתיחה שהוגשה כנגדה (להלן: "התובענה") על הסף, ואילו הבקשה השנייה היא מטעם המשיבה מס' 1, המועצה המקומית דאלית אל כרמל (להלן: "המועצה המקומית") לסיווג התביעה ככספית, על אף שהסעד המבוקש הוא הצהרתי, ולחייב את המבקשת, חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ (להלן: "המבקשת") בתשלום אגרה בהתאם.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הועדה העובדות הרלוואנטיות: המבקשת הנה אגודה שיתופית בעלת זכויות בנכסי מקרקעין שונים המנוהלים על ידה, הפועלת כחלק מהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

...

הבקשה לסילוק על הסף טענתה העיקרית של הוועדה היא כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בשל היעדר עילה או היעדר יריבות.

במקרה שלפנינו, שלא כמו במקרה הנדון שם, אני סבור כי המבקשת הרימה נטל לכאורי זה. יודגש, כי אין בקביעה זו כדי להכריע בשאלת הזכאות לפיצויים, אלא רק בשאלה האם יש לשלם בגין התובענה אגרה בהתאם לקבוע בתקנה 3(8) לתקנות האגרות.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד משיבה מס' 2 - הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רכס הכרמל.

בקשת המשיבה מס' 1 נדחית ללא צו להוצאות.

בפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית"), בטענה כי המרצת הפתיחה שהגישה הסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסתדרות") בה עתרה לסעד הצהרתי מתייתרת לאור החלטתי מיום 13.4.2015, וכן לאור החלטת ביהמ"ש העליון מיום 11.11.2015 (רע"א 3284/15), בה נדחתה הבר"ע. למען הסדר הטוען איחזור תחילה בקצרה על עקרי העובדות.

ואלה הטענות שלדעת ההסתדרות נותרו ויש להתייחס אליהן במסגרת המרצת הפתיחה: (א) הטענה כי לפי סעיף 181(ב) לתקנון מ- 1992 להסתדרות סמכות לאשר שינויים בתקנון שמשנים את מעמדה בכללית וללא אישורה התקנון המוצע חסר תוקף; (ב) בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים בית הדין האיזורי לעבודה [ע"ב (איזורי ת"א) 301853/97] אישור תקנון חדש צריך להעשות ביחד עם ההסתדרות; (ג) אישור התקנון בכללית נעשה בחוסר סמכות ולא על ידי האורגן המתאים, נוכח ביטולו בפועל של הועד המפקח והעברת סמכויותיו לשינוי התקנון לידי מועצת הכללית, כאשר הליך זה בטל מעקרו מאחר ומדובר בשינוי המחייב את שינוי התקנון, ומאחר ושינוי זה לא קיבל את אישור המוסדות המוסמכים בהסתדרות בהתאם להוראות סעיף 181(ב) לתקנון הקיים; (ד) זכויותיה של ההסתדרות בקופה, כמפורט בתקנון עומדות לה גם היום, וזאת בהתאם לתקנון הקיים עצמו, כחוזה המעניק זכויות אלו להסתדרות, אשר עומדות בעינן כל עוד אין בהן כדי לסתור את החוק או את תקנת הציבור.

בעיניין זה קבע בית המשפט העליון בהחלטה הדוחה את הבר"ע כי "על פני הדברים הוראת סעיף 181(ב) לתקנון הקיים אינה מתיישבת לכאורה עם הוראות סעיף 26 לחוק ועם תכליתו. ההסתדרות סבורה כי נקודת המוצא בשלב זה צריכה להיות שהוראת סעיף 181(ב) 'שרירה ותקפה'... אך אינה מסבירה באופן מניח את הדעת כיצד הוראה המאפשרת לגוף חצוני לקופת החולים להגביל, הלכה למעשה, את שיקול דעתה של הכללית ביחס לעניינים העומדים במוקד פעילותה של קופת החולים, עולה בקנה אחד עם אחת ממטרותיו המרכזיות של החוק: לשמור על 'נהולה העצמאי והתקין של הקופה לטובת חבריה' (סעיף 26(ב1) לחוק...) (הדגשות שלי - ר.ל.ש)". בהחלטתי בבקשה לצוו מניעה עמדתי על מטרות החוק כדלקמן: "החוק שם לנגד עיניו מטרה לאפשר לקופות החולים ניהול תקין ועצמאי של קופות החולים, הכל לטובת חברי הקופה. המחלוקת הנוכחית בין הצדדים נסובה למעשה על אופן הניהול של הקופה ועצמאותה, וכעולה מהוראות החוק, לא יכול להיות חולק, כי הכרעה במחלוקת זו נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של השר". לאור זאת קבעתי כי: "10. ... העולה מן האמור הוא, כי השר הוא הגורם המוסמך להכריע בדבר שנויי התקנון, וכי מקומן של העלאת השגותיה של ההסתדרות בבקשה דנן, הוא בפני השר, שהוא הגורם המוסמך על פי דין לידון בהן.

...

בפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית"), בטענה כי המרצת הפתיחה שהגישה הסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסתדרות") בה עתרה לסעד הצהרתי מתייתרת לאור החלטתי מיום 13.4.2015, וכן לאור החלטת ביהמ"ש העליון מיום 11.11.2015 (רע"א 3284/15), בה נדחתה הבר"ע. למען הסדר הטוען אחזור תחילה בקצרה על עיקרי העובדות.

הקביעה כי שר הבריאות הוא המוסמך, משמעותה הלכה למעשה כי אין לעמוד על קיום סעיף 181, ואין לאפשר להסתדרות להטיל וטו על אישור התקנון החדש, אלא שר הבריאות הוא הסמכות.

סוף דבר לאור כל האמור, בנסיבות העניין, דין הבקשה לסילוק המרצת הפתיחה - להתקבל, וכך אני מורה.

הנני מחייבת את המבקשת בהמרצת הפתיחה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לשלם למשיבה, שירותי בריאות כללית, הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.