בקשת סילוק על הסף לפי תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי

בבקשה שבפני מבקש הנתבע 2 לדחות את התביעה נגדו על הסף לפי תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), המסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף מכל נימוק שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

הנתבע 2 טוען בבקשה לסילוק על הסף בין היתר כי לא הוא, אלא בנו מיכאל שטרית, היה בעת הרלוואנטית בעל הזכויות בנכס; כי לא הנתבע 2 ולא מי מטעמו פגשו את התובעים; כי לא מפורטים פרטי המוכר בזיכרון הדברים; כי הוא אינו חתום על זיכרון הדברים כמוכר; וכי את מכתב ההתראה ששלחו התובעים הם שלחו לבנו, ולא אליו.

...

התובעים טוענים בכתב התביעה המתוקן כי בסופו של דבר הנכס נמכר לאחר, בלשון סבילה ומבלי לטעון מי זה שכרת את העסקה הנוגדת הנטענת.

לאור האמור, דין התביעה נגד הנתבע 2 להימחק בהעדר עילה.

תמצית טענות הצדדים בבקשה בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נטען כך: התביעה מתבססת על 7 הסכמי הלוואה.

דיון והכרעה תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כך: "בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה נגדו על הסף הן מחמת היתיישנות לפי תקנה 101(א)(3) והן מחמת מעשה בית דין לפי תקנה 101(א)(1).

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה נגדו על הסף הן מחמת התיישנות לפי תקנה 101(א)(3) והן מחמת מעשה בית דין לפי תקנה 101(א)(1).

זאת ותו לא. המסקנה היא שתביעת התובע בעילה החוזית לפי הסכמי ההלוואה מהשנים 2010-2009 התיישנה.

אשר על כן, תביעת התובע נדחית על הסף הן מחמת התיישנות והן מחמת קיומו של מעשה בית דין.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 6,000 ₪.

לפניי בקשת נתבעת 2 לסילוק התביעה על הסף, לפי סעיף 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

...

לפיכך, יש לדחות את התביעה גם נגד נתבעת 2 מחמת התיישנות.

התובע יישא בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע ישלם את הסכום תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

לפניי בקשות הנתבעים 3-2, והנתבע 5, לסילוק התביעה בכללותה על הסף; וכן בקשות הנתבעים 1 ו-4, והנתבעים 3-2, לדחיית התביעה האישית נגדם מחמת חסינות עובדי ציבור, לפי סעיף 7א בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

אשר על כן התביעה נדחית על הסף לפי תקנה 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

אשר על כן התביעה נדחית על הסף לפי תקנה 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בשים לב לגדיעת ההליך באיבו, לנזק שנגרם לתובע (כפי שנטען ולא הוכחש) בשל עניין ציבורי, ולאינטרס הציבורי בסף עלויות נמוך יחסית של ביקורת שיפוטית בעניינים מינהליים – התובע ישלם הוצאות משפט מופחתות בסך 20,000 ₪ לנתבעים 1 ו-4 (ביחד), וכן לנתבעים 3-2 (ביחד); ובסך 10,000 ₪ לנתבע 5 (שהיקף טרחתו בטיעונים שהוגשו היה מצומצם יותר).

בפני בקשת הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

במסגרת הליך זה הגישה הנתבעת תגובה לתשובה לבקשה לסילוק על הסף ובה עפ"י הנטען ייחס הנתבע לתובעת את הדברים הבאים: "אין בכוונת הח"מ להיגרר למחוזות אליהם הפליגה המשיבה [היא החברה שבבעלות בעלה של התובעת – א.ב.] ומי מטעמה וישמור לעצמו ידיעותיו אודות אשת מנהל המשיבה, עיסוקה, אופיה ויחסיה אל מול גורמים שלישיים שאינם מנהל המשיבה ודי לחכימא ברמיזא (כמו גם נטילת הכספים אותה מבצעת ביחד עם מנהל המשיבה) ברם שנראה שמנהל המשיבה כבר נענש דיו ...". במסגרת הבקשה שבפני עותר הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

...

כפי שהיטיב לבטא זאת כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין: "ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק". התובעת מבססת יתדות תביעה על אמירה שנכתבה במסגרת כתב בי-דין (כתב תשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף) על ידי בא-כוחה של בעלת דין בהליך משפטי ועל כן אני סבור כי מתקיים התנאי שעניינו "תוך כדי דיון". בחינת לשונו של סעיף 13(5) בראי מכלול הוראות החוק ותכליתו, מעלה כי אין כל עיגון בהוראה זו לסייג אותו מבקשת התובעת לקרוא לתוך הסעיף בדבר פרסום לשון הרע כלפי צד למשפט.

משכך אפוא אני סבור כי ההגנה המוענקת בגדר סעיף 13(5) חולשת גם על דברים שנאמרו ביחס לצד שלישי שאינו צד להליך המשפטי (התובעת) ובלבד שהאמירה נאמרה תוך כדי דיון ופורסמה לצדדים במשפט.

לאור כל האמור אני קובע כי ההתבטאות נשוא ההליך שבפני נעשתה על ידי הנתבע תוך כדי הליך משפטי, ובנסיבות אלה, הגם שמוטב היה שהדברים לא יאמרו, מדובר בפרסום מותר החוסה תחת חסינות מוחלטת מכוח סעיף 13(5).

לפיכך הבקשה מתקבלת ואני מורה על דחיית התביעה על הסף.