בקשת סילוק על הסף בתובענה ייצוגית להנגשת תחבורה ציבורית

בבקשת האישור עותר המבקש לאשר לו להגיש תובענה כייצוגית כנגד הרשויות בגין הפרת חובותיהן להנגשת התחבורה הציבורית בתחומן לאנשים עם מוגבלות.

ככלל, אין מקום לידון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה (רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' יהושע חזן (13/10/2016), רע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' יצחק פינקלשטיין (5/7/2011), רע"א 2094/16 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלנית הוגנת (30/3/2016)).

סיכום השאלה מהו אוטובוס ערוני, והאם קוי התחבורה במועצות אעבלין ומג'ד אל כרום נכללות בהגדרה זו, והשאלה האם ניתן לעגן את הבקשה לאישור בעילות נוספות פרט לעילה על פי סעיף 19 לחוק הנגישות, מחייבות את המסקנה כי בהליך הנוכחי אין לסטות מהכלל ולפיו אין לסלק בקשה לאישור על הסף.

...

העובדה כי קוו האוטובוס משרת מספר יישובים אינה מחייבת בהכרח את המסקנה כי הוראות ההנגשה המטילות חובת הנגשה של התחנות על הרשויות המקומיות, אינן חלות לגבי תחנות האוטובוס בתוך היישובים.

סיכום השאלה מהו אוטובוס עירוני, והאם קווי התחבורה במועצות אעבלין ומג'ד אל כרום נכללות בהגדרה זו, והשאלה האם ניתן לעגן את הבקשה לאישור בעילות נוספות פרט לעילה על פי סעיף 19 לחוק הנגישות, מחייבות את המסקנה כי בהליך הנוכחי אין לסטות מהכלל ולפיו אין לסלק בקשה לאישור על הסף.

אשר על-כן, אני דוחה את הבקשות לסילוק על הסף.

(החלטה בבקשה לסילוק על הסף) לפני תובענה אשר עובר להגשתה הוגשה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), אשר הוגשה על ידי מר הראל חייט להלן: "המבקש" ו/או "מר חייט"), הנסבה על אופן הנגשתו של שירות תחבורה חדש הנקרא "bubble דן" (להלן: "שירות באבל" ו/או "באבל"), לבעלי מוגבלויות בישראל בכלל, ולציבור העיוורים בפרט.

עוד נטען, כי בשימוש בשירות זה לא ניתן לממש את זכותם של העיוורים לנסיעה חינם בתחבורה הציבורית, וכן כי ציבור העיוורים מופלה לרעה ביחס לציבור הקשישים, אשר להם ניתנת הנחה עבור שירות זה. לאחר שהוגשה התובענה והבקשה לאישור, הגישו המשיבות 1-2 בקשה לסילוק התובענה על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק").

...

מכל המקובץ לעיל, מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

סוף דבר; אני מורה על דחיית התובענה האישית של המבקש על הסף, וכן על מחיקת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה על הסף, מהטעמים שפורטו לעיל.

המבקש ישלם למשיבות ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

הבקשה הוגשה על בסיס פרט 9(1) לתוספת השניה לחוק, ועילות התובענה מבוססות על הטענה כי המשיבה מפרה את חובותיה על פי סעיף 19(א) לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: חוק שויון זכויות) ותקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג- 2003 (להלן: התקנות), בעיניין הנגשת תחנות אוטובוסים בתחום המוניציפאלי של המשיבה.

בעע"ם 4190/21 אסכאפי נ' הוועדה המקומית לתיכנון פרדס חנה (7.7.2022) ציין בית המשפט העליון דברים אלו: "[...] בנסיבות העניין צדק בית המשפט בכך שסילק את הבקשה על הסף בהעדר עילה אישית של המבקש. זאת מכוח הוראת סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הקובע בס"ק (א)(1) כי רק אדם 'שיש לו עילה בתביעה או בעיניין כאמור בסעיף 3(א)" רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית.

בהנתן מסקנתי שיש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר עילת תביעה אישית, אינני רואה להדרש בהרחבה לטענות אלו, עם זאת אציין בקצרה כי המבקש הניח טענות כבדות משקל אשר על פני הדברים מצביעות על כך שהמשיבה הפרה את חובתה להנגיש את התחנות.

...

אני חש שאני מופלה לרעה על מול אנשים ללא מוגבלות, וזאת – אך ורק בשל הלקות ממנה אני סובל.

פרשנות אחרת תרוקן את הוראת סעיף 4(א)(1) מתוכן, ותאפשר למעשה לכל אדם להגיש כל תביעה ייצוגית, בין אם עומדת לו עילת תביעה אישית ובין אם לאו" קיימים מספר טעמים שהוליכו אותי למסקנה כי במקרה שלפנינו ראוי לבכר, כבר בשלב מקדמי זה, עמידה על קיומה של עילת תביעה אישית ולא להותיר את הדברים לשלב מאוחר יותר.

אשר על כן, אני מורה על סילוק בקשת האישור על הסף.

את הקבוצה הגדיר המבקש כך: "אנשים עם מוגבלות שלטובת עניינם או לטובת מימוש זכויותיהם, ובכלל זה גם עפ"י חוק שויון זכויות, חלות על המשיבה חובות לספק התאמות נגישות לשירותי תחבורה ציבורית בשטחה כקבוע בחוק ובתקנות, שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה עפ"י עקרונות חוק השויון או התקנות מכוחו". לסיום נטען כי הבקשה עומדת בתנאים המצטברים לאישור התובענה כייצוגית, המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

על כן, בקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור תובענה כייצוגית, היא בגדר הליך "מקדמי שבמקדמי". הכלל הוא שבקשות המעלות טענות סף נגד בקשת האישור, יידונו במסגרת הדיון בבקשת האישור עצמה ולא במסגרת בקשה נפרדת לסילוק על הסף, למעט מקרים חריגים כאשר ברור על פני הדברים שהדיון בבקשת האישור יסתיים בלא כלום.

...

משכך, המסקנה היא כי הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

יודגש, אין במסקנה האמורה כדי לקבוע מסמרות ביחס לעילות שנטענו בבקשת האישור או בקשר לקיום התנאים בסעיף 8(א) לחוק.

נוכח התוצאה תשלמנה המשיבות, ביחד ולחוד, למבקש הוצאותיו בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

את הקבוצה הגדירה המבקשת כך: "אנשים עם מוגבלות שלטובת עניינם או לטובת מימוש זכויותיהם, ובכלל זה גם עפ"י חוק שויון זכויות, חלות על המשיבה חובות לספק התאמות נגישות לשירותי תחבורה ציבורית בשטחה כקבוע בחוק ובתקנות, שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה עפ"י עקרונות חוק השויון או התקנות מכוחו". לסיום נטען כי הבקשה עומדת בתנאים המצטברים לאישור התובענה כייצוגית, המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

בעיניין אסכאפי נקבע כי: "ככלל יש לתת את הבכורה לסעיף 4(א)(1) כך שבאותם מקרים בהם לא יכול להיות חולק כי למגיש הבקשה לא עומדת עילת תביעה אישית (כפי שהיה במקרה דנן), יש לסלק את בקשתו על הסף, ולא לידון בה ולהורות בתום הדיון על החלפת תובע מייצג. פרשנות אחרת תרוקן את הוראת סעיף 4(א)(1) מתוכן, ותאפשר למעשה לכל אדם להגיש כל תביעה ייצוגית, בין אם עומדת לו עילת תביעה אישית ובין אם לאו." דהיינו, הכלל הוא שבהעדר עילת תביעה אישית, יש לסלק על הסף בקשת אישור, גם אם תנאי סעיף 8 לחוק מתקיימים ואין להדרש לשאלת החלפת תובע ייצוגי.

...

משכך, התוצאה היא שהבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

יובהר, כי אין במסקנה האמורה כדי לקבוע מסמרות ביחס לעילות שנטענו בבקשת האישור או בקשר לקיום התנאים בסעיף 8(א) לחוק.

נוכח התוצאה תשלם המשיבה למבקשת הוצאותיה בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).