בהמשך הוצא הרכב למכירה והוצעה בגינו תמורה העולה על ערך הרכב.
מאז מועד הדיון ועד היום, ניסתה המזכירות מדי יום בעשרות שיחות טלפוניות להיתקשר לתובעת, לאותו מספר טלפון בו השיבה פעמים רבות בעבר, אולם התובעת לא השיבה לטלפונים.
במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, חזרו הנתבעים על הנטען בתגובה לצוו המניעה, בדבר עיקול כדין בגין חוב למע"מ.
ואלה בקליפת אגוז עיקר טענות הנתבעים בבקשה לסילוק על הסף:
העידר עילה – כתב התביעה איננו מגלה עילה, שכן מדובר בחוב כספי של התובעת למע"מ בסך של 33,646 ₪, בגינו בוצע עיקול כדין של הרכב.
פקודת המיסים (גביה) קובעת בסעיף 5 את הדרך בה יעוקלו מטלטלין לשם אכיפת חוב מס.
נראה איפוא, כי יש ממש בטענת הנתבעים: לתובעת היה חוב למע"מ והרכב עוקל על פי דין.
...
לאחר שעיינתי בכל הטענות והבאתי בחשבון כל טענה שהתובעת יכולה היתה לטעון, לו היתה מתייחסת להחלטות בית המשפט, לא מצאתי כל בסיס לתביעה, ואין מנוס לסילוק התביעה על הסף.
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
התובעת תשלם הוצאות הנתבעים בסך 1,200 ₪ לכל אחד משני הנתבעים.
