בקשת סילוק על הסף בשל התיישנות ופקיעת זכות תביעה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות מהותית.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת היתיישנות מהותית הקבועה בסעיף 35 לאמנת מונטראול, הקובע כדקלמן: "הזכות לפיצויים תיפקע אם התביעה אינה מוגשת בתוך פרק זמן של שנתיים, שתחושב מתאריך ההגעה ליעד, או מהתאריך שבו היה המטוס צריך להגיע, או מהתאריך שבו הופסקה התובלה". כמו כן מפנה הנתבעת לסעיף 15 לחוק התובלה האוירית, בו נקבע כי: "על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה או באמנת מונטראול, לפי העניין". על כן, קיימת תקופת היתיישנות מהותית סטאטוטורית של עד שנתיים על כל תביעה שעל פי הוראות אמנת מונטראול.

...

אציין במאמר מוסגר ולמען הסר ספק בלב התובעת, כי גם אם הייתי מקבל את טענתה כי כתב הסילוק שנשלח אליה מטעם הנתבעת מהווה הודאה בזכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות (וכאמור אינני מקבל טענה זו) גם במקרה כזה תביעתה היתה נדחית על ידי ואסביר.

אמנם אכן מדובר בדין ספציפי מאוד הקבוע באמנת מונטריאול, אך הדבר אינו משנה את התוצאה אליה הגעתי, מה גם שהתובעת היתה מיוצגת בכל אותה עת. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנותה.

בנסיבות העניין, החלטתי כי התביעה תידחה, ללא צו להוצאות.

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של תביעת התובע 1 (להלן : "התובע") מחמת היתיישנות או פקיעת זכות התביעה, וכן בקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע 2 (להלן: "המל"ל") שזכות התביעה שלו קמה מכוח זכות התביעה של הניזוק/ התובע, לנוכח פקיעת זכות התביעה של התובע.

...

התובע אינו מפרט בדיוק לאיזה התנהלות של הנתבעת הוא מכוון, ככל שכוונתו היא להפנות לתכתובות הנתבעת שנשלחו במענה לפנייתו, הרי שכל שצויין בהן הינו: "מדיוח שקיבלנו ממחלקת הדיילים נמסר כי במהלך טיסה בעת פתיחת תא האחסון מעל ראשך נפל תיק על ראשך וכתוצאה מכך נפגעת" (בדואר אלקטרוני מיום 7.8.18), ואילו במכתב הנתבעת מיום 15.8.17 נרשם: ".... לא מצאנו שמולא דו"ח פציעה... יחד עם זאת מעיון בדו"ח הפעילות הפנימי נוכל לאשר כי מופיעה בו התייחסות לפגיעתך במהלך המראת הטיסה מפריט כבודה שנפל מתא אחסון העליון." לא ברור מטיעון התובע כיצד ניתן לראות בדברים אלו משום "הודאה בקיום הזכות" שכן כל שנאמר הוא כי ידוע לנתבעת על התרחשות התאונה.

לאור כל האמור לעיל אין מנוס מקביעה כי זכות התביעה של התובע פקעה בחלוף שנתיים מועד התאונה, ומשכך חל מחסום התיישנות מהותי המונע הגשת התביעה על ידו, ואין בהוראות חוק ההתיישנות לסייע לו בכדי להתגבר על מחסום התיישנות זה. תביעת המל"ל משקבעתי כי תביעת התובע התיישנה התיישנות מהותית ומשכך פקעה זכות התביעה שלו, הרי שיחד עמה פוקעת גם זכות התביעה של המל"ל. בניגוד לטענת המל"ל בתגובתה לבקשה, הלכת עמית (כפי שנקבעה בע"א 1577/97 המל"ל נ' עמית, פ"ד נז(4) 433 (2001)) לא חלפה מן העולם.

קבלת פרשנות המל"ל במקרה זה יכולה היתה ליצור מצב אבסורדי שבו זכות התובע פקעה לאור הוראות האמנה, אך זכות המל"ל תעמוד בעינה מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל. לנוכח כל האמור דין תביעת שני התובעים להדחות בשל התיישנותה.

שתי הבקשות עניינן הוא דחיית התובענה על הסף בשל היתיישנות.

התביעה העיקרית הוגשה בחלוף מועד ההתיישנות, קרי לאחר פקיעת זכות התביעה ומכאן פקעה גם תביעת השיפוי של המודיעות מצד ג'.

לאור האמור בקשת הנתבעות לסילוק על הסף של התביעה נדחית.

...

שוכנעתי כי סעיף 10 לחוק התובלה האוירית וסעיפי האמנה אינם שוללים מהתובעת להגיש תביעה כנגד צד שלישי שאינו המוביל האוירי בעילה אחרת.

לאור האמור בקשת הנתבעות לסילוק על הסף של התביעה נדחית.

לכן, מקום בו נדחית התביעה תדחה גם ההודעה לצד שלישי ואילו מקום בו היא מתקבלת, תתברר גם ההודעה (ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, בפסקה 7).

מונחת לפני בקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות והעדר עילה.

לפי טענתה, מאחר והמשיבים הגישו את תביעתם לאחר תום תקופת ההתיישנות אזי היתיישנה תביעתם ויש לסלק אותה על הסף.

הסעיף המתייחס לתקופת ההתיישנות בחוק התובלה הוא סעיף 15 אשר קובע כדלקמן: "על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה או באמנת מונטראול, לפי העניין" סעיף 35(1) לאמנת מונטראול, שעניינו מיגבלה על תביעות, קובע כאמור: "הזכות לפיצויים תיפקע אם התביעה אינה מוגשת בתוך פרק זמן של שנתיים, שתחושב מתאריך ההגעה ליעד או מהתאריך שבו היה המטוס צריך להגיע או מהתאריך שבו הופסקה התובלה" הסעיף מתייחס לשלושה מועדים להווצרות עילת התביעה לצורך חישוב תקופת ההתיישנות והם; יום ההגעה ליעד, או היום המתוכנן להגעה ליעד, או יום הפסקת התובלה.

...

מהאמור לעיל, מתקבלת המסקנה כי טרם התיישנה תביעת המשיבים כנגד המבקשת בכל מה שקשור לעילות מכח חוק שירותי תעופה, כאמור בפסקה 26 לעיל, זאת מהטעם כי טרם עברו ארבע שנים מיום שנולדה העילה ועד ליום הגשת התביעה.

על כן, דין תביעת המשיבה 5 כנגד המבקשת להידחות.

לסיכומו של דבר, דין הבקשה להתקבל חלקית כפי שהוסבר לעיל.

המסגרת הנורמאטיבית – איזון אינטרסים, תקופת ההתיישנות ותחילתה, והחריגים המאריכים את התקופה אכן וכטענת התובע, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד, ומשום כך וכפי שנפסק, בית המשפט מצוה לנהוג בזהירות רבה, ולא בנקל תסולק תביעה על הסף, לא כל שכן מטעמי היתיישנות.

ממש לאחרונה, בע"א 3065/22 ‏יעקב יעקב נ' שרותי כשרות ושמיטה בד"ץ העדה החרדית ירושלים (17.8.2022) (להלן: "עניין יעקב"), הפנה בית המשפט העליון את הזרקור לאנטרס הצבורי, אשר כולל מן העבר האחד את אינטרס הציבור לאפשר לתובעים ליפתור את עניינם בבית המשפט, ומן העבר השני את אינטרס הציבור כי המשאבים המוגבלים של מערכת המשפט לא יוקדשו לסכסוכים שארעו לפני זמן רב, אף בשים לב לקושי הראייתי שחלוף הזמן יוצר בברור האמת: "חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (שיכונה להלן: חוק ההתיישנות או החוק) קובע כי זכותו של תובע להגיש תביעה פוקעת אם התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים או יותר מהמועד בו התגבשה עילת התביעה שלו (או בחלוף 15 שנים אם מדובר בתביעה במקרקעין). כידוע, ישנן מספר הצדקות לקיומה של תקופת היתיישנות. מעבר לנקודת המבט של התובע ושל הנתבע (ובכלל זה הקושי של הנתבע לשמור את הראיות לאורך זמן ואנטרס ההסתמכות שלו), נהוג לציין כי דיני ההתיישנות נועדו להגן גם על האנטרס הצבורי. אכן, מחד גיסא ישנו אינטרס צבורי משמעותי לאפשר לתובעים להביא את עניינם בפני בית המשפט כדי ליפתור אותו. אולם בה בעת יש להביא בחשבון את האנטרס כי המשאבים המוגבלים של מערכת המשפט יוקדשו לסכסוכים אקטואליים ולא לכאלה שארעו לפני זמן רב, וזאת בין היתר כדי לשמר ודאות ויציבות אצל הנתבעים הפוטנציאליים. הקושי הראייתי שחלוף הזמן יוצר, מקשה אף הוא על בירור האמת (וראו: ע"א 158/54 דה בוטון נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"די 687, 695 (1956); ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, נד(2) 535 553 (2000); לסקירה מקיפה של תכלית דיני ההתיישנות, ראו טל חבקין היתיישנות 33-23 (מהדורה שנייה, 2021) (להלן: חבקין))." [שם, פסקה 8].

אלא שכפי שפורט לעיל, התרשמתי כי המקרה דנן, הוא מסוג המקרים החריגים בהם כבר מכתב התביעה עולה כי אין בו די כדי לעבור את משוכת ההתיישנות, ובשילוב עם האסמכתאות אשר צרפו הנתבעים, יש לסלק את התביעה על הסף מטעמי היתיישנות כבר בשלב מקדמי זה (נספחי בקשות הנתבעים 2 – 4 ובכללם מיסמך ההיתחשבנות משנת 2013 ועוד).

...

אם נחזור לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין יעקב, סבורני כי ניהול הליך באשר לעסקה שהסתיימה בשנת 2010 ואשר מסמך ההתחשבנות בעניינה נשלח בשנת 2013, כאשר התובע איש עסקים מנוסה, אינו מתיישב עם רוח התקנות החדשות, ואף לא עם האינטרס הציבורי.

לנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי דין הבקשות לסילוק על הסף מטעמי התיישנות להתקבל.

סיכום בסיכום הדברים, סבורני כי דינה של התביעה כולה להידחות מטעמי התיישנות, וכך אני מורה.