בקשת סילוק על הסף או עיכוב הליכים בתביעת עובד לשעבר

רק אציין כי דובר בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת, בה החלטתי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, בשל הליך שהתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (תמ"ש 19501-03-11, להלן – "ההליך בבית המשפט למשפחה"), מהטעם שבית המשפט לעינייני מישפחה עתיד לידון באותן טענות המועלות כלפי הנתבעת בהליך שלפניי, על רקע בקשה למתן הוראות שהתובעת הגישה שם (להלן – "הבקשה למתן הוראות").

בעוד שההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה היתנהל בין התובעת לבין עלה לשעבר, והסתיים בפסק דין בשנת 2013, הבקשה למתן הוראות הוגשה באופן אישי נגד הנתבעת, בתור כונסת נכסים שמונתה בהליך זה, ובמסגרתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת באופן אישי בפצוי בגין אותם נזקים שנתבעים במסגרת התביעה שלפניי.

...

רק אציין כי דובר בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת, בה החלטתי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, בשל הליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תמ"ש 19501-03-11, להלן – "ההליך בבית המשפט למשפחה"), מהטעם שבית המשפט לענייני משפחה עתיד לדון באותן טענות המועלות כלפי הנתבעת בהליך שלפניי, על רקע בקשה למתן הוראות שהתובעת הגישה שם (להלן – "הבקשה למתן הוראות").

סבורני כי ההתנהלות המתוארת עולה בנסיבות אלה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט, באופן המקים מחסום בפני התובעת מהמשך בירור התובענה שלפניי, וגם מטעם זה דין התביעה שלפניי להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר אני מורה בזאת על דחיית התביעה.

אשר לסוגיית ההוצאות, סבורני כי מן הדין לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה, כאשר אין טעם להכביר בנדון מעבר למפורט לעיל.

רקע עובדתי התובע עבד בחברת "ריבוק בע"מ" לשעבר (להלן: החברה) משנת 2008 ועד שנת 2018.

עוד הוסיף התובע וטען כי הנתבע שלח לתובע הודעות שונות ותוכנן מהוה לשון הרע (התובע הפנה לנספחים 8 ו-16 לתביעתו) וכי הצהרות הנתבע כלפי טיב עבודתו, שנמסרו לו בכתב או בעל-פה בחודשים אוקטובר-נובמבר 2016, נעשו בכוונה לגרום לו נזק ולהרע לו. לטענת הנתבע, הגיש התובע 9 תביעות כנגד החברה ו/או עובדיה, והוא מנהל הליכי סרק שונים כאשר בחלקם הוגשו והתקבלו בקשות לסילוק התובענה על הסף, או עיכוב הליכים בהליך תלוי ועומד בין התובע לנתבע בעניינים שונים לרבות סוגיית הוצאת דיבה (סע"ש 61558-02-18).

...

הכרעה לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, מצאנו כי דין הבקשה להתקבל.

מכל האמור לעיל, בהעדר אלמנט הפרסום, ובהעדר ביטויים שמהווים "לשון הרע" כהגדרתן בחוק, הרי שלתובע אין כל עילת תביעה כנגד הנתבע.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, לסילוק התביעה נגד הנתבע 2 על הסף מפאת העידר יריבות, ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתביעה.

מנכ"ל הנו, כלשון בסעיף 24(א)(1ד), "מנהל פעיל". מדובר בעניינינו אם כן, בתביעה של עובדת (לרבות עובדת לשעבר, ראו ת"א (מרכז) 8370-02-10 חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ, פס' 33 (6.7.2010)), נגד מעסיקה ונושא משרה במעסיקה, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

...

הנתבעים לא העלו טענות לפיהן דין עילות אלה להידחות כניסיון מעקף של עילות אחרות (ואיני מביע כל עמדה כאן בענין זה), ועל כן על בית המשפט לצאת מנקודת ההנחה בהחלטה זו שעילות אלה בנות תוחלת, כאשר השאלה היא איזו ערכאה מוסמכת לדון בהן.

כאשר, כמו בענייננו, חלק מהעילות בתביעה מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (בענייננו, העילה לפי חוק איסור לשון הרע), ואילו חלק אחר מהעילות בתביעה אינו בסמכות בית הדין לעבודה (העילות בענין גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה), "אין מנוס אפוא מפיצול הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה הן עילות שאינן בסמכותו, אם כי ניתן לעתים למזער את התוצאות השליליות של הפיצול על-ידי העלאת טענת 'ענין תלוי ועומד' (lis alibi pendens), שלפיה בית-המשפט יכול – בהתאם לכללים החלים על דוקרטינה זו – להעמיד אחד מהדיונים" (ענין פי.או.אס בע' 521).

אלא, הנני קובע כי העילה לפי חוק איסור לשון הרע בכתב התביעה המתוקן לא תידון בבית משפט זה, ועל התובעת להגיש כתב תביעה בענין עילת איסור לשון הרע (ללא העילות לפי פקודת הנזיקין) בבית הדין האזורי לעבודה המוסמך בסמכות מקומית, בתוך 14 יום.

אשר על כן מציינת הנתבעת כי לאור הבקשה שהגישה לסילוק התובענה על הסף (מס' 4) דעתה היא כי עד אשר יתבררו המחלוקות בין התובעת לבין התובעות לשעבר, סילוק התביעה עדיף על פני עיכוב ההליכים בה. בתשובה נוספת שהגישה הנתבעת לתגובת התובעת בעיניין עיכוב ההליכים ציינה היא בין היתר ובתמצית כי הטעמים לעיכוב ההליכים הם אותם הטעמים לסילוק התובענה על הסף שכבר נטענו על ידה.

...

כך גם קובעת תקנה 1, בין היתר, כי מטרות תקנות סדר הדין "הן לקבוע סדרי דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך". סבורני כי אף לאורן של התקנות הנ"ל יש מקום לקבוע כי קיימת סמכות בידי בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בנסיבות התיק דנן ואף קיימת הצדקה לגוף העניין להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה, עד ההכרעה בתביעה שהגישו התובעות לשעבר ביום 29.12.20 כנגד התובעת ואח' לסעד ההצהרתי (ה"פ 68721-12-20).

סוף דבר בפרשת SES S.A לעיל נפסק בין היתר: החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד הינה במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתיק זה עד מתן פסק דין בה"פ 68721-12-20.

ביום 9.5.17 הגישה התובעת בקשה לבית המשפט לעינייני מישפחה, אשר נשאה את הכותרת "בקשה למתן הוראות לחיוב כונסת הנכסים באופן אישי בנזקי המבקשת". במסגרת בקשה זו שטחה התובעת שלל טענות כלפי הנתבעת בעיניין היתנהלותה ככונסת נכסים, תוך שהיא טוענת שהנתבעת גרמה לה נזקים, בין היתר ע"י חיובה בסכום מזונות שהיא היתה זכאית לקבל מבעלה לשעבר (וזאת ביחס לסכום הנ"ל של 39,602 ₪); ביחס לאי העברת סכום של 20,000 ₪ על פי ההסכם שקבל תוקף של פסק דין; ביחס לחיוב התובעת שלא כדין בחובות שהתגבשו לאחר הפירוד בין בני הזוג; ביחס לנזק שניגרם עקב עיכוב שלא כדין בחלוקת כספים מקופת הכנוס; וביחס לאי חלוקת זכויות ממכירת רכב שהיה רשום על שם בעלה לשעבר.

בבקשה הנוכחית מבקשת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף, מכמה טעמים: · העידר סמכות עניינית: לשיטת הנתבעת, הערכאה המוסכמת לידון בטענות התובעת היא בית המשפט לעינייני מישפחה, כאשר התובענה הנוכחית אינה אלא "תביעת סחיטה" בכסות הליכים משפטיים והיא מהוה שימוש לרעה בהם; · הליך תלוי ועומד, כאשר כיבוד הדדי של הערכאות מחייב את דחיית התביעה על הסף, או למצער עיכוב ההליכים עד להכרעה שתתקבל בבית המשפט לעינייני מישפחה; · מעשה בית דין, כאשר לשיטת הנתבעת טענות התובעת במסגרת התובענה, רובן ככולן, הוכרעו, בין אם על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בשורה של החלטות שהתקבלו לאורך השנים, ובין אם ע"י בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות העירעור הנ"ל; · העידר עילה והיעדר יריבות משפטית.

...

התובעת טענה בבית המשפט לענייני משפחה כי הנתבעת גרמה לה נזק בסך 161,282 ₪, וביקשה לחייב את הנתבעת בסכום זה. ביום 15.8.17 ניתנה ע"י בית המשפט לענייני משפחה ההחלטה הבאה בבקשה האמורה: "לא ברור מה מטרת בקשה זו שהוגשה לפני שהמומחה ערך את חוות דעת והיא נדחית.

סיכום נוכח האמור לעיל אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה שלפניי, עד להכרעה בטענות התובעת כלפי הנתבעת, הן ביחס להעברת הסך של 39,602 ₪ שהועבר מקופת הכינוס לתיק ההוצאה לפועל של המזונות, והן ביחס ליתר טענות התובעת כלפי הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב התנהלות הנתבעת בתפקידה ככונס נכסים.