בקשת סילוק ודחייה על הסף מחמת התיישנות

נטל הבאת הראיות והשכנוע לעניין טענת ההתיישנות חל על הבנק ולכן מצופה היה שהבנק יוכיח שהמסמך הומצא לתובעת בחודש ספטמבר 2010 באופן שגרם להתיישנות התביעה, אך הוא לא עשה כן. לא זו אף זו, ביום 17.7.18 ביהמ"ש דחה בקשת הבנק לסילוק על הסף בגין היתיישנות וקבע כלהלן: "לא מצאתי שיש מחלוקת, כי המידע לגבי אותו מישכון הגיע לידיעת המשיבה לראשונה ביום 14.10.10 ומכאן שהתובענה הוגשה, לכאורה, 7 שנים פחות חודש." כאמור לעיל, הבנק הקדיש חלק ניכר מסיכומיו מסעיף 9 לסוגית ההתיישנות.

...

כתב ההגנה הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

הבנק טען בסעיף 10.3 כי לא יעלה על הדעת שבנקאי סביר היה נעתר לבקשת התובעת לייחד הנכס ברחובות לכיסוי החוב בחשבון.

לאחר שביהמ"ש דן בראיות של הבנק בסוגיה, הוא הגיע למסקנה שלא רק שנוצר מצב שגרסת הבנק השתנתה מההליך הקודם להליך כאן, אלא שגם הגרסה החדשה, לא הוכחה ולכן לא הועילה לבנק.

סוף דבר ביהמ"ש קובע כי הבנק חב ברשלנות, בהפרת חובה חקוקה ובהפרת חובת תום הלב הכללית.

על-פי הבקשה, עילות הסילוק נחלקות לשלוש: דחייה על הסף מחמת היתיישנות; מעשה בית דין והשתק שפוטי וכן העידר עילה.

...

אין חולק כי לא מתקיימת בין בעלי הדין קרבה משפחתית מהסוג שמקים סמכות לבית משפט לענייני משפחה לדון בסכסוך, בהתאם לסע' 1 (2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) והגדרת "בן משפחתו" שם, ועל כן שאלת הסמכות מתעוררת בהקשר של הוראת סעיף1(6)(ה) סיפא לחוק אשר מרחיב סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון ב-"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו", שעה שהמבקש סבור כי הסמכות העניינית נתונה במצוות הוראה זו לבית משפט לעניני משפחה, בעוד שהמשיבים דוחים טענה זו וסבורים כי הסמכות נתונה לבית משפט זה. לאחר שנתתי את דעתי לאמור בכתב התביעה ולטיעוני הצדדים בעל-פה ובכתב, ולאחר בחינה של כלל הנסיבות ועילת התביעה, ובעיקר המועד בו התגבש ונכרת על פי הנטען ההסכם לו טוענים התובעים, שאת אכיפתו או הצהרה על תוקפו הם מבקשים בגדרי תביעתם דכאן, לא שוכנעתי כי לפנינו תביעה שעילתה סכסוך בקשר לירושה.

מסקנה זו מתחייבת מכל אלה: ראשית, איש מן הצדדים לא חלק ולא חולק על מהות או היקף הזכויות שהתקבלו בירושה; שנית, הזכויות שהתקבלו בירושה התגבשו קודם להסכם מושא התובענה, ואלה הפכו לקניינם של הצדדים במועד מוקדם להסכם, כאשר אין חולק כי כל אחד מיחידי בעלי הדין רשאי היה לנהוג בהן על פי רצונו; שלישית, הסכסוך נולד בעקבות אותו הסכם, בחלוף זמן משמעותי לאחר הפטירה של המוריש וההורשה או ההכרה בזכויות היורשים; רביעית, סבורני כי יש לפרש אותה הוראה כמחילה את עצמה על סכסוך בעניין ירושה ששורשיו נטועים במועד שקדם לפטירת היורשים הישירים, היינו, סכסוך שהתגלע עוד בחייהם, ולא בסכסוך המאוחר לפטירתם.

אפנה לדבריה של המלומדת זלצמן, עמ' 625-626 "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי": "מן הצד האחר, הפעלה דווקנית ובלתי-גמישה של כלל מעשה-בית-דין עשויה להוליך לעיתים לתוצאות בלתי-צודקות במשפט. בהיות הכלל מעוגן בתקנת-הציבור, ככלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל-דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר – אף יש ליתן לבית-המשפט שיקול-דעת לסטות מכלל מעשה-בית-דין כאשר הצדק מחייב זאת.... ניתן לומר אם-כן, כי התפישה העקרונית חייבת להשאיר שיקול-דעת בידי בית-המשפט באותם מצבים שבהם מחייבים שיקולים של צדק לסטות מגדרו של כלל המניעות הדיונית וליתן לבעל-הדין הזדמנות נוספת להציג לפניו את עניינו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא". לא מצאתי ממש בטענת המבקש, כי יש לדחות את תביעתם של המשיבים מחמת התיישנות – נהפוך הוא.

סבורני, כי כלל טענות המבקש בנוגע למועדים השונים דורשות בירור ראייתי הואיל וטענות אלו קשורות בטבורן לסוגיות עובדתיות, אשר לא ניתן לקבוע לגביהן מסמרות, מבלי שתיבחן התשתית הראייתית המלאה, לרבות שמיעת עדויות.

על יסוד כל האמור לעיל, סבור אני, כי יש לדחות את בקשת המבקש לסלק את תביעתם של המשיבים על הסף, וכך אני מורה.

הבנק השיב לבקשה זו בה הודיע כי אינו מיתנגד להוספת הראיות החדשות, אך ציין כי אין כל ממש בטיעוני התובעת בתשובתה לבקשת הסילוק ובבקשתה להוספת ראיות, וכי גם לאחר הגשת התצהיר דין התביעה להדחות על הסף מחמת היתיישנות.

...

הבנק השיב לבקשה זו בה הודיע כי אינו מתנגד להוספת הראיות החדשות, אך ציין כי אין כל ממש בטיעוני התובעת בתשובתה לבקשת הסילוק ובבקשתה להוספת ראיות, וכי גם לאחר הגשת התצהיר דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

עמדת הבנק היא שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

ביהמ"ש דחה הבקשה לסילוק על הסף בגין היתיישנות וקבע לוח זמנים למיצוי הליכים מקדמיים.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.

הגם שדי בכך לשם דחיית הבקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות, אתייחס בקצרה לטענות שהעלה המבקש באשר לתחולת סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות.

...

הנה כי כן, בהיעדר זהות בין בעלי הדין, בהיעדר זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתות שהוכרעו בהליכים בין השותפים לשעבר ובין המשיבים ובין הפלוגתות בהליך דנן, בהיעדר ממצא פוזיטיבי באותן פלוגתות בהליכים שבין השותפים לשעבר ובין המשיבים, שההכרעה בהם הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בערכאה הראשונה – אין בסיס לטענת קיומו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, והיא נדחית.

סוף דבר הבקשות נדחות.

המזכירות תואיל לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.