בנוסף, טענות עו"ד מזרחי נטענו בעירעור בשם הלקוח ולכן היה ראוי לסלק על הסף את תביעת לשון הרע נגדו.
אף אם נצא מנקודת הנחה שהמבקשים אמרו את הדברים שעו"ד אורדן מייחס להם במסגרת הדיון בעירעור, כך שהדברים היו בגדרי "לשון הרע" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע; גם אז דין התביעה היה להדחות על הסף לאור הוראת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע.
לאור האמור לעיל, למבקשים עומדת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע בנוגע לדברים שנאמרו בדיון בעירעור, ועל כן יש מקום לדחות על הסף את התביעה נגד המבקשים גם בנוגע לעילה זו.
יודגש; בקשת רשות העירעור הוגשה כמובן רק ביחס לעילות שלא סולקו על הסף.
...
נקבע כי:
"בעל דין, אשר נתבע לשווא על ידי בעל דינו, זכאי במקרים חריגים אמנם, לתבוע פיצוי כספי בגין כך, בתנאי שיוכיח כי התביעה הוגשה רק מזדון ובאי אמונה בדבר קיומה של עילה, ובמקרה כזה, עשויה להיות עילה לפיצויים, לא רק נגד בעל הדין שכנגד, אלא גם כנגד בא כוחו, ככל שגם האחרון פעל באופן המתואר לעיל".
בנוגע לבקשה לגילוי מסמכים נקבע:
"לא נעשתה פנייה לעו"ד אורדן בעניין זה וזאת בניגוד לתקנות. בכפוף לתשלום הוצאות מחדל זה בסך של 2,000 ₪, אתיר דיון בנושא ואמליץ כי החלטתי תינתן על בסיס הטיעונים שכבר נטענו בנושא קודם לקדם ובקדם ללא צורך בהגשת טיעונים נוספים".
תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור:
לבימ"ש אין סמכות להתנות דיון בעניין גילוי מסמכים בתשלום הוצאות "מחדל" מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ואין הדבר אף מצוי במסגרת סמכותו טבועה של ביהמ"ש. כמו כן ביום 20.7.21 בימ"ש קמא כבר נתן החלטה בעניין גילוי מסמכים.
ביחס ליתר הסוגיות, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל ברובו.
נדחית על הסף התביעה שכנגד ביחס למבקשים בנוגע לעילת לשון הרע בגין דברים שעו"ד אורדן טוען שנאמרו עליו במסגרת הדיון בערעור.
כן נדחית על הסף עילת התביעה שעניינה שימוש לרעה בהליכי משפט רק ביחס לעו"ד מזרחי.