בקשת נתבעת לכפור בסמכות בית המשפט לדון בהליך

אין הוא נזקק ליטול את רשותו של בית המשפט והדיון יתמקד (כפי שהיה נהוג גם בעבר) בבקשת הנתבע לכפור בסמכותו של בית המשפט לידון בתביעה.

אמנם הדין החל על הסיכסוך הוא, ככל הנראה, בהתאם להסכם השמוש, דין זר (של מדינת קליפורניה בארה"ב או אירלנד), אולם יתר מבחני העזר שנקבעו בפסיקה אינם מקנים עדיפות מיוחדת לבירור הסיכסוך באירלנד או בארה"ב. כך, קשה לראות כיצד נגישות הצדדים לראיות תפגע כתוצאה מבירור התביעה בישראל; מקום מושבה של טויטר אינו צפוי להכביד על ניהול התביעה בודאי נוכח האפשרות לקיים דיונים, אף כאלה בהם נשמעות עדויות, בהוועדות חזותית (ויוכיח הדיון שקיימתי בבקשת הביטול בו העידה, באמצעים מסוג זה, עדת טויטר); קשה לראות כיצד יהיה ההליך יעיל יותר אם יתנהל במדינות הים; ואין בנמצא שיקולים משפטיים אחרים שיצדיקו המנעות בית משפט ישראלי מלדון בתביעה.

...

טוויטר הוכיחה באמצעות המסמכים שצורפו לבקשת הביטול את העובדות הבאות: · שנה לפני חסימת חשבונותיו כתב המשיב בחשבונו: "רחפן מעל הוילה של עדי סופר תאני: בסופו של דבר יש כתובת לפייסבוק ישראל" ולציוץ זה צרף קישור לאתר בבעלותו של המשיב ובו קטע וידאו שצולם בידי רחפן שריחף מעל לביתה של מנכ"לית פייסבוק-ישראל וצילם אותו ממספר כיוונים לרבות תצלומי תקריב.

בסופו של דבר נמחקו הציוצים וטוויטר הסירה את חסימת החשבון.

בהתחשב באופן בו הציג את טיעונו במסגרת בקשת ההיתר, אותה הגיש במעמד צד אחד, לא שוכנעתי כי המשיב אכן מעוניין לברר את תביעתו בבית המשפט בתום לב. לשון אחר: ניתן לומר כי כאשר מבקש היתר המצאה פועל בחוסר תום לב משמעותי בניסוח הבקשה שהגיש במעמד צד אחד, ומכוח ניסוח זה זכה בהיתר (בהתאם לתקנות הישנות), ממילא לא יהיה זה ראוי לדון בתביעתו, אף אם צלח את מבחן העילה (בקושי, כפי שציינתי לעיל).

לפניי בקשת הנתבעת לכפירה בסמכות בית המשפט לידון בתביעה בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כך, לא מתקיימת תקנה 166(4) משום שהתביעה אינה קשורה בחוזה; לא מתקיימת תקנה 166(4א) משום שלא נעשה מעשה או מחדל בישראל; לא מתקיימת תקנה 166(5) משום שלתובעת לא נגרם כל נזק בר תביעה; לא מתקיימת תקנה 166(6) משום שהתבקש צו עשה; לא מתקיימת תקנה 166(9) משום שאין כל אדם אחר בתביעה זו. עוד טענה, למען הזהירות, כי אף אם בית המשפט יקבע כי קנה סמכות לידון בתביעה, יש לדחותה על הסף, מאחר שנושא התביעה הוא עניין כלכלי המצוי בסמכותה הבלעדית של המחלקה הכלכלית של בית משפט זה. טענות התובעת בתשובתה, טענה התובעת כי הבקשה מהוה דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט.

...

לאור התנהלותה המסרבלת של הנתבעת, תשלם לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

הנתבעת, חברת LSO, הגישה בקשה לכפירה בסמכות בית המשפט לידון בתביעה במסגרת ההליך, בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, מן הטעם שהבקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה אינה עומדת בדרישות הדין והפסיקה.

...

כמפורט לעיל, טענות הנתבעת שהדבר לא הוסכם וכי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד דינן להידחות.

בנסיבות אלה, שוכנעתי שיש ליתן תוקף להסכמת הצדדים ולקבוע שיש שהפורום הנאות לדיון בתובענה הוא במדינת ישראל.

משכך, הבקשה נדחית.

לפניי בקשת הנתבעות לכפור בסמכות בית המשפט לידון בהליך ולביטול היתר המצאה שניתן ביום 31.1.2021.

...

בעניין זה, ככלל, מקובלת עליי דווקא עמדת הנתבעת כי מקום העוולה הוא לכאורה בגרמניה מקום ייצור המודולים, וכי רק האספקה והנזק נגרמו בישראל.

סיכום עד כאן - לאחר שבחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי קיימת עילה תביעה המעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה. מצאתי כי התביעה נגד שוט סולאר מעוררת שאלה האם האחרונה ייצרה וסיפקה מוצרים- מודולים – לא תקינים או לכל הפחות לא בהתאם להתחייבויותיה והאם התרשלה – במעשה או במחדל – מול התובעת, כך גם עולות שאלות של הפרת הסכמים ועוד.

לסיכום, בכל הנוגע לשוט סולאר מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול היתר ההמצאה.

מכאן הבקשה שבפני, במסגרתה עותר הנתבע 5 להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום המדינה, באמצעות כפירתו בסמכות בית המשפט לידון בתובענה.

בבחינת למעלה מן הנידרש אבהיר כי אני סבור שנסיבות ענייננו יכול שיקימו חלופות נוספות על פי תקנה 166, להן טען התובע בתגובתו לבקשה שבפני (ולא בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל) וזאת מכח תקנה 166(4א) לתקנות שכן על פי הנטען המעשה או המחדל עליו מבוססת התובענה אירע בתחום מדינת ישראל, ללא קשר למקום מושבו של הנתבע 5 וכן מכח תקנה 166(9) לתקנות שכן הנתבע 5 הוא בעל דין נכון או דרוש בתובענה שהוגשה נגד הנתבעים 1-4, וזאת כפי שנידון בהרחבה בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה ביום 26.12.22, בעקבות כך הציע בית המשפט לתובע לשקול לצרף את הנתבעים 4 ו-5 כצדדים ישירים בהליך וניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו (וראה והשווה לעניין זה: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (12.4.2012) ופסה"ד בעיניין ברונשטיין לעיל).

...

בבחינת למעלה מן הנדרש אבהיר כי אני סבור שנסיבות ענייננו יכול שיקימו חלופות נוספות על פי תקנה 166, להן טען התובע בתגובתו לבקשה שבפני (ולא בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל) וזאת מכח תקנה 166(4א) לתקנות שכן על פי הנטען המעשה או המחדל עליו מבוססת התובענה ארע בתחום מדינת ישראל, ללא קשר למקום מושבו של הנתבע 5 וכן מכח תקנה 166(9) לתקנות שכן הנתבע 5 הוא בעל דין נכון או דרוש בתובענה שהוגשה נגד הנתבעים 1-4, וזאת כפי שנדון בהרחבה בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה ביום 26.12.22, בעקבות כך הציע בית המשפט לתובע לשקול לצרף את הנתבעים 4 ו-5 כצדדים ישירים בהליך וניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו (וראה והשווה לעניין זה: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (12.4.2012) ופסה"ד בעניין ברונשטיין לעיל).

אשר לשאלת נאותות הפורום לדון בתובענה (בהקשר אליה אוסיף כי קיימת בפסיקה נטייה לצמצם בהיענות לטענה זו לאור ההתפתחויות שחלו בעידן המודרני באמצעי התחבורה והתקשורת - ר' פסה"ד בעניין אשבורן בעמ' 17 ופסה"ד בעניין הגבס א' סיני לעיל, בעמ' 114) – אני סבור כי הן לפי מבחן מירב הזיקות והן לפי מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים והשיקולים הציבוריים הרלוונטיים – יש מקום לברר את תביעת התובע בישראל.

סוף דבר לנוכח האמור הבקשה נדחית.