בקשת נכסי צד ג' לעשות בדיקת רקמות לאחר פסק דין חלוט

ביום 10.5.95 שלח ועד העמותה לחברי העמותה מכתב בו הוא מבהיר כי עלותן הכוללת של העבודות הנה תשעה מיליון ₪, וכי חלקו של כל משתכן הנו 29,500 ₪ כאשר מצוין כי "ברור כי מדובר כאן במחיר ממוצע, ומעצם הגדרתו יש מגרשים שיעלו פחות ומגרשים שיעלו יותר". לאחר שהתגלעו חילוקי דיעות בין העמותה לקבלן נחתמו בין הצדדים ביום 12.7.96 שני מסמכים: האחד שכותרתו "הסכם" שקבע מנגנון בדיקת חשבונות על למועד חתימת המסמך; והשני שכותרתו "הסדר" שעניינו ביצירת מנגנון פקוח מכאן ולהבא.

בית המשפט נימק את קביעתו בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר אישר את פסק הבורר הוא פסק דין חלוט המחייב את ממושו ואף באופן תאורטי ניתן למימוש בהוצאה לפועל.

באשר לעמותה מתח בית המשפט ביקורת על כך שלמרות שהיה ויש ביכולתה של העמותה לערוך את ההיתחשבנות הפנימית ולחייב את חברי העמותה על-פי העבודות שבוצעו בפועל אצל כל אחד מהם, לא נקטה העמותה כל פעולה בעיניין זה. לפיכך קבע בית המשפט כי חברי העמותה אינם יכולים להעלות טענות הגנה בחסות העמותה כאשר זו האחרונה פועלת בחוסר תום לב. מכל מקום הובהר כי באופן מעשי אין העמותה יכולה לממש כיום את פסק הדין נגדה בהיעדר כל נכסים לעמותה.

אחת הדרכים המרכזיות לחיוב חבר עמותה בחוב של העמותה לצד שלישי הוא באמצעות הסכמתו המפורשת של אותו חבר ליטול על עצמו את חובות העמותה בכללם, או ליטול על עצמו באופן נקודתי חוב מסוים במועד מסוים (בהקש מההלכה הקבועה באשר לאגודה שיתופית ראו רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166, 172 (2001) וההפניות שם לפסקי דין נוספים; ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529 (1991) (להלן: עניין פרי העמק)).

לאחר שהתברר כי העמותה חדלה מלפעול וכי יש חשש שלא תעמוד בהתחייבותה לקבלן מיהר הקבלן לבקש מהערכאות השיפוטיות להטיל צוי מניעה זמניים הנוגעים לנכסי העמותה, דהיינו למגרשים שהוקצו לה. זאת, על מנת שלא ירשמו על שם חברי העמותה ויהפכו להיות נכסיהם של החברים, אשר כאמור אינם חייבים אישית לקבלן אלא לעמותה.

מובן כי המערערים יכלו להגיש הודעות צד ג' כנגד חברי קבוצה ב, ומשלא עשו כך, או משלא נידונו הודעותיהם לאחר שהוגשו באיחור ניכר, אין להם להלין אלא על עצמם.

...

עם זאת, בסיכומים שהוגשו מטעם המערערים לבית המשפט המחוזי לא הועלו כלל טענות הנוגעות לגובה החוב ומכאן המסקנה כי המערערים זנחו טענות אלו ואין מקום לדון בהן.

מכל מקום, כפי שטוענים המערערים עצמם, טענות אלו דינן להתברר במסגרת הליכי הבוררות הממשיכים להתנהל, ואם יהיה צורך יתבצעו קיזוזים במסגרת הליך זה. משהגעתי למסקנה זו ברי כי אין מקום לדון בבקשה להגשת ראיות נוספות בדבר גובה החוב שהוגשה על-ידי המערערים.

לסיכום, הייתי דוחה את הערעור ומחייבת את המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 1 בסך 20,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינם של המשיבים 2 בסך 8,000 ₪ וכן בהוצאות משפט המשיבים כולם.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 1405/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת: רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ ג ד המשיבה: עריית ירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ירושלים מיום 14.1.13 בעת"מ 020324-07-11 שניתן על-ידי השופט (הבכיר) י' נועם תאריך הישיבה: [ה' בשבט התשע"ד] (6.1.14) בשם המערערת: עו"ד אמיר כספרי; עו"ד רוני פוליטי בשם המשיבה: עו"ד ענת צימרמן; עו"ד רונן ויניק ][]פסק-דין

למכתב מ-28.3.2011 מן המחלקה המשפטית של העיריה צורפו – כפי שציין בית המשפט קמא – תיכתובות דוא"ל בין מחלקות העיריה בין ספטמבר לדצמבר 2009 לעניין ניצול המקרקעין, בהן הובע חשש כי הזמן יחלוף והנכס יחזור למערערת.

בדיקה נוספת שנערכה בעיריה בחודש ינואר שנת 2012 העלתה כי בשכונת רמות חסרים 29 גנים.

לטענתה, בית המשפט קמא פתח למעשה לדיון מחודש את פסק הדין החלוט שניתן בעתירה הראשונה, ובחן רעיונות חדשים לייעוד המקרקעין, שקמו לאחר חלוף התקופה שנקצבה לעיריה בעתירה הראשונה, ואף לאחר הגשת העתירה הנוספת.

המערערת טוענת כי המקרים בהם בית המשפט נענה לבקשה להארכת מועד שנקבע בפסק דין חלוט הם נדירים ומצומצמים, והמקרה דנן אינו נימנה עליהם, שכן מחדלה של העיריה במימוש מטרת ההפקעה תוך 3 שנים מיום מתן פסק הדין בעתירה הראשונה לא נבע מכורח נסיבות שלא היו בשליטתה.

בפסק הדין בעתירה הראשונה, בגדר פסק דין חלוט שאיננו מערערים או מהרהרים על קביעותיו, נקבע בסיפא "כי על המשיבות לממש את המטרה שלשמה הופקעה החלקה בתוך שלוש שנים מהיום (השוו: עניין קוטלר, פיסקה 13)". מאחר שהסעד העקרי שנתבע בעתירה שם היה להורות על ביטול ההפקעה בשל זניחתה, ברי כי הצד השני של המטבע הוא, שאם המטרה לא תמומש בתוך שלוש שנים ההפקעה תבוטל והקרקע תחזור למערערת.

כידוע, לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין, אלא שהשימוש בסמכות זו ייעשה בזהירות ורק במקרים חריגים, כדי למנוע "אי צדק משווע" "אי צדק ברור-ובולט" (בג"ץ 8887/06 מוסא עבד אלראזק נ' שר הביטחון פסקה 11 והאסמכתאות הרבות שם (25.3.2012)).

...

לפיכך, גם אם מצאנו כי הציבור כולו אינו צריך להינזק מהתנהלות העיריה שליחתו, וכי המכלול מחייב הותרת המקרקעין בידיה בכפוף למימוש כאמור, ראוי בנסיבות העניין, כי העיריה תשא בהוצאותיה של המערערת בשתי הערכאות, חרף אי היעתרותנו לערעורה, בסכום שישקף את מורת רוחנו מהתנהלותה.

ככל שיש ספק בכך, ולטעמי אין ספק, הרי שבעניין קוטלר הנזכר בציטוט האמור לעיל (עע"מ 8541/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' קוטלר (27.11.2007)) נקבע כי יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו בטלה מטרת ההפקעה, אך זאת "בכפוף לכך שגמר ביצוע שימורו של בית קוטלר ייעשה בתוך שנתיים ממועד קבלת החזקה בשטח...". מכאן, שעומדות לפנינו שתי שאלות בלבד.

במישור העובדתי – נקל להגיע למסקנה כי לא מומשה מטרת ההפקעה במהלך שלוש השנים שחלפו מפסק הדין הראשון.

יש להדגיש כי המבחן הרלוואנטי הוא האם בשקידה סבירה יכלה התובעת לדעת על היותו של חכמת, שהנו אחיה, פושט רגל והאם המדובר בטענה שהייתה אמורה להיות מועלית מטעמה במהלך ניהול ההוכחות בת"א 48833-06-17 ובסיכומיה בתיק זה, כך שנסיונה לבטל את פסק הדין מהוה למעשה נסיון לבצע "מקצה שיפורים" בנוגע לעניינים שהיו צריכים להעלות במהלך ניהול התביעה שהתנהלה לפני כב' השופט בולוס, או לכל הפחות היו אמורים להיות מועלים במסגרת ערעור על אותו פסק דין, וכאשר בקשה לביטול פסק דין ולקיום משפט חוזר, אין מטרתה אפשרות תיקון טעויות שנעשו במהלך ניהול משפט שהתנהל או העלאת טענה משפטית שנשכחה ואין מטרתה חלופה להגשת ערעור.

הראיות החדשות שנידונו שם היו מסמכים שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים גילה את הימצאם לאחר מתן פסק הדין, כאשר במהלך ההליך הוא הגיש הודעה על היעדרם באמצעות פרקליטות המדינה, ראיות שאיש מן הצדדים לא יכל, אף בשקידה סבירה, להשיגן במהלך הבירור.

בית המשפט העליון עמד שם על התנאי השלישי ודרישת הפסיקה להוכיח כי הראיות מתבססות על ארוע שהתרחש לאחר פסק הדין או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההיתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, סקר את דרישות החוק וסדרי הדין לעניין שקדנות סבירה (שם, פסקה 17), וקבע כי יש לנקוט בפרשנות מקילה עם הטוען למירמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו.

מובהר שם, כי השיקולים באשר לקיום טעם מיוחד להארכת מועד להגשת תביעת חוב אינם זהים בהכרח לשיקולים העומדים ביסוד הדרישה לטעם מיוחד להארכת מועד בהקשרים אחרים, ובראש ראשונה בכל הנוגע להארכת מועד הקבוע בחיקוק, משום שאנטרס ההסתמכות של נושים שהגישו תביעות חוב אינו בעל משקל רב כאשר תביעותיהם טרם נבדקו ולכן מן הראוי לפרש את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, הקבועה בסעיף 71(ב) לפקודה, באופן מקל יותר מאשר בהוראות חקיקה אחרות שבהם קיימת חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית.

תשומת לב התובעת כי פסק הדין עומד בעינו וכי עליה החובה לפעול בהתאם לו. פסק דין זה מתייחס לאותן שתי ראיות אליהן הפניתה התובעת בתביעה שלפניי אולם, ככל שתעלנה ראיות חדשות ונוספות שלא ניתן היה לדעת עליהן במסגרת ההליך שהתנהל, בכל הקשור לתשלום מלוא התמורה, במסגרת התביעה שהגישה התובעת כנגד חכמת, תוכל התובעת לשוב ולשקול האם ראיות אלה עומדות בקריטריונים של הפסיקה בעיניין ביטול פסק דין אזרחי חלוט, וקיום "משפט חוזר אזרחי". בהיתחשב במכלול נסיבות העניין ובכך שניתנה החלטה לאחר קיום קדם משפט אחד ובטרם היה צורך בהגשת תצהירי עדות ראשית ולא נשמעו הוכחות, ובהיתחשב בכך שהמדובר בעסקת מקרקעין בה נפסק על ידי בית משפט, בהליך קודם, שהתובעת לא קיבלה את מלוא התמורה, תיפסקנה ההוצאות על הצד הנמוך.

...

אין בכוחה של הראיה השנייה שהתובעת מבקשת לבטל בגינה את פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בולוס בת"א 43388-06-17, כדי לשנות את פסק הדין וכדי להביא למסקנה שלא שולמה מלוא התמורה.

לאור האמור לעיל הנני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ודין התביעה בת"א 45339-02-21 לביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בולוס בת"א 43388-06-17, בנימוק כי קיימות ראיות חדשות, להידחות.

הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להיתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70): "לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להיתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'.

המדובר בפסק דין חלוט שכן המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל (מש/2) וביום 7.2.19 ניתנה החלטה הדוחה את העירעור שהוגש במסגרת ע"א 203-10-18 בבימ"ש מחוזי מרכז לוד (מש/3).

הפסיקה הכירה בארבעה תנאים מצטברים היוצרים השתק פלוגתא: (א) קיומה של זהות בין הפלוגתות הנדונות; (ב) היתקיימה היתדיינות בין הצדדים ביחס לפלוגתא במסגרת ההליך הקודם, דהיינו ניתנה להם היזדמנות להעלות טענותיהם ו"היה להם יומם" ביחס לפלוגתא האמורה; (ג) ניתנה הכרעה פוזיטיבית (מפורשת או מכללא) של בית המשפט ביחס לפלוגתא, להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה; (ד) וההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית להליך ולא משום קביעה שולית בלבד (ע"א 11085/08 עיזבון המנוח אבראהים מחמד מראד נ' רשות הפיתוח, פס' 8 לפסק דינו של השופט הנדל ( 9.10.2011); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 188 (2003); ע"א 8617/09 יששכר בר הלל, כונס נכסים לחברת שלמי עד בע"מ נ' בירי בראשי עבודות עפר פיתוח תשתית וכבישים (1987) בע"מ, פס' 30 לפסק דינו של השופט דנציגר ( 30.11.2011)).

לפיכך, אני קובע כי אין מקום לתת למבקשת רשות להיתגונן כנגד החוב בגין החודשים פברואר – מרץ 2018 לעניין החוב בסך של 5,500 ₪ בגין חודש מאי 2018, המבקשת לא הציגה ראיות בכתב כי אכן שילמה את חוב דמי השכירות בגין חודש זה. יחד עם זאת, וכפי שפירטתי בהרחבה לעיל, בשלב זה, בית המשפט בודק האם יש למבקשת ראשית ראיה כי יש לה טענת הגנה שככל שתוכח יהא בה כדי להעמיד תריס ומגן כנגד התביעה השטרית.

לסיכום, לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק לרבות מצבה הרפואי של המבקשת, אני דוחה את עמדת המשיב לפיה יש להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדה כספית.

...

בנסיבות אלו, אני מקבל את טענת המשיב כי הפלוגתא בעניין תשלום דמי השכירות בגין החודשים הנ"ל, הוכרעה בפסק הדין שניתן במסגרת תביעת הפינוי.

אני מחייב את המבקשת בתשלום שכר טרחת עו"ד המשיב בגין הדיון בהתנגדות בסך כולל של 1,170 ₪ שככל שלא ישולמו עד ולא יאוחר מיום 30/07/19 יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ. התצהיר התמיכה בהתנגדות ישמש כתב הגנה.

המשיב ישלם את הפרשי האגרה, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת.

זכות ערעור לבימ"ש מחוזי מרכז לוד בתוך 45 ימים המזכירות תמציא העתק החלטתי לצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 20658-10-16 מרקוביץ נ' ג'אבר ואח' 12 יוני 2023 מספר בקשה:57 לפני כבוד סגן הנשיא חגי ברנר בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם–1980 ובעניין: מועתז ג'אבר ע"י ב"כ עוה"ד יעקב ח'לול החייב ובעניין: ליאור מזור, עו"ד, בתפקידו כנאמן לנכסי החייב ע"י ב"כ עוה"ד אריאל סיבוני הנאמן ובעניין: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יוסי מנדלבאום מנורה מבטחים ובעניין: גולן לנציאנו ע"י ב"כ עוה"ד **** גולשה לנציאנו ובעניין: ובעניין: שטראוס גרופ בע"מ שטראוס ע"י ב"כ עוה"ד **** טבקוב-סדן כונס הנכסים הרישמי ע"י ב"כ עוה"ד כלנית הרמלין־וגר הכנ"ר פסק דין

נוכח חסרון הכיס של החייב לא הוגש על ידו ערעור ופסק הדין הפך חלוט.

בבדיקה מול משכיר הנכס התברר כי החייב עומד בתשלומי שכר הדירה העומדים על סך 13,000 ₪ לחודש, קרי סך לא מבוטל של 156,000 ₪ בשנה, אותו משלם החייב מראש ובמקובץ.

החוב כלפי הנושה ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ נוצר על רקע גביית כספים לטובת ייצוג משפטי לאחר השעייתו של החייב מהלישכה, ומבלי שנעשה שימוש בכספים שנמסרו כפי מטרתם.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל, וכפועל יוצא מכך יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של החייב, הן מחמת אופן יצירת החובות והן מחמת ניצולו של ההליך לרעה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכפועל יוצא מכך יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של החייב, הן מחמת אופן יצירת החובות והן מחמת ניצולו של ההליך לרעה.

עם כל הצער שבדבר, המקרה דנן הוא מקרה מובהק בו אין מנוס מביטול ההליך מחמת חוסר תום ליבו של החייב, הן בשלב יצירת החובות והן במסגרת הליך פשיטת הרגל.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.