בקשת נושה מובטח למימוש משכנתא לאחר פסק דין עליון

ב"כ היורשים טען (עמוד 11 ש' 19 לפרוטוקול): "... לגבי הנחלה, אני יודע שעמדת היורשים שהנחלה היא לא במסת נכסי העזבון... למיטב ידיעתי, הנחלה היא לא במסגרת מסת הנכסים של העזבון" בתום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן: "לאור ההסכמות בין הנושה המובטח לבין המנהלת המיוחדת לעיזבון המנוח ובהיעדר היתנגדות של יתר הצדדים ושל הכנ"ר, אני מורה על מינויים של עו"ד ניב זר ועו"ד מיכל גילבוע במשותף כבעלי תפקיד לצורך מימוש הנחלה, פירעון החוב הממושכן והפקדת היתרה לתיק הפש"ר מכוח שטר המשכנתא. לצורך כך רשאים בעלי התפקיד להגיש בקשות למתן הוראות ולצרף אליהן את עמדת בא כוח הכנ"ר. אין צורך לציין כי ככל שיש למי מהצדדים טענות לגבי הנחלה או לגבי אפשרות המימוש שלה במסגרת מימוש נכסי העיזבון, רשאי להעלות את טענותיו במסגרת הליך המימוש.". ביום 23/7/20 במסגרת בקשה מס' 26 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לביטול החלטה". החלטתי כאן , מתייחסת לבקשה מס' 26.

אין כל מניעה לממש זכויות חוזיות של החייב המנוח ושל המבקשת עצמה וקיומו של מישכון על זכויות אלה ממלא אחר הגדרת "הנושה המובטח". הנושה המובטח אוחז בפסקי דין שניתנו גם נגד החייב המנוח וגם נגד המבקשת ובדעתו להפרע מלוא החובות כלפיו בין אם על ידי מימוש זכויות החייב המנוח, ובין אם על ידי מימוש זכויותיה של המבקשת, ובין אם על ידי מימוש זכויות החייב המנוח והמבקשת ביחד, ככל שיהיה צורך בכך.

במסגרת דיון בעיניין דומה שנערך בבית המשפט העליון בתיק בע"מ 7402-19 פלונית נ' פלוני מיום 09/12/2020, הגישה רשות מנהל מקרקעי ישראל את עמדתה באשר לתוקפם של הסכמי המשבצת ואת מעמד חבר האגודה שהוא "בר רשות". צוין שם שזכות זו הנה זכות אישית שאינה קניינית ואשר אופיה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון ובהסכם המסגרת (וזאת בהסתמך על האמור בע"א 1662/99 חיים נ' חיים פד"י נ"ו (6) 295.

ככל שלא תוגש בקשה, או שבקשתה לא תהיה מקובלת על הנאמן, רשאי הנאמן לפנות בבקשה למתן הוראות להמשיך במימוש הנחלה יחד עם ב"כ הנושה המובטח לצורך מכירתה ותשלום החוב לנושה המובטח בשלב ראשון, ולאחר מכן למימוש זכויותיו של החייב בנחלה.

...

ב"כ היורשים טען (עמוד 11 ש' 19 לפרוטוקול): "... לגבי הנחלה, אני יודע שעמדת היורשים שהנחלה היא לא במסת נכסי העיזבון... למיטב ידיעתי, הנחלה היא לא במסגרת מסת הנכסים של העיזבון" בתום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן: "לאור ההסכמות בין הנושה המובטח לבין המנהלת המיוחדת לעזבון המנוח ובהעדר התנגדות של יתר הצדדים ושל הכנ"ר, אני מורה על מינויים של עו"ד ניב זר ועו"ד מיכל גלבוע במשותף כבעלי תפקיד לצורך מימוש הנחלה, פרעון החוב הממושכן והפקדת היתרה לתיק הפש"ר מכוח שטר המשכנתא. לצורך כך רשאים בעלי התפקיד להגיש בקשות למתן הוראות ולצרף אליהן את עמדת בא כוח הכנ"ר. אין צורך לציין כי ככל שיש למי מהצדדים טענות לגבי הנחלה או לגבי אפשרות המימוש שלה במסגרת מימוש נכסי העזבון, רשאי להעלות את טענותיו במסגרת הליך המימוש.". ביום 23/7/20 במסגרת בקשה מס' 26 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לביטול החלטה". החלטתי כאן , מתייחסת לבקשה מס' 26.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: אני מורה על דחיית הבקשה לביטול ההחלטה.

אני קובע כי הנושה, בנק לאומי, הינו נושה מובטח מכח שטר משכון שנרשם במשרדי רמ"י. על פי הסכמתם ובקשתם של הממשכנים – המבקשת ובעלה המנוח, והמבקשת מנועה מלטעון כנגדו.

לפניי בקשת גרושת החייב, הגב' סחר חמודה, ליתן סעד הצהרתי לפיו מכוח הסכם גירושין שנערך בינה לבין החייב בשנת 2000 הועברו אליה מלוא הזכויות של החייב בדירה המגורים במצויה בנצרת והידועה כגוש 16510 חלקה 48 (להלן " הדירה" או "הנכס" או "המקרקעין") ומנגד בקשת נושה מובטח לממש מישכון משנת 2010 ולקבוע כי הוא גובר על הסכם הגירושין בין הגרושה לבין החייב.

לכן נטען כי העברת הזכויות נעשתה בתום לב. עוד טוענת המבקשת כי הערות ועיקולים לטובת הנושים על המקרקעין נרשמו לכל המוקדם 21/12/2010 (לטובת המשיבה 1), ולאחר מכן ביום 7/8/2011 (לטובת המשיבה 2), ביום 9/2/2014 (לטובת המשיב 4), ביום 13/5/2014 (לטובת המשיב 5), וביום 27/2/2018 (לטובת המשיבה 3).

המישכון נרשם כדין ולא נטענה כל טענה אחרת ואף קיים פסק דין שדוחה טענות החייב כי מדובר בהסכם או משכנתא למראית עין.

אומר על כך בית המשפט העליון: "מושכלות ראשונים הם כי לנושה מובטח שבידו שיעבוד קינייני להבטחת חובו – היכולת להפרע את חובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד במישרין וללא תלות בהליכים אחרים או בנושים אחרים ובמנותק גם מהליכי הוצאה לפועל רגילים המתנהלים לגבי אותו חוב או מהליכי פשיטת רגל או פירוק אם אלה מתקיימים (ראה בג"ץ 42/64 בנק הפועלים בע"מ נ' יו"ר משרדי הוצל"פ בעכו ובנהריה [1], בעמ' 125; י' כהן דיני חברות [2] כרך ג בעמ' 554-555). הנכס המשועבד אינו משמש לתשלום חובות לנושים אחרים רגילים או מועדפים לפני שנפרע חובו של בעל השיעבוד במלואו. הנושה המובטח הוא בעל זיקה קניינית לנכס המשועבד להבטחת חובו, וזיקה זו מעניקה לו הגנה חפצית כלפי כולי עלמא – בין כלפי החייב עצמו, וזאת אף אם מתנהלים בעיניינו הליכי הוצאה לפועל רגילים בגין אותו חוב, ובין כלפי הנושים האחרים" (ראו רע"א 102/00‏ קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, פ''ד נד(4) 761 (30/10/2000)).

...

לאור כל אלה, אני נעתר לבקשת הגרושה ומצהיר בזה כי היא הבעלים של 1/24 מהמקרקעין מכוח הסכם הגירושין והלכות בית המשפט העליון והמשכון אינו חל על בית המגורים.

לאור כל האמור רואה לנכון להורות כי הנאמן יהיה זה שיממש 5/24 מהמקרקעין הרשומים על שם החייב ללא בית המגורים ששייך כאמור לגרושה אך מכספי המימוש ישולמו ראשית החובות המגיעים לנושה המובטח והיתרה תועבר לקופת הפש"ר לחלוקה בין כלל הנושים.

אני מחייב את הנושה לשלם לגרושה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 40341-01-21 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה פתח תקווה נ' לבונטין ואח' 08 דצמבר 2021 לפני כב' השופט שאול שוחט, סג"נ – אב"ד כב' השופטת עינת רביד כב' השופט נפתלי שילה מבקשים ועדה מקומית לתיכנון ובנייה פתח תקווה ע"י ב"כ עו"ד יעקב ברכה משיבים 1. יהורם לבונטין 2. חיה אלגזי ע"י ב"כ עו"ד יהורם לבונטין 3. איתן חלה פסק דין

בית המשפט קמא לא קיבל את עמדת המבקשת וקבע, בהסתמכו על פסיקת ביהמ"ש העליון בבג"צ קהילת ציון ובבג"צ הרצליה, כי מאחר שחוב היטל ההשבחה הוא במדרג נשייה "רגיל" ומאחר שס' 10 לתוספת השלישית מהוה אמצעי גבייה מינהלי פאסיבי שנועד להקל על הרשויות לגבות חובות ללא מתן זכות מהותית להפרע מחובות אלו לפני נושים אחרים, אז הועדה המקומית תקבל את חלקה היחסי מתוך כלל החובות ("פרי פסו").

בהמשך, השופט גרוניס חידד כי עסקינן "בתחרות שבין רשויות מנהל לנושים מובטחים המבקשים לממש משכנתא, בין בהליכי חידלות פרעון, בין בהליכי כנוס נכסים" (ס' 41 לפסה"ד ) ו"האם החיוב בגין היטל השבחה וארנונה מקנה לרשויות מעמד עדיף על הנושים, המובטחים והרגילים, בהליכי חידלות פרעון (פירוק ופשיטת רגל) ובהליכי כנוס נכסים למימוש משכנתא?" (ס' 42 לפסה"ד). בס' 45 לפסה"ד עמד כב' השופט גרוניס על כך שהליך כנוס נכסים יכול להתנהל במסגרת הליך של פשיטת רגל אך גם מחוץ להליך של פשיטת רגל, כמו לדוגמא כסעד זמני בהליך אזרחי תלוי ועומד, והסביר כי "בעניינינו נתמקד בהליכי כנוס נכסים המשמשים לצורך מימוש שיעבודים". לסיכום השאלה בה עוסק בג"ץ הרצליה ציין השופט גרוניס, כי "דיוננו יתמקד מעתה בשאלה אם סעיף 324(א) לפקודת העיריות וסעיף 10(א) לתוספת השלישית מקנים כשלעצמם עדיפות לרשויות על פני נושים מובטחים. שאלה זו תבחן תחילה לגבי הליכי חידלות פרעון, שהם הליכים קולקטיביים שמטרתם המרכזית היא לגרום לריכוז החובות ובהמשך למימוש נכסיו של החייב ולחלוקת תמורתם לנושים. בהקשר זה נבחן אם לרשויות המנהליות הרלוואנטיות עדיפות כלשהי בעת חלוקתו של דיבידנד לנושים. בהמשך, תבחן אותה שאלה, אף הפעם באשר להליכי כנוס נכסים למימוש שעבוד. הכוונה היא להליכי כנוס הנאכפים באופן אינדיבידואלי על ידי נושה מחוץ להליכי חידלות פרעון קולקטיביים (למשל בלישכת ההוצאה לפועל) ולא בגדרם. " (שם, בס' 46 לפסה"ד).

שנית, ביהמ"ש קמא סבור כי משגם במקרה בו קיים נושה מובטח ומונה כונס נכסים למימוש משכנתא, הרי שלאחר מימוש המשכנתא הן הועדה המקומית הן יתר הנושים "הרגילים" מתחלקים ביתרה שנותרה "פרי פסו" – לא נמצא טעם המצדיק הבחנה בין מקרה כזה לענייננו כשכל הנושים הם מלכתחילה נושים "רגילים". ובמילים אחרות – אם לפי הילכת בג"צ הרצליה הועדה ויתר הנושים הרגילים הם באותו סדר נשייה לאחר שהנושה המובטח קיבל את חלקו, מדוע במקרה בו אין נושה מובטח וקיימת רק הוועדה ונושים רגילים (כבעניינינו) תקבל הועדה את החוב כלפיה טרם הנושים הרגילים האחרים? התשובה לשאלה זו תימצא בבחינת מעמדו של היטל ההשבחה במדרג הנשייה ובבחינת האמצעי שהקנה המחוקק למבקשת במסגרת סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה.

...

טענתו היא כי הציטוטים הנ"ל מקורם בסעיפים בפרק הדיון המשפטי של פסה"ד ואלו בסעיף 95 פיסקה ג' לפסה"ד, בפרק המסקנות ("סוף דבר") התייחס ביהמ"ש העליון "ברחל ביתך הקטנה", כך לטענתו, "על מקרה בדיוק כמו שלנו" (ס' 6 לתשובה לבר"ע).

כאמור מדובר בציטוט מתוך סעיף בפרק "סוף דבר" לפסה"ד של כב' השופט גרוניס, כשלאורך כל עשרות עמודי פסה"ד והסעיפים שקדמו לסעיף זה ההתייחסות ל"הליכי כינוס נכסים הנערכים מחוץ להליכי חדלות פירעון" יוחדה להליכי כינוס נכסים למימוש משכנתא (קרי – כשקיים נושה מובטח).

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לתת רשות ערעור, לדון בה כבערעור ולקבלו בכל הנוגע לשאלה שהונחה להכרעה לפתחנו, כך שהחלטת ביהמ"ש קמא שמאשרת את החלטת רשת ההוצל"פ שמורה על מסירת אישור המבקשת לטאבו, טרם שולם היטל ההשבחה, תבוטל.

משהחל הליך פשיטת הרגל בשנת 2015, הגישה החברה בקשה להורות על המשך מימוש המשכנתאות בתיק ההוצאה לפועל.

החברה היתה רשאית כנושה מובטח לממש את ערובתה על פי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל בלישכת ההוצאה לפועל או תחת פקוחו וניהולו של בית המשפט לפשיטת רגל.

חפשתי ומצאתי את פסק הדין בעירעור, שבו היתייחס בית המשפט העליון לטענה בדבר העידר סמכות לבית המשפט העוסק בפשיטת רגל לפי סעיף 178 (ג) לפקודת פשיטת הרגל, במילים האלה: "ומכאן לטענה שנוגעת לסמכות בית משפט של פש"ר לתת החלטות בהליך המכר. בהקשר זה טענה המערערת כי סעיף 178(ג) לפקודה אין בו כדי להקנות לבית משפט של פש"ר סמכות לאחד תחתיו הליכים שמתנהלים בהוצאה לפועל. כידוע, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו, מוקנה לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת העירעור (ראו: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרישמי, [פורסם בנבו] פסקה 14 (16.10.2018)). בנסיבות המקרה שלפנינו ובשל השמוש לרעה שעשו החייב והמערערת בהליכי משפט באמצעות נקיטת הליכים מקבילים בערכאות השונות והגשת בקשות דחייה רבות, דומה כי לא נותרה לבית משפט של פש"ר ברירה אלא לאחד תחתיו את ההליכים השונים במטרה להביא לסיום מהיר ויעיל של ההליכים למימוש הנכסים. ויודגש כי מכירת הבית אושרה על ידי ההוצאה לפועל בכפר סבא עוד לפני שניתנה ההחלטה לאיחוד הליכים, והטענות השונות ביחס למחיר המכירה ולאפשרות של פדיון הבית על ידי בני מישפחת גרינברג כבר נדונו ונדחו שם. למעשה, כל שעשה בית משפט של פש"ר לאחר ההחלטה לאיחוד הליכים הוא חתימה על צו המכר, ובנסיבות המקרה שלפנינו מדובר בהליך פורמאלי בלבד. בהנתן כל האמור, שוכנעתי כי לא היה באיחוד ההליכים תחת בית משפט של פש"ר כדי לגרום לעיוות דין או לפגוע בזכויותיה הדיוניות של המערערת (ראו והשוו: רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן, [פורסם בנבו] פסקה 5 (26.3.2007))." (ע"א 1969/20 שוהם דאו נ' **** גרינברג (נבו 15.08.2021).

...

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור על החלטת הרשמת מיום 10.7.22.

לפיכך, אני דוחה את הערעור.

לפיכך אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 1337/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. כונס הנכסים הרישמי 3. פלוני 4. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.1.2024 בפש"ר 17656-02-13, שניתנה על ידי כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין בשם המבקשים: עו"ד רונית זווילי; עו"ד שי לביא ][]החלטה

לאחר שהחוב לא שולם, פתחה המשיבה כנגד המבקשים בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש המשכנתא על בית מגוריהם.

לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם פתחו המבקשים בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים כאמור בבית משפט קמא.

לאור מכלול הדברים, נקבע כי "יש מקום להגיש תחשיבים המביאים מצד אחד את מעמדו המיוחד של הנושה המובטח [קרי; המשיבה – ר.ר] במשכנתא, ומן הצד השני גם את הצורך בסיומו של ההליך, את שקום החייבים, כמו גם, את העובדה שהסכם ההלוואה לא נקט במועד סיום לריבית הפיגורים". בית המשפט הורה לנאמן להגיש תוך 21 יום תחשיב בהתאם לעקרונות הללו.

...

אני סבורה כי יישום כלל זה מוביל למסקנה כי אין להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפניי.

כך, ומבלי לנקוט עמדה בשאלה האם יש להחיל על ההלוואה את הוראות חוק אשראי הוגן ומה ההשלכה של פסק הדין בהליך הקודם על גובה החוב והריביות – אין זה מן הנמנע כי גובה החוב שייפסק בסופו של דבר יעלה בקנה אחד עם עמדתם של המבקשים.

מכל מקום, טענות המבקשים שמורות להם, וככל שבסופו של דבר הם יהיו סבורים כי נפלו טעויות באופן קביעת גובה החוב, הם יוכלו – במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית ככל שיוגש – להעלות את טענותיהם, ובכלל זה את הטענות הנטענות במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.