בקשת נושה לקבלת תביעת חוב בהליך פשיטת רגל

לטענתו, תביעת החוב התקבלה למרות שלא לוותה בבקשה להארכת מועד ובתצהיר, וחרף ידיעת הנושה על הליך פשיטת הרגל.

...

נוכח נסיבות אלו מקובלת עלי עמדת בית המשפט קמא לפיה הסתמכות יתר הצדדים, וכן יעילות וקידום ההליך, אינם נפגעים משמעותית מקבלת תביעת החוב של הנושה.

כן מקובלת עלי עמדתו כי גריעה מסוימת מהדיבידנד שיקבלו שאר הנושים היא סבירה למול הפגיעה האפשרית בנושה, אם תביעת החוב שלה תדחה על הסף.

על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בהשלמת הטיעון מטעמה, מיום 5.8.19, חוזרת הנושה למעשה על הטענות שהעלתה בהודעת העירעור; הנושה מוסיפה כי הפירסום אודות צו הכנוס ברשומות ובעתונות מקים "חזקת ידיעה" לכאורית ואולם אין מדובר בחזקה חלוטה והנטל לסתור אותה אינו כבד והנושה עמדה לטענתה בנטל זה. כן מוסיפה הנושה כי גם קיומה של הידיעה בפועל, שלטענתה לא הוכחה על ידי הנאמנת, אינה מהוה "סוף פסוק" וניתן גם במקרה זה לאשר הארכת מועד להגשת תביעת חוב בשל קיומן של נסיבות מיוחדות, קל וחומר שבמקרה דנן לא מדובר בנושה "מקצועי". הנושה מוסיפה כי במועד הגשת בקשת הנושה להארכת מועד לא הוצעה כל תכנית פירעון, לא הושג הסדר כלשהוא וממילא לא בוצעה חלוקת דיבידנד לנושים ובהיעדר היתקדמות כלשהיא בהליך פשיטת הרגל בעיניינו של החייב במועד הגשת הבקשה, לא היה לטענת הנושה בקבלת תביעת החוב בכדי לפגוע באנטרס ההסתמכות של יתר הנושים, בעוד שדחיית תביעת החוב עלולה להסב לנושה נזקים כבדים ובלתי הפיכים, בהיתחשב בכך שמדובר בחוב מזונות עבור הילדים.

...

בנסיבות אלו לא קיימת לכאורה לנושי החייב טענת הסתמכות לפיה תביעת הנושה לא נלקחה על ידם בחשבון ,ובנוסף מצאתי לנכון ליתן משקל להחלפת הייצוג של הנושה , ולכך שהערעור הוגש על ידי באת כחה החדשה של הנושה (עו"ד דונאיביץ), באיחור של 8 ימים בלבד , לאחר המועד בו היה נדרש להגישה , ובענין זה אמנם נכון הוא כי אין חולק על כך שהחלטת הנאמנת הומצאה לעו"ד סימיס בא כחה הקודם של הנושה אשר הגיש את תביעת החוב בשמה כבר ביום 27.12.16 , והנושה לא הכחישה כי היא אישרה בפני הנאמנת כי עו"ד סימיס מסר לה כי יש צורך להגיש ערעור על החלטת הנאמנת אך עדיין אני סבור כי במכלול הנסיבות יש לקיים דיון בגוף הערעור ואין לדחותו על הסף .

בנוסף לכל האמור לעיל , ובאיזון האינטרסים שבין הנושה לנושיו האחרים של החייב , יש לקחת בחשבון גם את הוראות סעיף 69 לפקודה , לפיהן חוב המזונות איננו חוב בר הפטר , ובהתאם דחיית בקשת הנושה להגשת תביעת חוב אין משמעותה אבדן החוב , אלא רק דחיית אפשרות הנושה לפעול לגבייתו לתקופה שלאחר השלמת הליך הפש"ר, וכפי שנקבע :"...אין מקום לשנות מן ההלכה הפסוקה , לפיה חוב מזונות נותר חוב בר תביעה לכל דבר וענין ולפיכך אינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר , אף אם לא הוגשה בעניינו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל"(ע"א 2837/17 עמוס ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.18 ,פסקה 27), ובהתאם הנושה תוכל להמשיך ולפעול כנגד החייב בהליכי הוצל"פ , ואף ליהנות מהעדיפות המוקנית לחוב מזונות בהליכים אלו.

סיכומו של דבר,לאור מכלול הנסיבות , אני סבור כי הנושה לא הציגה "טעם מיוחד" שבגינו היא לא הייתה יכולה להגיש את תביעת החוב במועד, ובהתאם דין ערעורה להידחות .

לאור תוצאות החלטתי שיש בה בכל זאת כדי לפגוע בנושה ,אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

עיקר טענת המשיב הנה כי כתנאי להכרה בהליך הזר יש להורות על מחיקת ההליך שבו נקט אחד הנושים המרכזיים של המשיב, Tonstate Group Ltd (להלן: "טונסטייט") לאכיפת פסק חוץ בגינו הגיש הנושה תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל המתנהל באנגליה (ת.א. 53329-06-20; להלן: "הליך האכיפה").

לטענת המשיב, זהו המצב היום בהליך פשיטת הרגל באנגליה, עמו, לטענת המשיב, הוא משתף פעולה, ולכן לא ברור הצורך בהליך נוסף בישראל, לאחר שלפי הדין האנגלי המשיב עשוי לקבל הפטר בתוך פרק זמן קצר.

יחד עם זאת, שקלתי את העובדה כי הנאמנים שמונו בהליך פשיטת הרגל באגליה (המבקשים) נשכרו עובר לפתיחה בהליכים שם על-ידי מטיאס, הבעלים של טונסטייט, לשם כנוס נכסי המשיב וכן את אופיו של הליך ההכרה, אשר להבדיל מהליכי חידלות פירעון המתנהלים במדינת המקור, מעורבות הנושים בו הנה מוגבלת, מטבע הדברים.

...

כמו כן, בהתאם לאמור בסעיף 302(א)(1) לחוק, אני מורה על השהיית פירעון חובות העבר של המשיב ועל הקפאת ההליכים נגדו, וכן על השהיית כל העברה של זכות בנכס של המשיב או שעבודו.

בנסיבות, אני סבורה כי מינוי בעל תפקיד ישראלי כבר עתה עשוי דווקא לייעל את ההליכים ואולי אף לייתר בקשה עתידית למתן צו לפתיחה בהליכים בישראל ויהווה הגנה על הנושים.

בנסיבות, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 302(ב)(2) לחוק אני מורה על מינויו של עו"ד יצחק מולכו לנהל את נכסי המשיב בישראל.

בנוסף לכך טוען כי בהליך פשיטת רגל שהתנהל בעיניינה של גרושתו, הגישה הנושה תביעת חוב בגין אותו החוב הנטען גם ביחס למערער ובהליך האמור קיבלה המשיבה סך של 60,000 ₪ על חשבון החוב.

המדובר בנושה אשר המערער לא כלל את שמה ברשימת הנושים המוצהרים שלו במועד הגשת הבקשה למתן צו כנוס ואין מחלוקת כי לא נימסרה כל הודעה לנושה על קיומו של הליך פשיטת הרגל.

...

על כן, לעמדת הנאמן דין הערעור להידחות.

נוכח המפורט לעיל, בכפוף להערה לגבי בדיקת הדיבידנד בהליך פשיטת הרגל של גרושת המערער, הערעור נדחה.

סמוך לאחר מכן, ביום 5/8/2019 הגישה גרושת החייב בקשה דחופה למתן הוראות בה עתרה לעכב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל הנוגעים לעיסקת המכר וזאת בשל זכויות שיש לה לטענתה במקרקעין ובשים לב לכך שמתנהל הליך פשיטת רגל.

דיון והכרעה: לאחר בחינה מעמיקה של הטענות שלפניי באתי לכלל דיעה שיש מקום לפסוק בנסיבות המקרה שכר טירחת כנוס בסך 7%מגובה החוב כפי שאושר ביחס לתביעת החוב של הנושה (המשביר לחקלאי) בהליך פשיטת הרגל בתוספת הוצאות הפירסום ובתוספת 15,000 ₪ בגין מאמץ מיוחד.

מכל הטעמים הללו באתי לכלל דיעה כי יש לקבל ולו באופן חלקי את טענות כונס הנכסים ועתירותיו ועל כן פוסק שכרו בשיעור של 7% מגובה החוב של הנושה כפי שאושר בהליך הפש"ר בתוספת הפרישי ריבית והצמדה כאמור לעיל ולפי תחשיב מדוייק שערוך הנאמן ובתוספת סך של 15,000 ₪ בגין מאמץ מיוחד.

...

אבאר כעת דרכי למסקנה זו. ראשית יש לסלק מעל הפרק את הטענות לעניין הערכאה שאמורה לפסוק את שכרו של כונס הנכסים ; אין ספק כי הצדדים הסכימו בבית המשפט העליון שבית משפט זה יפסוק שכרו של כונס הנכסים והדברים נרשמו ברחל בתך הקטנה בסעיף א' לפסק הדין החלקי שניתן ביום 10/5/2023.

על כן, סבורני כי גם שכר טרחת הכונס צריך להיגזר משילוב של דינים אלה.

סבורני, כי יש לקבל עמדת כונס הנכסים אך בשינוי מסויים, באופן ששכר הטרחה ייגזר מגובה החוב בהליך הפש"ר ולא בתיק ההוצאה לפועל.