בקשת נושה להארכת מועד לערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב

בהתאם לסעיף 210 (א) לחוק חידלות פרעון: " נושה בחוב עבר רשאי להגיש לנאמן תביעת חוב, בתוך שישה חודשים ממועד פירסומו של הצוו לפתיחת הליכים". באשר לתביעת חוב אשר מוגשת בחלוף המועד שנקבע כאמור, קרי בחלוף 6 חודשים ממועד פירסום צו פתיחת ההליכים, קובע סעיף 210(ג) לחוק חידלות פרעון כי: " הנאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב אם מצא כי מתקיימות נסיבות שבשלהן לא יכול היה הנושה להגיש את התביעה במועד וכי מן הצדק לעשות כן, בהיתחשב בין השאר בשלב בהליך שבו הוגשה הבקשה". הנאמן מוסמך להכריע בתביעת החוב בהתאם לסעיף 211 לחוק חידלות פרעון.

לאור כלל האמור, אני מורה על קבלת העירעור על הכרעת הנאמנת, ומורה על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה.

...

טענות הנאמנת יש לדחות את הערעור מאחר והוא מבוסס על טענות שהועלו כבר על ידי היחידה ונלקחו בחשבון על ידי הנאמנת במתן הכרעתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו ובכלל התגובות שהוגשו ביחס לערעור ולאחר שמיעת כלל טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לנכון לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה וזאת, מהנימוקים המפורטים להלן.

לאור כלל האמור, אני מורה על קבלת הערעור על הכרעת הנאמנת, ומורה על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה.

אפתח בדיון לעניין עצם זכאותה של המערערת להגיש ערעור זה. לטענת הנושה, תקנה 122(ג) לתקנות מאפשרת רק לנושה להגיש ערעור על הכרעת נאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

...

ודוק, סעיף 215 לחוק מעניק את זכות הערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב " לכל מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטת הנאמן". כלומר, התקנות אינן יכולות לצמצם זכות מהותית זו ולהחילה רק על נושים ואין בידי לקבל את עמדת הנושה בהקשר זה, קל וחומר בשים לב לנתונים העובדתיים ביסוד ההליך דנן.

נקבע כי אם בקשה זו נדחית, הם רשאים להגיש ערעור לפי תקנה 130(ה).

לאור מכלול השיקולים דלעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב ועל יסוד כך מבוטלת גם תביעת החוב עצמה.

הנושה הגישה תביעת חוב במועד, לא צרפה מיסמך שנידרש לשם הוכחתה חרף פניות הנאמן, לא ביקשה הארכת מועד לשם צירוף המסמך, ידעה על הכרעת הנאמן בתביעתה החוב במועד הינתנה או בסמוך לאחריו ואין במדובר במצב דברים בו היתה מניעה אובייקטיבית להגשת ערעור על הכרעת הנאמן במועד (והיא אף הצהירה על כוונותיה לעשות כן לפרוטוקול).

...

משכך, נדחית טענת הנושה לעניין חוות הדעת.

אין בידי לקבל את טענת הנושה לפיה ראתה לראשונה את הכרעת הנאמן רק ביום 18.10.2022, לאחר שהנאמן המציא הכרעתו לב"כ הנוכחי, וכי נודע לה (טלפונית) על תוכנה רק בחודש 9/2022.

משכך, נדחית בקשת הנושה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן.

לפניי בקשת נושה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן במסגרת תיק חדל"פ 47640-10-21 מיום 6.11.22 במסגרתה הורה על דחיית תביעת החוב שהגישה כנגד החייבת.

...

בנוסף, בבקשה לא פורטו סיכויי הערעור, ובניגוד לנטען, הודעת הערעור לא צורפה לבקשה אך לאחר עיון בהחלטתו המנומקת של הנאמן, מושא הערעור, ובתגובתו לבקשה, אני סבורה, בזהירות הראויה המתבקשת בשלב זה של ההליך, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור טובים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו.

הנאמן צירף לתגובתו אישור מסירת הצוו לנושה בחודש 07/2020 וטען כי המערער הגיש את תביעת החוב באיחור על אף שהוא מיוצג על ידי עו"ד. כמו כן, טענת המערער על ידיעתו המאוחרת בנוגע למתן הצוו עומדת בסתירה לאישור המסירה של הצפ"ה למערער והתאריך המופיע בו. לדידו של הנאמן, טענת המערער על כך שהגיש את תביעת החוב מיד כשנודע לו על ההליך היא טענה חדשה, שלא נטענה על ידו בבקשתו להארכת מועד להגשת תביעת החוב ולכן מהוה "מקצה שיפורים" לעומת הנטען בבקשתו להארכת מועד.

יש להדגיש כי גם העירעור שהוגש על הכרעת הנאמן בתביעת החוב הוגש באיחור, כאשר בכותרת העירעור מצוין שהערעור כולל גם בקשה להארכת מועד ואולם למעט טענה סתמית כי "המערער ערער על החלטת המנהל המיוחד (טעות במקור, י.פ.) רק עתה כי ראה שהלה לא מתכוון לשנות את החלטתו" (סעיף 8 לכתב העירעור), לא מצאתי בכתב העירעור כל נימוק המסביר מדוע לא פעל המערער להגשת העירעור במועד הקבוע בתקנות ומבלי שצורף תצהיר מתאים.

...

הכרעת הנאמן בתביעת החוב מלמדת כי הנאמן סבר שלא התקיימו נסיבות בגינן נבצר מהמערער להגיש את תביעת החוב במועד והנאמן אף ציין כי תביעת החוב הוגשה לאחר שבני הזוג כבר הגישו הצעתם להסדר (ראו סעיפים 11,20,30, 46-48 להכרעת הנאמן בתביעת החוב מתאריך 8.11.2022), אם כן, לא שוכנעתי כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד להגשת הערעור.

למעלה מן הצורך אוסיף שנימוקי הנאמן, כפי שפורטו בהכרעת החוב שנשלחה למערער פורטו דיו ומכל מקום, הרי שגם לגופו של עניין, לא שוכנעתי שהמערער הרים את נטל ההוכחה הנדרש ממנו.

סוף דבר הערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב – נדחה ואף הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נדחית, מהנימוקים שפורטו לעיל.