בקשת נושה ברזילאי לביטול הליכי פש"ר

אכן, לא נעלמה מעיני העובדה שהחייב מסר לנושה את פרטי חשבון הבנק של המשיבה כבר ביום 30.6.2011, בעוד שהנושה שאל את החייב רק ביום 5.7.2011 לאיזה חשבון בנק בישראל יש להעביר את הכסף, אלא שלטענת החייב, קדמה לכך בקשה בעל פה מאת הנושה לפצל את העברת הכספים כך שחלק יועבר לחשבון בנק בישראל וחלק לחשבון בברזיל.

הראציונאל העומד בבסיס הוראת ס' 96 לפקודה לפיה ניתן לבטל הענקות הוא הרצון לשמר את מסת נכסיו של פושט הרגל לטובת כלל נושיו: "הראציונאל העומד בבסיס הסעיף הוא הגנה על נושי החייב באמצעות ביטול הענקות וולונטריות שנעשו על-ידו עובר להליך פשיטת הרגל, בין אם אלו נעשו ללא תמורה ובין אם בתמורה מופחתת, שכן תוצאתן של הענקות מעין אלו תהא הקטנת נכסי החייב ופגיעה בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ..." (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (פורסם בנבו, 08.11.2015)).

...

חרף נקודת מוצא זו, עדיין יש לדחות את בקשתו של הנאמן.

כפי שנראה כעת, נוכח המסקנה כי הנושה ידע היטב שהוא מעביר סך של 135,000 דולר לחשבונה של המשיבה ולא לחשבונות של החברה או החייב, ונוכח העובדה שהנושה עצמו, ולא החייב, הוא שהעביר את הכספים לחשבונה של המשיבה, לא ניתן לסווג את הפעולה שבוצעה כהענקה לפי פקודת פשיטת הרגל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לעניין זה אציין בין היתר: ההליך נמשך כארבע שנים שהנו פרק זמן סביר ומקובל להבאת הליך פשיטת רגל לידי סיום; העידר חשד באשר לחוסר תום לבו של החייב באשר לנסיבות היקלעותו של החייב לקשיים; גילו המתבגר של החייב; העידר סיכוי ממשי להעשיר את קופת פשיטת הרגל; העידר תועלת ותוחלת לברר את פעילותו העסקית של החייב בברזיל ולהוציא הוצאות מיותרות לצורך האמור; העידר היתנגדות של הנושים; התרומה של החייב לקופת הנשייה המגלמת היוון של שנים רבות; ויתור של האישה, של הבן ושל הבנק הבנלאומי על נשייה בהקף ניכר; התחייבות החייב לסייע בבדיקת תביעות החוב ובגדר זאת בהגשת שומות למס הכנסה לשם הקטנת החוב; תמיכה של הנאמנת ושל הכנ"ר בבקשה.

עוד נקבע בזאת סעיף אי התעשרות למשך 5 שנים מהיום ובהתאם לסעיף 96 לפקודה ושלפיו ככל שיתברר שלחייב נכסים שהוסתרו ניתן יהיה לבקש לבטל את ההפטר.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול העניינים הדרושים למתן הפטר הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להתקבל.

משכך, אני נעתר לבקשה וניתן בזאת הפטר מותנה לחייב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 28936-04-18 ברזיל נ' ששון 26 נובמבר 2018 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא מבקשת עו"ד (רו"ח) תהילה ששון ע"י ב"כ עו"ד איל רז משיב עו"ד דורון ברזילי ע"י ב"כ עו"ד אורי חורש פסק דין

הוראה דומה מצוייה בסעיף 16 לפקודה, הקובע כי "התייצב החייב לדיון בבקשה וכפר שהוא חייב חוב לנושה, בכלל או בסכום שיש בו להצדיק הגשת הבקשה נגדו, רשאי בית המשפט, במקום לדחות את הבקשה, לעכב את כל ההליכים בה לזמן הדרוש למשפט בדבר החוב, ורשאי הוא לידרוש שתנתן ערובה לתשלום כל חוב שיוכח נגד החייב לזכות המבקש במהלך המשפטי הרגיל והוצאות הוכחתו." גם הוראה זו מעידה על כוונת המחוקק שהליכי פשיטת רגל לא יינקטו אלא על יסוד חוב ברור ולא שנוי במחלוקת.

התראת פשיטת רגל, הנוקבת בסכומים לא נכונים או לא מדוייקים, וזאת בעיקר תוך ערוב חובות שאין לנושה פסק דין בגינם, ו/או חובות אשר הנושה אינו יכול בשלב זה לייחס לחייב אישית, מפרה ופוגעת במטרה חשובה זו, ואי לכך דינה להתבטל.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, וכי יש לבטל את התראת פשיטת הרגל.

לגבי הלקוח שיכון ובינוי הוא קבע שהמבקשת תשלם למשיב סך של 27,450 ₪ בתוספת מע"מ (אין חולק כי מדובר בטעות סופר והסכום הנכון כולל מע"מ), ואילו בסעיף 12 לפסק כתב הבורר כי המבקשת תשלם למשיב "בגין הוצאות שוטפות של העבר ולאיזון תשלומים נוספים" (ההדגשה אינה במקור) סך של 66,000 ₪ בתוספת מע"מ. השאלה היא האם חיוב זה כולל בחובו גם את החיוב הראשון, שאז החוב הכולל איננו מגיע לסף הנדרש לצורך הליכי פשיטת רגל לבקשת נושה, או שמא הוא מצטבר עליו, שאז החוב הכולל אכן עובר את הסף הנדרש.

נמצאנו למדים כי לסכום הנקוב בהתראה ישנה חשיבות רבה, וכי במקרים כגון דא, לא ישתמש ביהמ"ש בסמכותו ע"פ ס' 238 לתקן פגם "טכני" בהליך פשיטת הרגל, שכן פגם זה איננו טכני כלל ועיקר.

יתרת הכספים תיוותר, בשלב זה, כפופה לעיקול, לאור תוצאות ההליך והאמור בפסק דין זה. בהתאמה, לא תועבר יתרת הכספים לידי החייבים, ואולם, גם לא תועבר לקופת הכנוס, באופן שאחר כך תחולק בין כל הנושים, משום שאין מקום לבטל עיקול באשר ליתרת הכספים ולהעברת כספים אלו לקופת הכנוס, שעה שהליך זה אינו עתיד להימשך, כאמור בהמשך פסק דין זה. נסיבות הווצרות החוב וטענות הצדדים טוענים החייבים, כי תחילת הסתבכותם בחובות הייתה בשנת 1990, עת הסכימו לערוב לחובות אם החייבת, אשר פתחה בשנת 1990, לאחר עלייתה לישראל, מסעדה.

במסגרת עבודה זו ביקש החייב במהלך ההליך ביום 13/03/11 לבטל זמנית את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו, כדי לאפשר לו לבקר בין התאריכים 06/04/11-10/05/11 בברזיל, ארגנטינה ואורגואי, ובקשתו נעתרה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) רבקה פוקס מיום 14/03/11.

חוות דעת הכונס הרישמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו.

...

בהתאמה ולאור תוצאות ההליך, כאמור להלן בפסק דין זה, אני מורה, כי עיקול, המוטל על סך של 5,000 ₪ מהכספים העומדים לזכות החייבים באיילון חברה לביטוח בע"מ, בגין הליכים שעוכבו בהליך זה, יבוטל והסך הנ"ל יועבר לקופת הכינוס.

המקרה הספציפי כאמור, לאחר שעיינתי בכל החומר הרלבנטי אני בדעה, כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני ב"כ הכנ"ר ואין להיעתר לבקשת החייבים למתן הכרזה.

בהתאמה, יש לדחות את הבקשה העיקרית לביטול צווי הכינוס ולביטול ההגבלות שהוטלו על החייבים מכוח צווי הכינוס.

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום הלב ביצירת החובות וכן התנהלותם של החייבים בהליך, אני מורה על דחיית הבקשות.

בקשת הנושה ברזילאי לביטול הליכי הפש"ר היא הבקשה שלפני.

...

כאמור, התקיימו מספר דיונים ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הוריתי למנהל המיוחד להעמיק ולבחון את הטענות השונות, ובדו"ח שהוגש לאחר הדיון ציין המנהל המיוחד כי: "חקירתו של החייב גורמת להרגשה לא נוחה קמעה, לגבי אופן ניהול העסקים ואו הגורמים ליצירת החוב, במיוחד שמעורבים בעניין ניסיונות להציג מצגים בפני צדדי ג' בדבר יכולת כלכלית, יחד עם זאת במגבלות החקירה אין אפשרות להעמיק יותר...". קבעתי דיון בשתי הבקשות לביטול הליכים (בטרם משכה הנושה טלר טיים את בקשתה).

לעמדה זו הצטרף הכנ"ר. בסיום הדיון שהתקיים בפני ביום 25.4.13 ולאור התחושות הכבדות בענין החייב כמו גם לאור התנהלותו והטענות שהועלו נגדו (ולא נסתרו) ניתנה לחייב אפשרות לקדם את ההליכים באמצעות המנהל המיוחד בדרך של הצעת הסדר לנושים, אלא שמעדכון של המנהל המיוחד עולה כי לא הוצעה כל הצעה על ידי החייב ומשכך, אין מנוס אלא להכריע בבקשה לביטול ההליכים.

לאחר שעיינתי בשלל הבקשות, התגובות, הפרוטוקולים ויתר המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, ולאחר ששקלתי את התנהלות החייב ואת אינטרס הנושים כמו גם את מטרת ההליך, ראיתי לקבל את עמדת הכנ"ר והנושה ברזילאי ולבטל את ההליכים.