בקשת נאשמת לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי

ביום 9.1.2022 הגיש הנאשם בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)[footnoteRef:1], במסגרתה ביקש כי המאשימה תעביר אליו את "כל הנהלים וההנחיות הנוגעות לאיסוף ראיות טביעות אצבע, העברתן, שימורן, תיעודן, השוואתן, הן ביחס לטכנאי הזיהוי הפלילי והן ביחס להליכי הבדיקה וההשוואה במעבדת מז"פ (להלן: הבקשה, ו - הנהלים)". [1: ההגנה הוסיפה גם "השלמת טיעון" ביום 23.1.2022.

...

ביום 6.4.2022 קבעתי בהחלטה, כי - "בהתאם לרוח הפסיקה בכגון דא – בש"פ 3524/18 בלאי, ולבש"פ 6717/12 אהרון, אני קובע כי על מנת לחשוף נהלי עבודה חסויים או פנימיים יש להצביע על כשל או על טענה ספציפית בנדון; ראו גם בע"ח (חי') 32665-06-20 בעניין רונאל, סעיף 9 להחלטה. ראשית חוכמה, איפוא, יש לשמוע לחקור את מומחה המז"פ מטעם המאשימה, במסגרת הליך הוכחות. יימצא כשל (ולו קרוב לכך) או תיטען טענה ספציפית, קונקרטית – אזי תיבחן הבקשה לחשוף נוהל או חלק ממנו, בהתאם להוראת סעיף 108 לחסד"פ". ביום 8.5.2022 העיד בבית המשפט רב פקד איתי בן שמעון, מומחה מטעם המחלקה לזיהוי פלילי, עורך חוות הדעת ביחס לטביעות האצבע בתיק דנא (להלן: המומחה, או בן שמעון); בסיום עדותו, חזר ב"כ הנאשם על עתירתו לקבל לידיו את הנהלים, כך: "התיק זה הגשתי בקשה לפי ס' 74, לקבל את נוהל העבודה לפיו המומחה מבצע את השוואת ט"א. אני ביקשתי לקבל את הנהלים ואדוני קבע שזה יוחלט במהלך עדות העד... חקרתי את העד כמיטב יכולתי לגבי שיטות העבודה שלו והוא השיב מה שהשיב. אני סבור עדיין שבמסגרת סיכומיי אני יכול להראות שפרוטוקול העבודה שלו הוא לא הולם את הדרישות שנקבעו בפורומים בינלאומיים כאלה ואחרים ואני רוצה לעורר תהיות לגבי שיטת העבודה בלי קשר לשאלה האם דבק בה (פגם) או לא[footnoteRef:2]. במסגרת הניסיון להראות שבתחום זה יש אחוזי טעות ואני חוזר ומבקש שביהמ"ש יורה לעד להעביר לי את הנהלים שהוא הביא". [2: כל ההדגשות בציטוטים המובאים בהחלטה זו – הם שלי, ואינם מופיעים במקור – ש.ב.] דחיתי את בקשת ההגנה, כדלקמן: "בהמשך להחלטתי מיום 6.4.22 בענין נהלי עבודה חסויים ופנימיים של המז"פ, ולאור עתירתו של הסנגור המלומד דלעיל, שאמר בהגינותו כי הוא רוצה להראות שפרוטוקול העבודה לא עולה עם דרישות של פורומים בינלאומיים כאלה ואחרים, הרי שבהתאם להלכות בית המשפט העליון עליהן עמדתי בהחלטתי הקודמת, לא הצביעה ההגנה על כשל או על טענה ספציפית שבה נפל פגם בעבודתו של מומחה המז"פ, ועל כן איני מקבל את בקשתו בענין חשיפת נהלי עבודה.

העדר תיעוד וסימון בתהליך העבודה של המומחה: המומחה הסביר בפירוט, בעדותו בבית המשפט, כי השוואת המעתק הרלוונטי מהזירה אל מול טביעת כף ידו של הנאשם "נעשתה באופן ידני וכשאני בדקתי אני בוחן, אני רואה שזה מתאים לזה... זה נעשה בראש ולא במחשב. זו עבודה ידנית"; "תהליך ההשוואה נעשה באופן ידני, אין לו סימוכין מודפסים אך יש את המסקנות שלי בת/3 שהוגש לבית המשפט"; "בטביעת אצבע הבדיקה נעשית באופן ידני ועם הראש וכך הוכשרתי לעשות. זו העבודה שלנו". המומחה בן שמעון אף הסביר לבית המשפט בעדותו את הטעם להיעדר סימון על גבי המעתק בזמן אמת, והטעים כי: "זה היתרון, היא (מי שבודקת ובוחנת את קביעותיו – ש.ב.) צריכה להגיע למסקנה בלי קשר למה שאני הגעתי, זה היתרון שאנחנו לא מושפעים מסימון הנקודות שאני סימנתי למיכל. כך לא סימנתי כלום ומיכל מגיעה למסקנה באופן עצמאי". עולה מהאמור, כי העדר סימון המומחה על גבי המעתק הרלוונטי בזמן אמת נומק והוסבר על ידו (מבלי להתייחס כרגע לטיב או תוכן ההסבר), והחשוב לעניננו, בהיבט של בקשה זו – אין המדובר בטעות או בחריגה לכאורה מנוהל או הנחייה.

ההגדלה נערכה על ידי במעמד הכנת חוות הדעת, על מנת שאוכל להדגים מהי נקודת אפיון וכיצד הגעתי למסקנה אך היא איננה העבודה שבצעתי על מנת להגיע למסקנה של הזהות בין הטביעה מזירת העבירה לבין החשוד שמונח בפנינו.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי אין בחשיפת נהלי והנחיות המחלקה לזיהוי פלילי כדי לסייע להגנת הנאשם במקרה כאן.

סוף דבר, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

לפני בקשות לקבלת חומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: חסד"פ).

מנגד, קיימת גישה בפסיקה לפיה נוכח הוראות סעיף 11א בחוק המירשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, לפיו המידע לגבי תיקים סגורים יועבר רק לגופים המנויים בתוספת השלישית, שבית המשפט אינו נימנה עליהם, הרי שתיקים סגורים אינם מהוים חומר חקירה ואין נפקות לשאלה האם המידע באום תיקים עשוי להיות רלוואנטי להגנת הנאשם (בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקות 11 - 26 (14.4.2014)).

...

בנסיבות אלה, ועל אף שבגיליון ההרשעות הקודמות נמצא רישום ישן יחסית שהרלוונטיות שלו להגנת המבקש איננה גבוהה, הרי שבשים לב לכך שמדובר בעד מרכזי, שכתב האישום מבוסס על גרסתו בלבד ובהתחשב בטיבו של הרישום, אני מוצאת כי הרישום הפלילי הנוגע להרשעותיו של המתלונן עשוי להיות רלוונטי להכרעה בין מהימנותן שתי הגרסאות ולפיכך אני מורה למשיבה למסור אותו לידי המבקש.

לפניי בקשת הנאשמים להכריע בבקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - חסד"פ).

...

יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו על ידי כב' השופטת קרן כהן , בעניין תפ (חי') 24733-01-21 מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה – אחמד חמודיאן דיאב (4.3.21), במסגרתו נדונה הבעייתיות הרבה הטמונה בקבלת בקשה מסוג זה בשל השלכות הרוחב שלה, וכך נפסק: " לסיכום אציין כי לטעמי אם תתקבל הבקשה לעיון בגיליונות המרשם הפלילי או המשמעתי של המפקחים, הדבר יוביל לכך שכל אימת שיוגש כתב אישום יוטל על המאשימה להעביר לעיון הנאשם את גיליונות המרשם הפלילי והמשמעתי של כל המפקחים שערכו את הביקורת, מבלי שהוא יידרש להצביע על קיומה של אפשרות קונקרטית שהדבר יועיל להגנתו, לבד מן הטענה הכללית שאם יימצאו הרשעות במרשם הפלילי או המשמעתי של המפקחים יהיה בכך כדי לערער את מהימנותם. תוצאה זו תגרום לכך שלא יינתן משקל לזכויותיהם של העדים בהליך הפלילי. אני סבורה שלא ניתן לקבל זאת ושאין להפוך את המאשימה לנאשמת אך ורק בעקבות הגשת כתב אישום וללא סיבה קונקרטית לכך שגילוי המסמכים עלול לסייע להגנתו של הנאשם." (ר' ס' 36 להחלטה).

" טרם סיום אבהיר כי אין בידי לקבל את טענת הנאשמים לפיה המידע לא היה מצוי עד עתה בידיהם , וכי לא יכלו לברר מידע בנושא בשקידה סבירה עד למועד זה. הנאשמים לא טענו ועל כן לא הוכיחו כי מדובר בחקירות חדשות המתנהלות כנגד גב' שבתאי וברי כי היו יכולים לבצע את הבירורים בנושא בתחילת ההליך ולא בסופו.

סוף דבר לאור כל המקובץ, משעה שלא הוכח כי יש לסטות מהכלל לפיו בהעדר נסיבות מיוחדות יש להגיש את הבקשה בסמוך להגשת כתב האישום ועם מתן אפשרות לעיין בחומר הראיות, ומשלא ברור כי המסמכים אותם מבקשים הנאשמים אכן קיימים וכן לא הובהר מדוע יש במסמכים המבוקשים כדי להוות חומר חקירה, דין הבקשה להידחות.

בהקשר לסיווג החומרים המבוקשים נזכיר כי סעיפים 74 ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי עוסקים שניהם בבקשות לקבלת חומרים מטעם ההגנה.

מכאן לבקשת הנאשם לעיין במצלמות הגוף של השוטרים (בקשה לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי): מתגובת המאשימה עולה כי כלל הסרטונים שיש בידיה ממצלמות הגוף של השוטרים נימסרו לידי הסניגור במסגרת מסירת חומרי החקירה וכי אין בידיה סרטונים נוספים ועל כן בקשה זו מוצתה ואין מקום להוסיף וליתן בה כל הוראה.

באשר לחובתה של המאשימה לתמלל את סירטוני הגוף של השוטרים כחלק מזכותו לעיין בחומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, עיינתי ב- בש"פ 5881/15 מדינת ישראל נ' רונאל פישר, אותו צטט הנאשם במספר הזדמנויות.

...

זאת ועוד – מקובלת עליי טענת המאשימה כי בהתאם לסעיף 23 לחוק הטיפול בחולי נפש, מוסמך הפסיכיאטר המחוזי או מי שהוסמך לכך מטעמו לבקש ולקבל כך מסמך רפואי בכל מרפאה או בית חולים ועל כן לא ברור מדוע נדרשה התערבות בית משפט במתן צווים כאלה.

לסיכום האמור: הגעתי לכלל מסקנה כי הנאשם לא הצביע על מקור נורמטיבי המעניק לו זכות לקבל לידיו על חשבון המדינה תמלול של הסרטונים שהופקו ממצלמות הגוף של השוטרים, בשלב מקדמי זה ועוד בטרם הודיעה המאשימה אם בדעתה להגיש את הסרטונים כולם או חלקם כראיות בתיק.

על כן, סבורני כי לצורך תכתוב מוצג כזה או אחר, שאינו חקירת חשוד או גביית הודעות, יש להצביע על נימוק ספציפי, הרלבנטי לנסיבותיו של הנאשם ושל כתב האישום והמצדיק את הטלת הוצאות התמלול על המדינה.

מכל מקום, בשלב הזה ובהעדר הודעה מפורשת על כוונה להגשת הסרטונים ובהעדר בקשה ספציפית באשר לתרומת התמלול להגנת הנאשם, הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

כתב האישום וההליכים בתיק העקרי נגד המבקש, ונאשם נוסף, הוגש ביום 1.08.2021 כתב אישום המייחס להם עבירות של פגיעה בשמורת טבע לפי סעיפים 30(ד) ו- 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים"); פגיעה בחי בשמורה לפי תקנה 2 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט-1979 (להלן: "תקנות שמורת הטבע") וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים; איסור הכנסת כלים ומכשירים לפי תקנה 4(ב) לתקנות שמורות הטבע וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים; איסור הוצאת בעלי חיים מתחום השמורה לפי תקנה 6 לתקנות שמורות הטבע וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים.

במסגרת הבקשה, עתר המבקש לקבל לעיונו את החומרים הבאים, אשר לדידו מהוים חומר חקירה על פי דין: כלל מיסמכי הסמכת התובע על ידי היועמ"ש לייצג את המשיבה ולטפל בתיקי עבירה נכון לשנת 2021, לרבות ההסמכה לקבל החלטות ולרשום טעמים מיוחדים בדבר הגשת כתב אישום תחת הטלת קנס; הודעת דואר אלקטרוני מיום 1.08.2021 אותה שלח ב"כ המשיבה אל התובע הראשי במשרד החקלאות וברשות הטבע והגנים, אליה צורף מכתב נימוקי החלטתו להגיש נגד הנאשמים כתב אישום, ככל שהיא קיימת, וכן את תשובת התובעים הראשיים להודעה הזו.

...

משכך, אני מורה על העברת ההסמכה שניתנה לתובע מטעם היועץ המשפטי לממשלה, בעבירות הרלוונטיות לאישום, לשנת 2021.

על כן, אני דוחה את בקשת ההגנה ברכיב זה. פרטי התובעים הראשיים עימם התקשר בא-כוח המשיבה, וכן פרטי הגורמים ברשות הטבע והגנים באגף הדיג, שהעבירו את חומרי החקירה ואת הפנייה לצורך קבלת החלטה אם להגיש כתב אישום או להטיל קנס ההחלטה באשר לרכיב זה מצטרפת להחלטה לגבי הרכיב הקודם שעה שהקשר שמתקיים עם גורמים שמעבירים חומרי חקירה לתיק החקירה וכן ההתכתבות ביניהם, הם תרשומות פנימיות שלא מהוות חומרי חקירה.

על כן, אני דוחה את בקשת ההגנה ברכיב זה. כתבי האישום שצוינו בתגובה המאשימה לטענות המקדמיות של ההגנה בהליך העיקרי דרך המלך להגשת בקשה מעין זו היא באמצעות סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, ודי היה בטעם זה כדי לדחות את הבקשה, מה גם שפרטי כתבי אישום אלו צוינו במסגרת תגובה שנמסרה בהליך העיקרי.