בקשת נאשמים להמצאת מסמכים לצורך טענת אכיפה בררנית

ואולם, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מדינת ישראל משרד הכלכלה – אלירן דואב (עפ"א (ארצי) 16393-12-13 (2015)) נכתבו דברים אלה היפים לעניננו: "המקור הנורמאטיבי לבירור בקשות כאמור, לצורך ביסוס טענה בדבר אכיפה בררנית, נמצא לטעמנו בתוך תחומי הדיון בטענה בדבר אכיפה בררנית ולא מחוצה לו. זכותו של נאשם לקבלת נתונים להוכחת טענה כאמור תקום לו על פי הכללים כפי שגובשו בפסיקה לענין הוכחת טענת אכיפה בררנית, ולענין זה מקובלת עלינו טענת המדינה, כי הנתונים אודות הקף הגשתם של כתבי אישום והנחיות בדבר מדיניות אכיפה אינם באים בגדר "חומר חקירה" כמשמעו בסעיף 74 לחסד"פ".

במה דברים אמורים? סעיף 108 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו". לאור האמור לעיל, יתקיים הדיון בבקשת הנאשמים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. סיכומו של דבר – מצאתי, כי יש להיעתר לבקשת הנאשמים להמציא לעיונם את המסמכים/המידע שפורט בסעיפים 4א', ג' ו-ד' לעיל.

...

בענין שיינר, לאחר שכב' השופט עמית דן בנפקויות השונות של סעיף 74 לחסד"פ וסעיף 108 לחסד"פ, נקבע כי ככלל, סעיף 74 לחסד"פ יחול על חומר שנוגע לליבת האישומים, חומר שאמור להמצא בידי המאשימה בעוד חומר שאינו בליבת האישום ולא מצוי בידי התביעה, יכנס תחת כנפיו הרחבות של סעיף 108 לחסד"פ. ובלשונו של כב' השופט עמית: "כשלעצמי, אני סבור, כי נקודת המוצא לדיון צריכה להיות טכנית: אם החומר נמצא בידי התביעה יחול סעיף 74 לחסד"פ, ואם החומר אינו בידי התביעה יש להעדיף אץ סעיף 108 לחסד"פ..ותתכן גם בדיקה מהותית של החומר המבוקש במסגרת דיון לפי סעיף 74 לחסד"פ, על מנת לבחון אם מדובר בחומר שנמצא בליבת המחלוקת ואם החומר צריך להיות בשליטתה של התביעה. אך גם כאן אציע נקודת מוצא טכנית: ככל שהחומר המבוקש נהנה מחסיון (סטטוטורי או פסיקתי) יש להעדיף את המסלול של סעיף 108 לחסד"פ". מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי המידע הנוגע להגשת כתבי אישום או קנסות מינהליים שהוטלו על מעסיקים אחרים, כמו גם המידע הנוגע להליכים המשפטים, הפליליים והמינהליים שהתקיימו בענינם של העובדים נשוא כתב האישום, אינו בא בגדר "חומר חקירה" משמצוי הוא מחוץ לפריפריה של כתב האישום ורלוונטי לטענת האכיפה הבררנית שהועלתה על ידי הנאשמים.

במה דברים אמורים? סעיף 108 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו". לאור האמור לעיל, יתקיים הדיון בבקשת הנאשמים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. סיכומו של דבר – מצאתי, כי יש להעתר לבקשת הנאשמים להמציא לעיונם את המסמכים/המידע שפורט בסעיפים 4א', ג' ו-ד' לעיל.

ממילא בקשת הנאשמים במסגרתה ביקשו מידע אודות הליכים שנפתחו כנגד עובדים זרים בגין שהייתם שלא כדין בישראל, אינה עומדת בבסיס כתב האישום ואף מטעם זה לא מצאתי להעתר לה. תיק החקירה בענינם של העובדים נשוא כתב האישום, ובכלל זה, פרוט ההליכים המשפטיים, הפליליים והמנהליים שנערכו ביחס לאותם עובדים, לרבות המידע אודות מעמדם של העובדים נשוא כתב האישום החל ממועד הביקורת, 9.5.2017 ועד מועד הגשת הבקשה, יוגש לעיוני במעטפה סגורה עד לא יאוחר מיום 31.1.2019.

לאור זאת סוברת המאשימה שהנאשם מנוע מלטעון שלא ניצפה או תועד בדרכים האסורות, ויש לדחות את בקשת הנאשם למחיקת האישום בשל טענת "אין להשיב לאשמה". דיון והכרעה: בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.3.2021 הכריזה המאשימה "אלו עדי" ונסתיימה פרשת התביעה.

נראה כי לשם היענות לבקשה בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ לעניין המצאת מסמכים ונתונים שמבקש נאשם לשם הוכחת טענת אכיפה בררנית, על הנאשם להוכיח תחילה תשתית ראייתית ברמה שתספיק להעברת נטל הראיה אל כתפי המאשימה.

...

לאור האמור סוברת המאשימה כי יש לדחות את בקשת הנאשם.

אשר על כן אני מורה למאשימה להעביר את המידע המבוקש לידי הנאשם.

באשר לשאר סעיפי הבקשה לגילוי מסמכים אני סבור שיש לדחות את הבקשה, שכן המידע המבוקש בהם הינו כללי ורחב ולא הוכח כלל על ידי הנאשם שהוא עשוי להועיל באופן ממשי להוכחת טענותיו.

לפני בקשת הנאשמים 1 ו-3 למתן צו להמצאת מסמכים, בהתאם להוראת סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ"), במסגרתה מתבקש צו המורה למאשימה להעמיד לעיון ב"כ הנאשמים מידע ומסמכים לשם ביסוס טענה מקדמית של הגנה מן הצדק על רקע אכיפה בררנית.

בקשה משלימה זו הוגשה על רקע הטענה בדבר תהליך של היתדרדרות מתמשכת במצבו הרפואי של הנאשם 1 לכל אורך התקופה בה התנהלו ההליכים בעיניינו, עד כי מצבו הרפואי הינו כזה, אשר לדעת ההגנה, ראוי שיוביל להפסקת ההליך.

לפיכך, מלכתחילה, חשיפתם של מקרים אחרים בהם ניסגרו תיקים בגין מצב רפואי קשה אינה מקימה בסיס חזק, אם בכלל, לטענת אכיפה בררנית, ובהיעדר כל ראיה לכך שהגשת האישום נגד הנאשם 1 חרגה ממדיניות האכיפה המקובלת ברשות, אין מקום להעתר לבקשה גם בהקשר אחרון זה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108, על כל מרכיביה, זולת ההבהרה הנדרשת בנוגע להליכי עיכוב ההליכים, כמפורט לעיל.

...

לפיכך, אני דוחה את הבקשה גם ככל שהיא מתייחסת לראש פרק זה, אך למען הזהירות אני מורה למאשימה להודיע בכתב בתוך 14 ימים ממועד מתן ההחלטה, האם קיימים ברשותה מסמכים או תרשומות בדבר מגעים שהתקיימו בינה לבין באי כוח הנאשמים 2 ו-4, אגב הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים, תוך פירוט טיבם של אותם מסמכים, ככל שקיימים כאלה.

לסיכום נקודה זו יובהר כי מחד אין חולק על כך שמצב רפואי הנו שיקול רלוונטי בעת קבלת החלטה על פתיחה בהליכים או על המשך ניהולם.

לפיכך, מלכתחילה, חשיפתם של מקרים אחרים בהם נסגרו תיקים בגין מצב רפואי קשה אינה מקימה בסיס חזק, אם בכלל, לטענת אכיפה בררנית, ובהעדר כל ראיה לכך שהגשת האישום נגד הנאשם 1 חרגה ממדיניות האכיפה המקובלת ברשות, אין מקום להיעתר לבקשה גם בהקשר אחרון זה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108, על כל מרכיביה, זולת ההבהרה הנדרשת בנוגע להליכי עיכוב ההליכים, כמפורט לעיל.

הנאשמים מבקשים לקבל מידע מארבע השנים האחרונות לגבי החלטות המאשימה להעמיד או לא להעמיד לדין חשודים בתיקי חקירה בעבירות המפורטות בכתב האישום שהוגש נגדם וכן להורות למאשימה להמציא את מדיניות הענישה ונהלי העמדה לדין שלה בעבירות המפורטות בכתב האישום, לצורך טענה של אכיפה בררנית במסגרת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק.

על הנאשם להניח תשתית ראשונית לצורך קבלת מידע הנוגע למדיניות האכיפה, על מנת לקבל מידע ומסמכים שלגישתו עשויים לבסס את הטענה לאכיפה בררנית והנטל מוטל על הנאשם.

...

אני מקבל את טענת המאשימה שהמידע המבוקש ידרוש מאמץ ומשאבים משמעותיים בהשגתו וממילא כל מקרה לגופו וכאמור הנאשמים לא הביאו ראיה הקשורה לשרירותיות בקבלת ההחלטה על ידי המאשימה.

אשר לבקשת הנאשמים לקבלת מסמכים המלמדים על מדיניות הענישה ונהלי העמדה לדין – אני מקבל את עמדת המאשימה שמדובר במידע הפתוח בפני הכל הן בחקיקה, הן באתר משרד הכלכלה שם ניתן למצוא את נוהל ניתוב התיקים והן באתר משרד המשפטים שם ניתן למצוא את הנחיות היועצת המשפטית לממשלה.

אני מקבל את ההפניה בסעיף 5 לתגובת המאשימה לספרו של השופט יצחק עמית בעמוד 329 ובשל חשיבות הדברים אני מציג את הדברים כלשונם: "פסק הדין בעניין אפרים נוה מדגיש כי בעוד על פי חוק חופש המידע, מבקש המידע אינו נדרש להניח כי תשתית ראייתית לבקשתו, בהליך הפלילי לא די לנאשם להגות את מילת הקסם "אכיפה בררנית" על מנת לפתוח את מערת המידע.

סוף דבר, לא מצאתי בסיס מספיק לחיוב המאשימה בהמצאת המידע המבוקש והבקשה נדחית.

ב- 14.7.2022 הגישו הנאשמים בקשה למתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי.

ביום 21.9.2022 הגישו הנאשמים בקשה מקדמית לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק מטעם של אכיפה בררנית כלפיהם והתנהלותה הפסולה של הרשויות ובכלל זה מהטעם שהמאשימה לא הסכימה לקיים עימם הסדר מותנה.

על כן טענו הנאשמים כי צו הבטיחות בטל.

בית המשפט העליון בע"פ 8204/14 מחמד זלום נ' מדינת ישראל (15.4.2015) קבע לעניין זה: "לשם העלאת טענה בדבר 'הגנה מן הצדק', הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה, כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוואנטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק היתייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהא על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, היתחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. מטבע הדברים מדובר בשני שלבים השלובים זה בזה, ואשר רב המשותף להם. הנטל להוכיחם, שאיננו פשוט כלל וכלל, מוטל על הנאשם, אשר הפרקליטות, ככל רשות מינהלית, נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין" (ראו גם ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (14.10.2014); ע"פ 8702/12 זואי נ' מדינת ישראל (28.7.2013); ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (10.3.2008)).

...

לאור האמור, דין טענת הנאשמים להגנה מן הצדק – להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום: עבירות על תקנות 2(ב), 2(א), 163(א) 91(ג) ו- 88(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה וכן עבירה על סעיף 25ב(א) בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, הכל כמפורט בסעיפים ב.1-ב.3, ב.5-ב.7 בכתב האישום.

כמו כן אני מרשיע את הנאשם באחריותו כנושא משרה בנתבעת, עבירה לפי 222 לפקודת הבטיחות בעבודה.