בקשת נאשם 3 לביטול הרשעה בעבירות עובדים זרים

הנאשמת 1 הורשעה בשתי עבירות: האחת, העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין בחנות שבבעלותה בנגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 והשנייה, העסקת העובדת הזרה מבלי שהסדירה עבורה ביטוח רפואי בנגוד לסעיף 2(ב)(3) חוק עובדים זרים (להלן: הנאשמת והחוק בהתאמה).

אין חולק כי הנאשמים הם אנשים נורמאטיביים ללא עבר פלילי אולם כפי שנקבע בעיניין זלקינד מרבית הנאשמים בתיקים של העסקת עובדים זרים ללא ביטוח רפואי הם אנשים נורמאטיביים וללא עבר פלילי ואין בעובדות אלה כדי להוביל לביטול הרשעתם.

אוסיף, כי מדברי הנאשם בדיון עולה כי כלל לא הפנים את חומרת העבירה שבה הורשע, כי לא נטל אחריות על מעשיו וכי הוא ממשיך להטיל את האחריות למעשיו על אחרים, דבר המצדיק אף הוא את דחיית הבקשה.

...

באשר למתחם הענישה אני סבורה כי בהתחשב באמור לעיל, במדיניות הענישה כפי העולה מגזרי הדין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי[footnoteRef:10] ובעובדה שמדובר באירוע אחד, מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מהעבירות שביצעה הנאשמת - עבירה של העסקה ללא היתר כדין ועבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי - הוא בין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המקסימלי, דהיינו בין סכום של 15,000 ₪ לבין סכום של 35,040 ₪ (116,800 x 30%).

] כמו כן, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לנושא משרה בגין הפרת החובה למנוע את ביצוע של כל אחת מהעבירות לפי סעיף 5 לחוק הוא בין סכום של 5,000 ₪ לבין 10,000 ₪.

בהתחשב במכלול השיקולים ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, שוכנעתי כי מוצדק במקרה זה להטיל על הנאשמים עונשים הנמצאים במתחם הענישה שנקבע, כפי שיפורט להלן.

ביום 21.9.2022 הרשעתי את הנאשמים, בהתאם להודאתם, ב-24 עבירות של העסקת עובדים שלא כדין וללא היתר בנגוד להוראת סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - "החוק" או "חוק עובדים זרים") ו-8 עבירות של העסקה ללא ביטוח רפואי כדין, בנגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק.

בעיניין זלקינד אליו הפניתה המאשימה (ע"פ (ארצי) 33112-09-15‏ מדינת ישראל נ' מרסי זלקינד, ניתן ביום 5.7.17; להלן: "עניין זלקינד") קבע בית הדין הארצי בהקשר של ביטול הרשעה, כי בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות שנקבעו בחוק עובדים זרים יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן וליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן.

גם עניין זה אינו חלק מן השיקולים שיש לשקול במסגרת בקשה לביטול הרשעה בהתאם להילכת כתב וככלל מדובר בטענות מתחום ה"הגנה מן הצדק", שמקומן הטבעי בשלב המקדמי של ההליך, טרם מתן הכרעת הדין (ר' גם דנ"פ 5387/20 רפי רותם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.12.2021, שם נקבע כי המסגרת המתאימה לדיון בטענות הנאשם נגד החלטת התביעה להגיש נגדו כתב אישום היא הגנה מן הצדק).

...

לכן, אני סבורה כי אין מקום להכפיל את הקנס המנהלי בכמות העבירות, באופן המגדיל את הקנס לסכום בלתי סביר.

נוכח כל האמור, לאחר ששקלתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכלל זה כי מחד, מדובר בהעסקה של עובדים הן ללא היתר והן ללא עריכת ביטוח רפואי כדין, כאשר העבירות בוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים ומאידך את העובדה כי חלק מהעובדים הועסקו תקופה קצרה ביותר, כאשר התקופה המירבית של ההעסקה עמדה על כשמונה חודשים וכי לא נטען שזכויותיהם הסוציאליות של העובדים קופחו על ידי הנאשמים, הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה ביחס לכל אחד מהנאשמים צריך לנוע בין 90,000 ₪ ל-440,000 ₪, באופן התואם את הרף העליון לו טענה המאשימה.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לגזור על הנאשמים קנסות המצויים בצד הנמוך של מתחמי הענישה שנקבעו.

הנאשם 3 (להלן – הנאשם) הגיש בקשה לביטול הרשעה.

עוד נקבע כי "הנטל הוא על הנאשם המבקש להמנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעיניינו מדרך הכלל, וכי שקולי השקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שקולי האנטרס הצבורי". בתיק ע"פ (ארצי) 55267-05-16 איתן אמי - עובדים זרים לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל (1.2.18) סקר ביה"ד הארצי את הפסיקה הרלבנטית לעניין ביטול הרשעה והתייחס להרשעה בעבירות מכוח חוק עובדים זרים: "בעיניין עדי מישאלוף [ע"פ (ארצי) 3043-09-14 מדינת ישראל – עדי מישאלוף [פורסם בנבו] (22.11.2016)] סקר בית דין זה בהרחבה את אמות המידה והשיקולים המנחים את בית הדין בקבלת בקשתו של נאשם לענישה ללא הרשעה עת מדובר בעבירה מכוח הוראות חוק עובדים זרים.

...

בכדי להוכיח קיומו של נזק החורג מן הנזק שייגרם לכל מורשע על המבקש להראות איך ייפגע מכלול חייו כתוצאה מן ההרשעה; הנאשם לא הוכיח נזק מוחשי וקונקרטי היה והרשעתו תישאר בעינה.

סוף דבר: בקשת הנאשם 3 לביטול ההרשעה נדחית.

ביום 26/7/23 ניתנה הכרעת דין בה הורשעו הנאשמים בעבירת העסקה ללא ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.

לעניין הבקשה לביטול הרשעה, טענה המאשימה כי העבירה שבגינה הורשעו הנאשמים הנה מסוג העבירות בהן הקורבן הוא הציבור ולא הפרט.

  השיקולים המנחים להכרעה בטענת זוטי דברים, נקבעו בעיניין ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן, נג(5) 747 (1999): "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאנטרס הצבורי וההגנה תיתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימאלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות הענין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי (סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט-1969), הרי שהדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו 'נסיבותיו, תוצאותיו והאנטרס הצבורי'. עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמאלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של 'העידר ענין לציבור'. כפי שמצינו לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן, קרי מקרים הנמצאים 'מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות', אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בחינה זו צריכה להעשות בזהירות מרובה, כדי שלא לרוקן מתוכן דוקא את העבירות הקלות, וכל זאת בהיתחשב בתוצאה המחוייבת מקבלת ההגנה, שהנה זיכויו של הנאשם". לא מצאתי כי בנסיבות שהוכחו בתיק כאן, יש לזכות את הנאשמים מחמת הגנת "זוטי דברים". עסקינן בהעסקה של עובדת זרה ללא ביטוח רפואי במשך כ-4 שנים, מדובר בפרק זמן לא מבוטל.

...

ראו לעניין זה ע"פ (ארצי) 69063-03-22 א.ר. טופ שייפ מודל בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 8/10/23): "... מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה לא פורטו על ידי המערער נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את ביטול ההרשעה. בפסיקה הובהר כי "במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה ... הם אנשים נורמטיביים" וככל שיינתן לכך משקל רב תיפגע ה"אפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק" (ע"פ 33112-09-15 מדינת ישראל נ' מרסי זלקינד [פורסם בנבו] (5.7.17)).

בעניין ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (נבו 18.07.2017) נקבע כי עבירות כלכליות לפי חוק עובדים זרים: "מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק". סיכומו של דבר, עסקינן בהרשעה של הנאשמים בהעסקת עובדת זרה למשך תקופה ארוכה, ללא שערכו לה ביטוח רפואי.

בקשת הנאשמים נדחית.

השיקולים שיש לשקול בבקשה לביטול הרשעה פורטו בע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ (08.02.2014), כדלקמן: "הסמכות לבטל הרשעה מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי – יש להרשיעו בדין. ההרשעה מהוה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודה המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נידרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי... משכך, הסמכות להורות על ביטול הרשעה אמורה להיות מופעלת במקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת (ר"ע 432/85 רומנו נ. מדינת ישראל, מיום 21.8.85; להלן – עניין רומנו; ע"פ 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); להלן – עניין כתב; ע"פ 9893/06 לאופר נ. מדינת ישראל, מיום 31.12.07; עניין קליין). נסיבות יוצאות דופן כאמור עשויות להיות נסיבות בהן "אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" (עניין רומנו; ע"פ 3301/06 ביטי נ. מדינת ישראל, מיום 31.10.06), היינו נסיבות בהן עלול להווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתיצמח לחברה ולאנטרס הצבורי מקיומה של הרשעה" (עניין קליין).

לאור כל האמור, שוכנעתי כי בנסיבות יוצאות הדופן יש לבטל את הרשעת הנאשם, כפוף לכך שיחתום אף הוא על התחייבות בסך 30,000 ₪ להמנע מבצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים מיום מתן פסק הדין.

...

לאחר שקילת טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה קיימת הצדקה חריגה להיעתר לבקשה לביטול הרשעה, לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982, ואנמק.

לאור כל האמור, שוכנעתי כי בנסיבות יוצאות הדופן יש לבטל את הרשעת הנאשם, כפוף לכך שיחתום אף הוא על התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים מיום מתן פסק הדין.

סוף דבר הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 18,000 ₪, ותחתום על התחייבות בסך 70,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים מיום מתן פסק הדין.