ביום 10.11.2019 נעתר בית המשפט (חברי כבוד השופט ד' גבאי-ריכטר) לבקשת הנאשם והורה על תיקון כתב האישום, באופן שעבירת קשירת קשר תימחק והחלק באישום שמתייחס לעבירה זו יהפוך להיות חלק כללי, זאת מאחר ולא נמצא כי מתקיימים התנאים שבהנחיית פרקליט המדינה להוסיף עבירת קשירת קשר בנסיבות כאלו, שכן ניתן להשיג את מטרת העבירה בהרשעה של העבירה מושא הקשר (לענייננו, עבירת היבוא).
הנאשם יצא לכיוון ביתו ואז עופר הודיעו שהחבילה הגיעה לרחוב המירון.
למעשה, זולת האמור, אין כל ראיה לפיה הנאשם ייבא סמים מסוכנים מחו"ל. בכלל זה, לא הוצגו על-ידי המאשימה בהליך זה ראיות כלשהן על אופן ביצוע פעולת הרכישה של הסמים מחו"ל, מוועדה או מועדיה, אופן התשלום או התשלומים ככל שהיו, ובכלל, אין ראיות כלשהן לפעולות תיכנון הייבוא וכו' שבוצעו על-ידי הנאשם.
בפסק הדין בעיניין בג"ץ 2534/97 יונה יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 18 (1997), נפסק בין השאר, כלהלן:
"הוכחת יסוד נפשי הנה משימה מורכבת, ולא בנקל ניתן לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות לבו. אי לכך, כאשר הרכיב ההתנהגותי מוגדר בעבירה, יש שבית-המשפט, הנידרש לקבוע קיומה של מחשבה פלילית, מסתפק בחזקות עובדתיות, ויש שהוא נסמך על ראיות נסיבתיות. כאשר הרכיב ההתנהגותי עמום, ובית-המשפט נידרש להיתחקות אחר מניעיו של הנאשם, אזי גובר הצורך להסתייע בראיות נסיבתיות. אולם בודאי שלא ניתן לומר כי בהעדרן של ראיות ישירות לא ניתן לבסס הרשעה בעבירה של הפרת אמונים"
לענייננו.
לשלמות התמונה אציין, כי חרף שמירתו על זכות השתיקה, אך בחקירתו הראשונה (מוצג מא/55), עת נתבקש למסור את הססמה של הטלפון לחוקר (השוטר קופ), רשם האחרון בהערת חוקר, כי הנאשם מסר שהוא ימתין לאישור של שופט "ושיש לו כל מיני התכתבויות עם בחורות ובגלל זה הוא לא רוצה לפתוח את הטלפון" (ש' 34-32).
...
כאשר שאלתי אותו מדוע רצה לפתוח את החבילה, הוא השיב: "כדי לראות מה יש שם. באותו רגע כפי שאמרתי. איפה שזה היה נראה לי מוזר". הנאשם אישר כי התעניין לדעת מה היה בתוך החבילה, שכן "לקראת שבריר השנייה האחרונה שאני אמור לקחת את החבילה" (ע' 39 בדיון מיום 18.7.2021).
מכאן, נראה סביר כי בהינתן מערכת יחסי חברות ואמון כאלה, נעתר הנאשם לבקשות עופר אף שהיה בהן כשלעצמן לעורר סימני שאלה מסוימים ביחס לריחוק הפיזי בין מיקום השארת הכסף לבין מיקום איסוף החבילה.
בל נשכח, וליתר דיוק אין לשכוח, כי הספק הסביר נועד למקרה בו לאחר סיום הליך שמיעת הראיות ותהליך קביעת העובדות – המסקנה אינה ברורה.
