בקשת נאשם לפסיקת הוצאות לאחר חזרה מכתב אישום ללא צו להוצאות

בית המשפט (כב' השופט רועי פרי) קיבל את בקשת הנאשם וקבע, בין היתר: "המשיב שומר קלה כחמורה על תנאי השיחרור, מבלי שנרשמו לחובתו הפרות כלשהן והחשוב מכל הוא לא יצר לאורך התקופה קשר עם המתלוננת ושמר על ההרחקה ממנה. בנסיבות אלו מצאתי להעתר חלקית לבקשת ההגנה, ובתוך כך התנאים המגבילים יהפכו למעצר בית לילי בלבד, בפקוח, בין השעות 22:00 ל- 7:00 בבוקר. וביתר שעות היממה יוכל המשיב לצאת ללא פקוח, לכל פעילות חוקית, לרבות המשך הטיפול במסגרת צו פקוח המעצרים ומציאת עבודה חוקית." במקביל לדיונים בתיקי המעצר, החל להתנהל הדיון בתיק הפלילי עצמו.

בדיון שהתקיים ביום 25/12/2018 (לאחר שנידחה לבקשת הנאשם מיום 10/10/2018 לצורך שקילת הצעה) כפר הנאשם בכתב האישום, והתיק נקבע להוכחות ליום 9/9/2019 וליום 16/9/2019.

ביום 16/9/2019 – בפתח ישיבת ההוכחות השנייה - הודיע ב"כ המאשימה: "לאור הדברים שעלו בדיון ההוכחות הקודם ולאחר שקילת הדברים במשרדי המאשימה, המאשימה החליטה על חזרה מכתב אישום בהסכמה על פי סעיף 94 (ב)." נוכח הודעת ב"כ המאשימה, ולאחר קבלת אישור מב"כ הנאשם, הורה בית המשפט (כב' השופט איתן קורנהאוזר) על ביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב).

התובע זכאי לפיצויים גם לפי סע' 80 לחוק העונשין שמכוחו מוסמך בית המשפט "לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982." בתקופת מעצר השוא של התובע הבריחה המתלוננת את בנו של התובע לחו"ל, ומאז לא ראה אותו.

התובע טוען לרשלנות של הנתבעת בהגשת כתב האישום ובקשות המעצר, ומבקש לפסוק לו פיצויים בסך 2,338,000 ₪.

...

בית המשפט (כב' השופט רועי פרי) קיבל את בקשת הנאשם וקבע, בין היתר: "המשיב שומר קלה כחמורה על תנאי השחרור, מבלי שנרשמו לחובתו הפרות כלשהן והחשוב מכל הוא לא יצר לאורך התקופה קשר עם המתלוננת ושמר על ההרחקה ממנה. בנסיבות אלו מצאתי להיעתר חלקית לבקשת ההגנה, ובתוך כך התנאים המגבילים יהפכו למעצר בית לילי בלבד, בפיקוח, בין השעות 22:00 ל- 7:00 בבוקר. וביתר שעות היממה יוכל המשיב לצאת ללא פיקוח, לכל פעילות חוקית, לרבות המשך הטיפול במסגרת צו פיקוח המעצרים ומציאת עבודה חוקית." במקביל לדיונים בתיקי המעצר, החל להתנהל הדיון בתיק הפלילי עצמו.

נדחית גם טענתו המרכזית של התובע בדבר רשלנות של המשטרה בהגשת כתב האישום ובהגשת בקשות המעצר.

על יסוד כל אלה, החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר נגד התובע הוגש כתב אישום בגין תקיפת בת זוגו והוא ישב במעצר מיום 26/4/2018 עד ליום 10/6/2018, ומיום זה שהה ב"מעצר בית" עד ליום 12/3/2019.

לפיכך, החלטתי לדחות את התביעה.

מונחת לפני בקשת הנאשם ("המבקש") לפסיקת הוצאות, אליה מיתנגדת המאשימה.

ביום 24.1.23, היתקיים דיון הקראה בתיק במסגרתו ביקשה המאשימה ("המשיבה"), בתחילת הדיון, לחזור מכתב האישום, ללא צו להוצאות.

במסגרת עפ 5928/19 ‏  ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ‏5.10.2021) (" עניין פלוני") נאמרו הדברים הבאים: "מצב הדברים הרגיל שבו נפסק פיצוי לטובת נאשם, הוא כאשר הנאשם עומד על חפותו ומבקש מגורמי החקירה כי גירסתו תיתקבל בעיניהם ללא הועיל, ורק לאחר מעשה בית המשפט מאמץ את גירסתו. לא כך היו פני הדברים במקרה זה כאמור, בו גירסתו של המערער אומצה על ידי גורמי החקירה והתביעה, וכעת הוא מלין על כך." דומני שיישם האמור בעיניין פלוני לעניינו, מלמד כי ניתן לראות בחזרת המשיבה מהאשום כאימוץ מכללא של עמדת המבקש ובכל מקרה הוא לא נידרש כאמור להתדיינות בתיק, מלבד ישיבה אחת עם ב"כ המשיבה, בעקבותיה נערכה החזרה מכתב האישום.

...

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה להוראת סעיף 80 האמור במסגרת עפ 1986/22 ‏ יהונתן רבינוביץ נ' מדינת ישראל - תביעות עיריית תל אביב‏ (פורסם בנבו ‏15.11.2022) (להלן: "עניין רבינוביץ") במסגרתו נאמרו הדברים הבאים: "...הזכות המוענקת מכוח סעיף החוק דלעיל הינה זכות יחסית, והיעתרות לבקשה מכוח סעיף 80 לחוק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"פ 1325/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ע' ברון [פורסם בנבו] (19.1.2020) (להלן: עניין פלוני)). בהכריעו האם להיעתר לבקשה מכוח סעיף זה, שומה על בית המשפט לאזן בין הנזק שנגרם לנאשם מקיום ההליך הפלילי בעניינו,לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והחשש מהרתעת יתר של המדינה מניהול הליכים פליליים (שם)." סעיף 80 כולל כאמור שתי עילות בעטיין רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת הטלת הוצאות ופיצוי.

בנוגע לעמדה לפיה ניתן היה לזמן את עורכת הדו"ח לעדות, הרי שזימון עדי התביעה הפוטנציאליים לכל ישיבות ההקראה הקבועות בבית המשפט לתעבורה "ירוקן" את כבישי ישראל משוטרים ובסופו של דבר לא היה צורך בהעדתה של עורכת הדו"ח לאור חזרת המשיבה מכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לקבלת הוצאות משפט בגין ההליך שהתנהל בפני בעניינו של המבקש.

לעניין פסיקת הוצאות לנאשם 1, הרקע לבקשה לחזרה מן האישום מפאת נסיבות שאינן תלויות בקובלים אך שיש בהן חזוק מסוים לטענותיו.

בהיתחשב בכך שהאשמה לא התבררה לגופה, והשלב המקדמי, שבו חזרו בהם המשיבים מכתב הקובלנה, לאחר שהוגש כתב אישום נגד האחר (צעד שאינו בשליטת המשיבים), הרי שאף אם ניתן היה לחייב את המשיבים בהוצאות, אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בעניינים אלה.

אין צו להוצאות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

נוכח מסקנה זו, הרי שאין יסוד לבקשתו של המערער לפני בית משפט קמא כי יזוכה מן האישום חלף ביטול כתב האישום.

על יסוד האמור אנו דוחים את הערעור.

לפניי עירעורו של המערער על שיעורו של סכום פיצוי הצנוע-מדי לשיטתו, שנפסק לו לאחר שהמשיבה הודיעה על חזרתה מכתב האישום בעקבות הערות בית המשפט.

עקרי החלטת בית משפט קמא הנכבד: סעיף 80 לחוק העונשין מונה שתי עילות לפצוי נאשם שזוכה: "העדר יסוד להאשמה", או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". כפי שנקבע בפסיקה, פסיקת הוצאות בעילת העדר יסוד להאשמה תיעשה בנסיבות חריגות של אישום שהוגש ללא כל בסיס.

ראשית לכל אזכיר, שהכלל הפסיקתי היציב והמקובל הנוגע לפסיקת פיצויים בעקבות זיכויו של נאשם, קובע ש"יש חשיבות יתרה לכך שהערכאה שהכריעה בבקשת הפצוי, היא גם הערכאה שדנה בתיק הפלילי העקרי, שכן לה הכרות מעמיקה ובלתי אמצעית עם ההליך".

העירעור נדחה, ללא צו להוצאות.

...

סוף-דבר, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, הן לפי מדיניות הפסיקה להמעיט בכך, והן בסקירת ההחלטה לגופה.

הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

ביום 05.04.2023 נשלח מכתב למשיבה - שלוחת תביעות תעבורה משטרת חדרה - בה נתבקש ביטול הדו"ח ללא צורך בהתייצבות לדיון (נספח ד' לבקשה) ובהיעדר היתייחסות המשיבה נשלח שוב מטעם ב"כ המבקשת מכתב נוסף (נספח ה' לבקשה) שאף הוא לא נענה ומשכך נאלץ לדבריו להתייצב לדיון ביום 06.07.2023.

לעומת זאת הודעת ב"כ המאשימה, אודות חזרה מן האישום "ללא צו להוצאות" נימסרה לבית המשפט במעמד הדיון במעמד המאשימה בלבד ומכאן שהסקתי כי מדובר בחזרה מאישום על דעת שני הצדדים, בהסכמה, הן לענין החזרה מאישום והן לענין אי הטלת הוצאות אלא שלא כך הוא הדבר.

משלא הוסכם על המנעות מהטלת הוצאות, היה על ב"כ המאשימה להודיע על חזרה מאישום ולבקש מבית המשפט להמנע מהטלת הוצאות במקרה זה. או אז היה נידרש הצד שכנגד ליתן עמדתו לענין בקשה זו ולאחר שמיעת שני הצדדים, הייתה ניתנת החלטה שיפוטית בענין.

לא כך נהגה ב"כ המאשימה ולמעשה בהודעתה על חזרה מאישום ללא צו להוצאות הציגה בפני בית המשפט מצג לא מדויק לזה אשר היתרחש במציאות ולא מן הנמנע כי בקשה זו נובעת מהתסכול שחשה המבקשת נוכח ההודעה בנוגע לוויתור על הוצאותיה, שהודעה שלא על דעתה.

מכל מקום, נכללת החזרה מאישום בעניינינו בהוראות סעיף 80 לחוק העונשין המאפשרות מתן פיצוי, שכן תנאי מקדמי לפסיקת הוצאות הגנה או פיצוי הוא כי הנאשם זוכה או שכתב האישום נגדו בוטל בהסכמה לפני הכרעת הדין לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ. ראו: ע"פ 5205/04 פנחס גואטה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (פורסם בנבו, 03.07.2007).

...

תובע היה צריך, בעת ניסוח כתב אישום, לבחון את רצף הנתונים בצירוף האסמכתאות הרבות שנשלחו למאשימה במקרה זה, לרבות אלו אשר צורפו לבקשה להארכת המועד להישפט וסרוקות במערכת, ולהגיע למסקנה כי אין להגיש כתב אישום בהליך זה. סוג הרכב השונה (רנו / טויוטה) מבסס א - פריורי חשש לסתירת חזקת הבעלות.

נשאלת השאלה מה בין שירותיות ירודה ובין "נסיבות אחרות", כלשון החוק, המצדיקות מתן פיצוי? והאם מקרה זה עומד בקריטריון לפיו עקב השירותיות הירודה, בעטיה נגרמה בירוקרטיה סבוכה ומיותרת אשר הובילה את המבקשת להוצאות לא מבוטלות, יש לפצותה? סבורני כי התשובה לכך, במקרה הנדון, הינה חיובית.

לאחר בחינת מכלול נסיבות המקרה, אני נעתרת לבקשה באופן חלקי, בהעדר אסמכתאות לביסוס מלוא הסכום המבוקש ומחייבת את המאשימה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪.