בקשת נאשם להימנע מהרשעה בעבירת החזקת סכין

ביהמ"ש ייעתר לבקשת נאשם להמנע או לבטל הרשעה במצבים יוצאי דופן בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים; הראשון, כאשר ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם; והשני, כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים ובתועלת הציבורית שבהרשעה (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.8.97) (להלן: עניין כתב).

עם זאת חשוב לחדד, כי למרות האמור, ועל אף העובדה שעסקינן בעבירה מסוג פשע, יש לבחון כל מקרה לגופו, ואין זה נכון לשלול מראש ובאופן גורף כל בקשה של נאשם בגיר לביטול הרשעה בעבירה של החזקת סכין או אגרופן.

...

כן נקבע : "ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה" רע"פ 242/07 לאוניד אולימבוב נ' מדינת ישראל, פסקה ד (11.1.07); ראו גם ע"פ 3231/04 סבן נ' מדינת ישראל (1.9.04).

שכן, דווקא פאדי, כפי שנפרט בהמשך הדברים, הצביע על נזק אפשרי זאת בשונה מקאסם שהציג תרחיש כללי לאפשרות פגיעה תעסוקתית – שכידוע היא מנת חלקו של כל מורשע בפלילים.

לא זו אף זו, בשני התסקירים ההמלצה היא כללית, שכן לגבי פאדי וקאסם נכתב :" לצד ההערכה כי הרשעה בדין עלולה למנוע ממנו מימוש אפשרויות קידום תעסוקתי בעתיד", ובעמדה זו שירות המבחן לא הציג אפשרות מוחשית לפגיעה או לנזק חמורים וקונקרטיים : "בתסקיר שירות המבחן ובנימוק להמלצתו לאי ההרשעה, אין כל התייחסות לנזק קונקרטי שעלול להיגרם למבקש וכל שמופיע שם הוא חשש ערטילאי לקיומו של נזק שהוא מנת חלקו של כל מי שמורשע בפלילים "שעשוי להיפגע בעתיד בגין הרשעה פלילית"(רע"פ 5949/17 משה אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (25.7.17).

רקע הנאשם הודה והורשע ביום 8.7.21 במסגרת הסדר, בעבירת החזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ראו למשל רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי : "החובה להצביע על נזק קונקריטי עולה בקנה אחד עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו המנעות מהרשעה". בכל הנוגע לנזק הקשור במקום העבודה, הרי שהנטל להצביע על נזק קונקריטי הנו כה מכביד עד כדי כך שנקבע כי: "אין די בהצגת הסכם עבודה כדי להוכיח כי הרשעת המבקש תשליך על תעסוקתו העתידית". ראו רע"פ 7224 פרנסקי נ' מדינת ישראל.

בכל הנוגע לתנאי השני, הרי שעל פניו עבירת החזקת הסכין היא עבירה שבהעדר נסיבות חריגות אין מקום להמנע בה מהרשעה.

...

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מתחם העונש הראוי נע בין מאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים מהיום.

עירעורו לבית המשפט המחוזי וכן בקשת רשות ערעור שהגיש נדחו; רע"פ 3059/22 מוחמד אבו עלי נ' מדינת ישראל (6.12.2022), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת החזקת סכין בטיילת ונידון לארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס; עפ"ג 44030-02-22 ג'רייס נ' מדינת ישראל (7.7.2022), בו נידונו ערעורים בעיניינם של שני נאשמים שהורשעו בעבירות החזקת סכין ואגרופן.

שקלתי אם יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות, ולו קצר, ובאתי לכלל מסקנה שנכון להמנע מכך.

...

שקלתי אם יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות, ולו קצר, ובאתי לכלל מסקנה שנכון להימנע מכך.

שוכנעתי עוד שההליך המשפטי היווה גורם מרתיע עבורו ומשכך סברתי שניתן להשיג את תכליות הענישה במקרה זה, היינו הלימה והרתעה, באמצעות ענישה מותנית ומתריעה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי למשך 4 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע.

במסגרת פסק הדין הובאו גזרי דין במקרים של החזקת סכין ללא עבירת היזק לרכב או לרכוש כגון: (1) ברע"פ 2932/08 מרג'אן נ' מדינת ישראל (12.6.08) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע בעבירה יחידה של החזקת סכין, ונדון לחודשיים מאסר בפועל.

"יתרה מכך, לו סבר המשיב, כי מדובר בעונש שאינו מידתי וראוי, היה עליו להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר ולא להמתין לשלב בו תתבקש הפעלת התנאי". כן נקבע כי "... ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה". בדחותו בקשת רשות העירעור, הפנה כב' הש' שהם לקביעת כב' הש' פרוקצ'יה בסעיף 20 להחלטתה ברע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (14.9.09) - "... שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מיתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם היזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמתיים של הכרה והפנמה של משמעות היתנהגותו הפלילית. המנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל הקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה". מטרת התנאי - הרתעה אישית.

...

סוף דבר לעניין תחולת התנאי, הריני פוסק כי התנאי חל בשל תכליתו ומהות מעשה העבירות באירוע האלים והמאיים בו הורשע הנאשם.

כמו כן סבור אני, כי יש להורות על צו מבחן להמשך ההגעה של הנאשם לקבוצת השיקום והטיפול פעם בשבוע בשמה התחשב בבית המשפט ולא מיצה הדין עם הנאשם, תוך התחשבות בהודאתו ותחילת מסלולו בדרך הישר ובהפנמת הפסול בעזרת אנשי מקצוע.

סוף דבר מכל האמור , ראיתי לנכון כי יש למקם את הנאשם בשליש הנמוך של המתחם שקבעתי ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי  מאסר, שירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות והוראותיו ופירוטם כדלקמן : 5 חודשים בגין תיק זה .

...