בקשת נאמן לקציבת מזונות לילדים בהליך פשיטת רגל

לפיכך הגיש המבקש בקשה לקציבת מזונות ילדיו, לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

הנאמן הדגיש את מעמדו המיוחד של חוב המזונות בהליך פשיטת הרגל, ואת הראציונאל של הדאגה לטובת הקטין שביסוד מעמד מיוחד זה. לטענתו, בתי המשפט של פשיטת רגל אכן נוהגים, כדבר שבשיגרה, לידון בבקשות לקציבת מזונות המוגשות על-ידי החייב עצמו, כשאלו אינן מוגשות על-ידי הזכאי עצמו.

...

לפיכך, גם אם התכליות שבבסיס הליך קציבת המזונות מתקיימות כולן כאשר החייב עצמו מגיש את בקשת הקציבה, הרי שאם הדבר אינו נכנס בגדרי לשון החוק – לא ניתן להעתר לערעור.

אף על-פי כן, כמה טעמים הביאוני למסקנה כי לשון החוק מסוגלת לשאת את הפירוש שטוען לו המבקש ואשר מקובל על הצדדים.

דין הערעור אפוא לדעתי, להתקבל, וכך אציע לחברַי כי נורה.

אכן, כפי שנפסק בעבר, "הליך פשיטת רגל הננקט על ידי חייב לגביו אינו בגדר 'תכנית כבקשתך' [...] חייב הפותח בהליך פשיטת רגל ולאחר מכן מבקש שההליך יבוטל אינו יכול לצפות שבית המשפט ייעתר לבקשתו, אך בשל כך שהוא החליט לחזור בו" (ע"א 2606/10 כוכבי נ' כונס הנכסים הרישמי, פיסקה 5 (12.7.2011).

בקשת הנאמן לקציבת מזונות הקטינים ביום 21.5.2020 ניתנה החלטת הממונה לפיה עד למתן החלטה אחרת, על היחיד לשלם את פסק דין המזונות במלואו, דהיינו 3,000 ₪ בחודש (עבור שני ילדיו), החל מיום מתן צו פתיחת ההליכים.

...

לאחר שבחנתי בקפידה את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של היחיד לביטול ההליך להידחות.

בקשת היחיד לקבלת אישור להמשך ניהול הליך ערעורי - רע"א 62886-11-19 עסקינן בבקשת היחיד - אשר הוגשה אך לפני ימים ספורים (29.7.2020) - להמשיך ולנהל הליך ערעורי אותו הגיש כנגד החלטת בית משפט השלום מיום 21.11.2019, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני והורה על פינוי היחיד מנכס מקרקעין מסוים (ת"א 32889-11-19).

לאחר ששקלתי את הדברים והבאתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שמדובר בהליך ערעורי כנגד החלטה המורה על פינוי היחיד מנכס מקרקעין בו הוא מתגורר, על כל המשתמע מכך מבחינת מידת הפגיעה ביחיד; את עמדת הממונה, התומכת בבקשה; ואת הדברים שצוינו בהחלטתה של כב' השופטת ורדה פלאוט מיום 2.12.2019 לעניין סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור - החלטתי להיעתר לבקשה וליתן ליחיד אישור להמשך ניהול בקשת רשות הערעור.

היחיד ימציא את החלטתי זו לכב' המותב הדן בבקשת רשות הערעור, וזאת ללא דיחוי.

טענות הצדדים הנאמן ציין כי מדובר בדמי מזונות נדיבים ולא סבירים כאשר היחיד מצוי בהליכי חידלות פרעון, על אחת כמה וכמה כאשר נושא חידלות הפרעון הוסתר מבית המשפט לעינייני מישפחה, והמליץ על קציבת דמי המזונות לסך 4,500 ₪ לחודש, 1,500 ₪ עבור כל קטין.

עוד אפנה בהקשר זה אל ראו בהקשר זה החלטת בית-המשפט העליון (כב' השופטת י' וילנר) בבע"ם 2255/19 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 23.2.2020), בפיסקה 24, שם נקבע: "עיון בלשון סעיף 128 לפקודה מלמד כי הקצבת מזונות נעשית בהליך דו-שלבי, כאשר בתחילה, נדרשים הזכאים לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה לפסיקת מזונות, ורק לאחר שהם מצטיידים ב"פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכנוס" – אז ורק אז רשאים הם להגיש לבית המשפט של פשיטת הרגל בקשה להקצבת "סכומי כסף שימצא לנכון" מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו .

דמי המזנות ייקצבו כאמור – 1,500 ₪ לכל אחד מן הילדים.

...

אי הסטנדרטיות של תנאי זה הוצגה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 26.7.2022 שורה 17 מעידה על כי הזכאית למזונות נשאלה בהקשר זה. סכום המזונות הינו גבוה בהתייחס להכנסת היחיד; היחיד מצהיר בפני בית המשפט לענייני משפחה על הכנסתו לאור מצבו הרפואי, והיחיד עם הזכאית למזונות מצהירים לבית המשפט (עמ' 2 שורה 30): "נבקש לחדד את העובדה שהמזונות נקבעו על הצד הגבוה, בשים לב לעובדה שהאישה משלמת לבדה את החזרי המשכנתא מיום חתימת ההסכם" דבר מתן צו פתיחת ההליכים הוסתר מבית המשפט לענייני משפחה; ניתן לומר שבית המשפט היה לכל הפחות ראוי להיות מודע לנתון מהותי זה, אשר לא נמסר ואף הוסתר; דבר חובותיו של היחיד ומצבו הכלכלי היו ידועים לצדדים, ובס' 8 א' להסכם, סיפא לפסקה שנייה, נכתב "כמו כן בני הזוג לקחו משכנתא נוספת בחודש 2/2020 עפ"י בקשת הבעל לצורך סגירת חובות בחברה שלו ועל כן משכנתא זו תשולם ע"י הבעל בלבד...". המסקנה המצטברת ממכלול הנתונים, הינה שלא בכדי הוסתר דבר מתן צו פתיחת ההליכים, שכן ככל שהיו הצדדים מיידעים את בית המשפט שצו אשר נקבע על הצד הגבוה, כדבריהם, כאשר היחיד במצב רפואי שאינו מאפשר תעסוקה ומצוי בחובות (חוב מוצהר בשלב זה) של 3.37 מיליון ₪; ולא בכדי הגיע היחיד להסכם אשר גם לוקח בחשבון את המדור, וגם מטיל עליו חלק מהחבות בגין ההלוואה, וגם על פי המוסכם בס' 8 להסכם הגירושין, חלוקת שווי הנכס בתום התקופה המוסכמת (בעוד כעשר שנים) אינה שוויונית (היחיד אמור לקבל פחות מהמחצית, הגם שלכאורה נושא הוא במחצית העלות לפי ההסכם) – קשה שלא לראות את מסקנת הנאמן כי היחיד נטל על עצמו הרבה על מנת להרחיק כספו מנושיו, כמסקנה לא הגיונית.

בתאריך 19/12/22 הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") לפסוק את מזונות הילדים.

המבקשת הדגישה שהשקיעה רבות בחינוך הילדים והסבירה שלא הגישה תגובה לבקשת החייב לקציבת מזונות בהיעדר יכולת כלכלית להעמיד ייצוג משפטי, ולא ברור לה מדוע הנאמן שינה עמדתו.

השלב השני, מיתנהל בבית המשפט של חידלות פרעון ובו נערך האיזון בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב שלאורו בית המשפט יקצוב לזכאי המזונות 'סכומי כסף' אשר ישמשו למחייתם בתקופה בה מצוי החייב בהליך פשיטת רגל – וזאת, למעשה, 'על חשבון' חוב המזונות הפסוק (כב' השופטת וילנר בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.02.2020)‏‏ פסקה 19)).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין באתי לידי מסקנה שקיים קושי משמעותי לקבל את עמדת החייב, הנאמן וכונס הנכסים הרשמי, לפיה יש לקצוב מזונות בסך של כ- 400 ₪ לילד לעמדת החייב וסך של כ- 500 ₪ לילד כעמדת הנאמן והכנ"ר. חשוב להדגיש שהזכות לקבלת מזונות הינה של הקטינים, וגם אם ההורה המשמורן לא פנה לממש את הזכות במועד בין משום שוויתר ובין משום סיבות אחרות, הרי שאין בכך כדי לפגוע בזכותם שיקצבו מזונות שיאפשרו להם מחייה בכבוד.

על יסוד הפרמטרים המשפטיים והעובדתיים לעיל, בנסיבות הפרטניות שלפני, באתי לידי מסקנה שיש לקצוב את המזונות בסכום של 2,100 ₪, 700 ₪ לכל ילד.

במסגרת הצוו נקבע כי היחיד ישלם דמי מזונות בסך 7,500 ₪ לשלושת ילדיו (אחד קטין ושתיים בגירות) בהתאם לפסקי המזונות מיום 24.11.19 ומיום 20.1.21.

עוד צוין כי ביום 7.7.2011 פתח היחיד בהליכי פשיטת רגל במסגרתם נקצבו דמי המזונות החודשיים לסך של 3,000 ₪ (כאשר מדי חודש הצטברה יתרת חוב חודשית בסך 7,000 ₪).

אחר שנתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמנת; לתגובות המשיבות והיחיד; לחובותיו של היחיד כלפי נושיו ולצו התשלומים העתי שהושת עליו; ובשים לב לצרכיהם של הקטין והבגירות ולגילם כפי שעלו מן התגובות אני קובע כך: את מזונות הקטין (בנה של המשיבה 4) אני קוצב לסך כולל של 1,500 ₪, סכום זה כולל מדור והוצאות מדור ובתוספת מחציות; את מזונותיהן של הבגירות (בנותיה של המשיבה 3) אני קוצב לסך כולל של 1,000 ₪ (500 ₪ לכל אחת) זאת עד הגיען לגיל 21.

...

בהקשר זה מקובלת עליי טענת הנאמנת לפיה חוב מזונות העבר אינו בר הפטר, כאמור בסעיף 175 לחוק (ראו בעניין זה: בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.02.2020)).

אחר שנתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמנת; לתגובות המשיבות והיחיד; לחובותיו של היחיד כלפי נושיו ולצו התשלומים העיתי שהושת עליו; ובשים לב לצרכיהם של הקטין והבגירות ולגילם כפי שעלו מן התגובות אני קובע כך: את מזונות הקטין (בנה של המשיבה 4) אני קוצב לסך כולל של 1,500 ₪, סכום זה כולל מדור והוצאות מדור ובתוספת מחציות; את מזונותיהן של הבגירות (בנותיה של המשיבה 3) אני קוצב לסך כולל של 1,000 ₪ (500 ₪ לכל אחת) זאת עד הגיען לגיל 21.