האם מדובר בפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה?
הנאמן טען כי במקרה דנן ישנו טעם לפגם, שכן כל התשלומים אשר בוצעו לחשבון הנאמנות אשר נוהל על שמו של המשיב כנהנה, בוצעו מחשבון הנאמנות של היחידה כעורכת דין, ולכן, אין מדובר בכספה שלה; ייאמר כי בשלב זה, טרם הוכח מה מקור הכספים בחשבון הנאמנות, האם מדובר בכספי לקוחותיה של היחידה, בין היתר, בשל תפיסת כלל התעוד על ידי משטרת ישראל, ויכול שהדבר יוכח בעתיד, כאשר התמונה המלאה תועמד בפני הנאמן.
לגישתי, בשנת 2012 היחידה העניקה לבנה מתנה, תשלום אותה מקדמה של 122,430 ₪, מכח הסכם רכישה בנאמנות, שהכיל תנאי; היא לא רכשה את הזכויות במלואן, ואפילו לא היתקיים באותו שלב אותו תנאי המחייב את המשיב בתשלום; היחידה "התנדבה" לשלם עבור המשיב את תמורת המכר, ועשתה זאת מעת לעת;
ראוי, לגישתי, להתייחס לכל אחד מן התשלומים כמתנה נפרדת, שכן כל אחת הוענקה במועד אחר, והיווה הברחת נכסים (אזכיר – התשלומים מחשבון הנאמנות של היחידה מבוצעים במרביתם כאשר היא כבר מחזיקה בנאמנות כספים השייכים למר כספרי, לפי הודעת הנאמנות שהיא ערכה למר כספרי), וראוי לבחון כל אחד מן התשלומים, במועד בו בוצע;
על מנת להבהיר את האמור, אדגים: נניח ופלוני מבטיח לבנו כי ירכוש עבורו מכונית במחיר 100,000 ₪; מגיע אותו פלוני לסוכנות הרכב, מזמין כלי רכב ומשלם מקדמה כלשהי, 10% מהתמורה, ומתחייב כי את היתרה ישלם במועד האספקה; ככל שהיחיד היה מגיע לחדלות פרעון, לפני מועד האספקה, הרי שהיה נאסר עליו לשאת בתשלום, שכן רכושו מוקנה לקופת הנשייה; ככל שהייתה הפעולה מבוצעת שלוש שנים לפני חידלות הפרעון, הרי היה על הבן להשיב את אשר קיבל כבן מישפחה באותו מועד;
ההיצמדות למועדי ההיתחייבות, אינה נכונה ואינה מתאימה להליכי חידלות הפרעון, שכן בנסיבות העניין, חוזה אינו נכס, חוזה אינו מתנה, אלא חוזה הוא התחייבות או נטל; כאשר פלוני נוטל על עצמו נטל, ופורע את הנטל בדרך של תשלום, מועד ביצוע התשלום הוא הרלוואנטי להרחבת מסת נכסי היחיד בחדלות פרעון, ולא מועד ההזמנה, מועד ההיתקשרות או מועד ההיתחייבות.
בהתאם, אני סבור שבית המשפט מוסמך להורות למשיב להשיב לקופת הנשייה הטבה אשר קיבל כחלק מהברחת נכסים מטעמה של היחידה, כל עוד ההברחה בוצעה פחות משבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת ההליכים, בדרך של תשלום 90% מהתמורה החוזית.
...
בהתאם, אני קובע כי רק שני התשלומים האחרונים הנזכרים בסעיף 6 ט' עונים על דרישת תקופת שבע השנים הרלוונטיות; ברי כי התשלום הראשון באותו סעיף הינו תשלום מקדמת 10% ממחיר הרכישה, וברי כי התשלום השני ברשימה הינו העברת תשלום מס רכישה (5% מתמורת המכר) המתיישב עם התנועות בחשבון עו"ד צפניה, וכי התשלום השלישי אינו נוגע ליחידה, ואולם התשלומים בסעיפים 6 ט 4, 6 ט 5 בוצעו מחשבונה של היחידה, פחות משבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לחדלות פירעון, והיוו השלמת התמורה כחלק מהברחת נכסים בעודה מחזיקה בכספי נושיה/לקוחותיה, בהיקף שטרם הוברר (שאלת ההיקף אינה רלוונטית, שכן אין משמעות לשאלה אם היחידה חדלת פירעון באותו שלב, כל עוד ניתן לבסס הברחת נכסים כאמור לעיל).
בהתאם, אני סבור שבית המשפט מוסמך להורות למשיב להשיב לקופת הנשייה הטבה אשר קיבל כחלק מהברחת נכסים מטעמה של היחידה, כל עוד ההברחה בוצעה פחות משבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת ההליכים, בדרך של תשלום 90% מהתמורה החוזית.
סוף דבר
לאור כל המקובץ, אני מורה למשיב לשלם לקופת הנשייה סך 1,200,000 ₪ אשר קיבל מהיחידה, הסכום כאמור יהא צמוד למדד המחירים לצרכן ממועד קבלתו (מרץ 2014) ועד ההשבה בפועל.
