בקשת נאמן לחיוב המל"ל בתשלום גימלה לנושה

הנאמן הגיש תגובתו וציין כי הוא מבקש להחריג את חוב המזונות, כך שהמל"ל יקבל 50% מקופת הנשייה ואת יתרת החוב תשולם מתוך הגימלאות שניתנות ליחיד.

במסגרת ע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן (26.9.16) (פסיקה אשר חלה גם ביחס לחוק, ראו בעיניין זה ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' עו"ד דרור שלו – נאמן לנכסי החייב (8.7.21)), הוצעו מספר שיקולים שונים, כרשימה שאינה סגורה, שנכון שבית המשפט ישקול בבוחנו את האפשרות למתן הפטר לחוב מזונות.

...

אחרי ששקלתי בעניין אני סבור שבעניינו של היחיד לא נכון לקבוע צו תשלומים ונכון ליתן לו הפטר לאלתר, בכפוף לפידיון הנכס, מנימוקים אלה: ראשית, התרשומותו של המוטב מהיחיד ומגבלותיו היא שמדובר במוגבלות קשה; שנית, אני מקבל את טענת היחיד שהוצאותיו הגבוהות של היחיד על ביגוד נובעות, בין היתר, מכך שלאור מוגבלותו נאלץ המטפל שלו, לעיתים, לגזור את בגדיו מעליו שכן לעיתים לא ניתן להוריד את הבגדים שלו באופן רגיל.

רביעית, אני סבור שלאור מצבו הבריאות של היחיד נכון להותיר לו את המעט הכנסה פנויה שנותרת לו לצורך רווחתו.

סיכום לאור כל האמור ובכפוף לתשלום הגרושה בגין פידיון הנכס ולמעט לעניין חוב המזונות (כפי שפורט מעלה), ניתן הפטר לאלתר היחיד בגדרו של הליך זה בכפוף לאמור לעיל ובתנאים הכלליים שיפורטו להלן.

פתח דבר לפני בקשת הנאמן להורות למוסד לביטוח לאומי (להלן-"המל"ל") לשלם לנושה-אבו סאלח לינא, שיעבדה כרוקחת אחראית שכירה בבית המרקחת של החייב מיום 1.1.2005 ועד פיטוריה ביום 28.11.2007(להלן-"הנושה"), את הגמלה המגיעה לה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-"חוק הביטוח הלאומי") .

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים אני סבור כי יש לדחות את טענות הנאמן והנושה ויש לקבל את עמדת המל"ל, ובהתאם אין מקום בנסיבות המקרה שלפנינו, לחיוב המל"ל לשלם לנושה גמלה בסכום תביעת החוב שאושרה בעניינה, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

ויודגש, בכל הודעותיו של הנאמן לא נאמר על ידו דבר באשר לכוונתו להפנות את הנושה למל"ל לצורך תביעת תשלום גימלה , וניתן היה להבין מהודעות הנאמן כי הוא מבקש להשלים את בדיקת תביעת החוב בכדי לכלול את הנושה בחלוקת הדיבידנד שתבוצע מהכספים שנצברו בקופת הפש"ר. בנסיבות אלו, כשהיה ברור כי פני ההליך לביטול בשל מחדלי החייב, בקשת הנאמן "להשהות" את ביטול ההליך על מנת לסיים בדיקת תביעת החוב של הנושה ובסופו של דבר לדרוש מהמל"ל תשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומי תביעות החוב שאושרו, כמוה כבקשה להותרת ההליך על כנו באופן מלאכותי בלבד אך ורק בכדי לזכות את הנושה בכספי המל"ל [השוו: "עניין קלאבמרקט" בפסקה 48 ] ובעניין זה טענת המל"ל מקובלת עליי ואין להלום הרחבת חובת המל"ל לשלם את הגמלה לעובד במקרה כגון דא. זאת ועוד,הנאמן המציא למל"ל את הכרעתו בתביעת החוב מספר חודשים לאחר ביטול ההליך, באופן ששולל לכאורה מהמל"ל את זכות התיחלוף הקבועה בסעיף 192 לחוק הביטוח הלאומי , וגם מטעם זה אין להתיר שימוש בהליך הפש"ר לצורך חיוב המל"ל בתשלום גימלה בנסיבות קיים ספק של ממש באשר ליכולתו של המל"ל לממש את זכות התיחלוף שהוקנתה לו בחוק.

בנוסף לכל האמור לעיל , אציין כי הנאמן והנושה טענו לפגיעה בזכויות הנושה לקבלת שכר בגין עבודה שבוצעה על ידה לפני מספר רב של שנים , וכעת לא תוכל לקבל תשלום מהמל"ל, ובענין זה אין לי אלא להפנות ל"ענין סויד"שם דחה בית המשפט טענות דומות של עובדים אשר טענו כנגד הפרשנות המחייבת קיומו של הליך פש"ר בתוקף לצורך תשלום הגימלה ובית המשפט קבע כי:" טענת העובדים, שפירוש זה של החוק עלול לפגוע בזכויותיהם, אינה יכולה להתקבל. שהרי לעניין זה יש להשוות את מצבם לפני פשיטת הרגל למצבם לאחר ביטול הצו, לא את מצבם בשעת היותו של הצו בתוקף למצבם לאחר הביטול. כשם שלפני פשיטת הרגל לא הייתה מניעה שהעובד ינקוט הליכים רגילים כנגד מעבידו לגביית שכרו, כך גם אין מניעה שייעשה כן לאחר שצו פשיטת הרגל כבר בוטל". דברים אלו יפים ונכונים למקרה שלפנינו שבו הנושה זכאית כעיקרון לקבלת כספים מקופת הכינוס בהתאם לחלקה היחסי במצבת הנשייה המאושרת ואף לעדיפות ביחס לחלק מתביעתה אשר הוכרה על ידי הנאמן כחוב בדין קדימה .

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה כאמור את עמדת הנאמן והנושה ואני קובע כי המל"ל אינו חב בנסיבות בתשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומים שאושרו בתביעת החוב של הנושה או בכלל.

בבקשה המונחת להכרעתי כעת עותרים המבקשים לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום גמלה עבור העסקתם בתקופת ההקפאה.

על פי המתוה שהוסכם, היו תביעות החוב של העובדים, לרבות המבקשים, צריכות להתברר לפני הנאמנים, והכרעת הנאמנים, לרבות לגבי הזכות לשכר בתקופת ההקפאה, הייתה צריכה לעבור למוסד לביטוח לאומי לשם תשלום הגימלה.

בע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח ג' טרבלסי ועו"ד ש' נס (28/1/2014), דן בית המשפט העליון בשאלה האם על המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלה לעובדיה של חברה שניתן לגביה צו הקפאת הליכים ושאושר בעיניינה הסדר נושים ללא צו פירוק.

...

מהאמור מתחייבת המסקנה כי לא ניתן לעגן את זכותם של המבקשים לגמלה עבור תקופת ההקפאה במתווה המוסכם.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי העובדים זכאים לגמלה, על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, גם עבור עבודתם בחברה מיום מתן צו ההקפאה, 3/1/2019, ועד ליום הפיטורים 11/2/2019.

בהתאם לתוצאת הבקשה, אני מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 4,000 ₪.

בתגובת המל"ל שהוגשה ביום 24/11/21 צוין כי פקידת התביעות של המל"ל החליטה, לאחר בחינה נוספת, שלא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקש לחברה מנימוקים שונים שפורטו לראשונה ע"י המל"ל. עוד צוין בתגובה כי אין בהכרעת המנהל המיוחד לחייב את המל"ל בתשלום הגימלה.

יוצא כי הנמקה ראויה מחויבת הן כדי ליתן לנושים תחושה כי עניינם נדון בכובד ראש וברצינות ולא אגב חפזון ושרירות, לכאורה, והן כדי שלנושה החולק על הכרעת הנאמן תהא תשתית להבין את ההחלטה ולהחליט האם ראוי לערער עליה, כולה או חלקה – כולל הערכה מסוקרת של סכויי העירעור, אם ובמידה ויוגש" (וראה גם בש"א 1214/09 בפש"ר 62/08 (מחוזי נצרת) פורסם בנבו 14.1.20).

...

לאור השתלשלות האירועים כפי שתוארה, הזמן הרב שחלף מאז הוגשה תביעת החוב אשר טרם הוכרעה סופית ולאור הסתירה בין הכרעת המנהל המיוחד לזו של המל"ל, החלטתי לדון בבקשת המבקש, במתכונתה, ולגופה מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה לגבי הדרך הדיונית הנכונה שיש להלך בה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את טענות המבקש כנגד קביעות המל"ל ולאשר את ההכרעה של המנהל המיוחד, הן לעניין מעמדו של המבקש במערכת היחסים בינו לבין החברה והן לעניין הגמלה המגיעה לו. נימוקיי הם: המל"ל דחה את תביעת החוב של המבקש ללא כל הנמקה, כשסיבת הדחייה נוסחה כך: - "מבדיקת תביעתך ובחינה של יחסי העבודה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נמצא כי אינך זכאי לגמלה ומעמדך נקבע כעצמאי". ברי כי אין המדובר בהנמקה כמתחייב על פי דין.

" מאחר שבמקרים רבים ההבחנה בין עובד לבין עצמאי אינה קלה וקיימים פנים לכאן ולכאן, נקבע בפסיקה (סעיף 11 לפסק הדין בעניין גבריאל כותה והפסיקה המפורטת שם) כי: "מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב". בענייננו, אמנם המבקש דיווח למל"ל על היותו עצמאי וקיבל את שכרו כנגד הנפקת חשבוניות מס, אלא שבחינת מכלול הנסיבות, מוביל למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה: המבקש טען כי החברה קבעה את צורת העסקתו כעצמאי וטענתו לא נסתרה.

לאור האמור לעיל, הכף נוטה לעבר הכרה במבקש כעובד של החברה, מסקנה אליה הגיע המנהל המיוחד, הבקיא בענייני החברה וערך בדיקות מטעמו, בטרם ניתנה הכרעתו.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה.

כפועל יוצא, אני מאשרת את הכרעת המנהל המיוחד ומורה למל"ל לשלם למבקש את הסכום שאושר (בכפוף לתיקון ההכרעה, כאמור בתגובת המל"ל מיום 21/4/21).

סעיף 4 לחוק (פרק "ההגדרות") לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח – 2018 קובע כי המונח "חוב עבר" (לרבות תשלום עונשי) מתייחס לאחד מן המקרים הבאים : (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; (2) הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם החוב נוצר לאחר מתן הצוו; (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון; (4) חוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; (5) הפרישי הצמדה וריבית שנוספו לחוב כאמור בפסקות (1) עד (4), עד למועד פרעונו בפועל; סעיף 210(ג) לחוק חידלות פרעון קובע כי נאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב בגין חוב עבר, אם מצא לנכון לקבוע שמתקיימות נסיבות שבשלהן הנושה לא יכול היה להגיש את התביעה במועד, או שמן הצדק לעשות כן בהיתחשב, בין היתר, בשלב שבו הוגשה הבקשה.

...

טענות הצדדים : לטענת המערערת, לא רק שצו פתיחת ההליכים לא נשלח אל אביה למרות שהינו נושה של החייב, אלא שגם לא נשלחה אליו הודעה בדבר זכותו להגשת תביעת חוב, ולכן יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות לנאמן לבחון את תביעת החוב.

בשולי הדברים אציין כי אין בית המשפט מתעלם מהאיחור הלכאורי אשר נובע מפגם טכני בהגשת הערעור, אולם סבורני כי מכלול הנסיבות מקים את אותם טעמים מיוחדים המצדיקים לבחון הדברים לעומקם.

לעתים ההיצמדות לכללים הפרוצדורליים עלולה להביא לעיוות דין, ובמקרה דנן סבורני כי על בית המשפט והנאמן למנוע עיוות דין (אשר כאמור – ממילא התביעה שרירה וקיימת ככל שהבקשה למתן צו שיקום כלכלי תידחה).

סוף דבר : הערעור מתקבל באופן שאני מורה לנאמן לבדוק את תביעת החוב של הנושה, ולבטל את ההחלטה המורה על דחייתה ללא בדיקה בשל איחור בהגשתה.