ב-9/22 הוגשה למשיבה הצעה למתווה לשיחרור הרכב בכפוף להפקדת סך השיקים שנתקבלו מאת החשוד ושנפרעו על-ידי העורר, בנכוי ירידת ערך הרכב, וכן כי ימסרו לידי המשיבה כל השיקים המעותדים שחוללו, וההצעה לא התקבלה על-ידי המשיבה.
בית-משפט קמא ציין מספר נקודות מעוררות תמיהה בטיב ההיתקשרות בין הצדדים, המעמידות משוכה לטענות העורר לבעלות ברכב, ומהן הסיק בית-משפט קמא כי טענות העורר מצויות במישור האובליגטורי, ואין להן השפעה על תפיסת הרכב:
השיקים לפרעון שייכים לחברה שלחשוד אין זכות חתימה בה, וחשבונה לא הוקפא או נחסם כטענת העורר.
יש לציין כי החשוד הוכרז כפושט רגל ב-28/11/11, ומונה לו נאמן על נכסיו במסגרת הליכי פשיטת-רגל (עיין בתיק פש"ר 44027-05-10) ובית המשפט המחוזי בע"ח 59285-09-22 ביטל את צוי הקפאת הנדל"ן שניתנו על ידי בית משפט השלום בהתייחס לנכסים הרשומים על שם החשוד.
מעבר ללשון סעיף 9, גם סעיף 8 להסכם קובע כי החזקה תועבר מיידית לקונה, והסעיפים המתייחסים לסנקציה שבידי המוכר קובעים כי אי-עמידה בפירעון כל התשלומים מאפשרת למוכר לנקוט בהליכים בגין יתרת החוב בצרוף ריבית והצמדה, וסעיף 12 עניינו בכך שהקונה מודע לכך כי אם לא יעמוד במלוא התשלומים, יוכל המוכר לנקוט בהליכים, לרבות בהליך שעניינו דרישה להחזרת הרכב, דהיינו אין המדובר ברכב שנותר בבעלות העורר, אלא העורר יצטרך לנקוט בהליכים כנגד החשוד, הרשום בהסכם כמי שקנה את הרכב, על-מנת להחזיר לידיו את הרכב.
"
כיוון שהנכס התפוס היה מצוי ברשותו ובשימושו של החשוד, ואין עוררין על כך, והעורר לא פנה בהליך אזרחי לבקש פסק דין הצהרתי על-כך שהסכם המכר בטל, וכיוון שטענות העורר לבעלות ברכב התפוס נסתרו אף מלשון הסכם המכר בינו לבין החשוד ולכך מצטרפות תמהיות נוספות הקשורות בהסכם שפורטו לעיל, תשלום עבור רכישה שבוצעה באמצעות עסק של החשוד/ הקונה אין זכות חתימה ואין מעמד בו ופעילות עסק זה מצויה בחקירה בכל הקשור לחוק איסור הלבנת הון - יש לדחות את הערר.
...
דיון והכרעה
דין הערר להידחות.
הנמקות בית-משפט קמא וניתוחו את טיב היחסים בין העורר לחשוד, ולשון ההסכם בין הצדדים מקובלת עלי, ולא מצאתי בטענות העורר עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-משפט קמא.
אדגיש כי החלטת בית המשפט קמא לא התייחסה למועד עריכת ההסכם בין העורר לחשוד כעניין שמחלוקת וב"כ המשיבה הבהיר כי מועד חתימת ההסכם אינה מעלה או מורידה מטענות המשיבה בנוגע לבעלות על הרכב שכן המשיבה מתמקדת בתוכן ההסכם ובמהות התהנהגות העורר והחשוד ולא במועד חתימת ההסכם, ועל-כן טענות העורר בכל הקשור לתימוכיו למועד בו נחתם ההסכם, אין בהן כדי לשנות את המסקנה.
