בקשת נאמן להקצבת מזונות קטינה בהליך חדלות פירעון

סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע: "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכנוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון." לפי סעיף 128 (ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן א דינה כדין תשלום על פי פסק הדין (בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (2011)).

שכן – "צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו),בשלב זה, אינם מהוים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המאקסימאלי שניתן להשית עליו על-פי דין... זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חידלות הפירעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית המשפט של חידלות-פירעון, המפקח על מעשיו), להידרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להיכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעיניין זה, אין להחלטת בית משפט למשפחה מותר כלשהוא על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם" (פש"ר 1831/00 (תל- אביב-יפו) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח' תק מח 2004(2), 7067 ע' 7069; וכן ראה - פש"ר (חיפה) 30249-12-10 - ולנטינה נ נ' יבגני פ ואח' .

לאחר שנתתי דעתי לבקשת המבקשת, תגובת המנהל המיוחד ותשובת המבקשת, ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין לרבות הכנסות הצדדים הנטענות, צרכי הקטינות וכן חובותיו של החייב כלפי נושיו ובצו התשלומים שהושת עליו, הריני קוצבת את חיובו במזונות בנותיו לתקופה שמחודש דצמבר 2018 ואילך בשיעור של 2,700 ₪ לחודש (דהיינו סך של 1,350 ₪ לכל קטינה).

יובהר ויודגש, כי תשלום דמי המזונות כפי שנקצבו, על ידי החייב, מהוה חלק בלתי נפרד מחובותיו בהליך, וככל שאלה, לא ישולמו על ידו, במלואם ובמועדם, ניתן יהיה להורות על ביטול ההליך בעיניינו, על כל המשתמע מכך.

...

כן אני מורה כי את חוב העבר ישלם החייב בתשלומים חודשיים שווים בסך של 200 ₪ בחודש אשר יצטרפו לתשלום השוטף.

אין בידי להיעתר לבקשה זו, באשר יש בכך משום צבירת חובות חדשים, על ידי החייב, בעודו בהליך.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

החייב, שאינו מיוצג בהליך דנא, הגיש התגובה בעצמו במסגרתה טען, בין היתר, כי לכל אורך השנים תמך בקטינה ומימן הוצאות רבות שלה, ללא קשר לחיוב במזונותיה; כי המבקשת הודתה שמשכה מהחשבון המשותף קודם לפתיחת ההליכים המשפטיים בבית המשפט לעינייני מישפחה סך של 160,000 ₪ וסך נוסף של 240,000 ₪ אותו העבירה לאמה, ובנוסף שילשלה לכיסה דמי שכירות שהתקבלו מהשכרת השטחים החקלאיים במשק.

דיון והכרעה בסעיף 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל נקבע לאמור: "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכנוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון." בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע בין היתר, כך: "סעיף 128 מהוה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התוית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה'חצוניים', אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהוה מעין פיתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-מישפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך.

עם זאת וכפי שטוען הנאמן ובצדק, תכלית סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל היא להבטיח תשלום מזונותיהם השוטפים של הזכאים לכך מידי מי שנקלע להליכי חידלות פירעון.

...

כידוע, בית המשפט של פשיטת הרגל נדרש לערוך האיזון בין הצרכים השונים בהליך פשיטת הרגל באופן שונה מהדרך בה נדרשת הערכאה המוסמכת לערוך בדונה בתביעת מזונות ובהכרעה בה. בהקשר זה ראוי לציין גם את שנפסק ב-ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים), לפיו על בית המשפט של פשיטת הרגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, נושי החייב ושל החייב עצמו". ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון באשר מונח לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות משהיא נעדרת אחיזה בדין ובהינתן העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנא נוטה הכף בבירור אל עבר אינטרס הנושים האחרים, ומשכך הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 55291-03-20 עבד אל חמיד נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 309968_4 בפני כבוד השופטת איילת הוך-טל בעיניין חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 להלן – החוק ובעניין פריד עבד אל חמיד, ת"ז 032747479 להלן – היחיד ובעניין הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי – מחוז חיפה להלן – הממונה ובעניין אברהם גדות, עו"ד להלן – הנאמן פסק דין

ביום 26.6.21 הגיש הנאמן בקשה להקצבת מזונות בהתאם לסעיף 179 לחוק.

מדיווחי בעלי התפקיד עולה התמונה הבאה – היחיד הנו יליד 1978, גרוש + קטינה שאינה מתגוררת עמו.

...

לאור עמדת הממונה והנאמן, בהעדר התנגדות מטעם הנושים, אני מקבלת את הצעת הממונה ומורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

ככל שלא קיים פסק דין המחייב במזונות, על הזכאי למזונות לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה או לבית הדין הדתי, על מנת שידון בצרכי הקטינים ורק לאחר שיינתן פסק דין, ולו למזונות זמניים, יוכל לפנות לנאמן כדי שיגיש בקשה להקצבת מזונות (עודד מאור ואסף דגני ההפטר - חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמ' 208, (2019)) (להלן: "עודד מאור ואסף דגני").

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חידלות פרעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לעינייני מישפחה או לבית הדין הדתי הרלוואנטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פרעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חידלות הפרעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פרעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פרעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נילקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..

...

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים לבטל את הליכי פשיטת הרגל, העמיד את התשלום החודשי הכולל בו יישא המשיב על סכום של 7,000 ש"ח, וקבע כי 2,500 ש"ח מתוך הסכום האמור יוקצבו כדמי מזונות.

ברור כי צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר באים בגדר "צו בפשיטת רגל". כך אף החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת רגל, כמו החלטה הדוחה ערעור של נושה נגד החלטת נאמן לדחות תביעת חוב (רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נא (3) 559).

המערערים מציינים, כי אף שהמערערת 1 כבר איננה קטינה, לא עזבה היא את בית אימה שכן שירתה שירות לאומי.

במלים אחרות, סעיף 128 לא בא להסמיך את בית המשפט בפניו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לקבוע מזונות תחת בית המשפט למשפחה או בית הדין הדתי.

...

אם בכל זאת החלטנו להתערב, הרי זה בשל נתון נוסף שראוי ליתן לו משקל רב במקרה הנוכחי.

ברם, משהחלטנו לקבל את הערעור, קובעים אנו כי ההוצאות ושכר הטירחה שנפסקו לזכות המשיב 2 בבית משפט קמא יועמדו על מחצית הסכום, בלא שייפסקו הוצאות בערעור.

אי לכך, הערעור מתקבל כאמור לעיל.