בקשת נאמן לביטול הענקה של משכון על נכס מקרקעין

הנאמנת מבקשת להורות כי רישום הערת האזהרה ורישום המישכון על זכויות החייב בנכס לטובת המשיב הנם בגדר הענקה שהנה בטלה כלפי הנאמנת מכוח סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980.

הדיבור "נכסים" הוגדר בצורה רחבה ביותר בסעיף 1 לפקודה והוא כולל, נוסף על מקרקעין ומיטלטלין גם "כספים ונשיים... ולרבות חיוב, זיקת הנאה, זכות, ריווח וזיקה מכל הגדר הוא, בין הווים ובין עתידיים, בין מוקנים ובין מותנים, הנובעים מנכסים כאמור או כרוכים בהם". סעיף 96 לפקודה קובע כי הענקה תהיה בטלה כלפי הנאמן בשני מצבים: האחד - אם המעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה (להלן - התקופה הקצרה) (סע' 96(א)).

סעיף 5(4) לפקודה קובע כי "מעשה פשיטת רגל" הנו במקרה בו החייב "הגיש לבית המשפט הצהרה שאינו יכול לשלם את חובותיו, או בקשה שיוכרז פושט רגל לפי הוראות פקודה זו". לפיכך, לצורך שאלת תחולתו של סעיף 96 לפקודה יש לומר כי "מעשה פשיטת הרגל" נעשה ביום הגשת הבקשה על ידי החייב, קרי ביום 15/07/15, וממועד זה תבחן מהותה של ההענקה.

טענת הבנק לפסלות רישום הערת האזהרה והמשכון בשל הוראות הסכם המשכנתא עליו חתומים החייב ואישתו עניינה במערכת היחסים שבין הבנק והחייב ולסדר העדיפויות שבין נושי החייב, ואין בה כדי להשליך על שאלת ההענקה וביטולה ו/או לגרוע ממסקנתי הנ"ל. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מדובר בעניינינו בהענקה שהנה בטלה כלפי הנאמנת בהתאם להוראת סעיף 96 לפקודה.

...

בתשובתו לתגובת הבנק, טען המשיב, כי עמדת הבנק לפיה רישום הערת האזהרה ו/או המשכון בטלים מנוגדת לפסיקה ולהוראת סע' 6(א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, על כן, דינה להידחות.

(ר' מסמכים רפואיים אודות מצבם הרפואי של הוריו, נספחים טז1-2 לתצהיר המשיב לתגובתו לבקשה) שוכנעתי כי המשיב, חרף היותו רו"ח של החייב, לא ידע על מצבו הכלכלי הקשה של החייב בזמן אמת, קרי, בעת רישום המשכון והערת האזהרה על חלקו של החייב בנכס.

טענת הבנק לפסלות רישום הערת האזהרה והמשכון בשל הוראות הסכם המשכנתא עליו חתומים החייב ואשתו עניינה במערכת היחסים שבין הבנק והחייב ולסדר העדיפויות שבין נושי החייב, ואין בה כדי להשליך על שאלת ההענקה וביטולה ו/או לגרוע ממסקנתי הנ"ל. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מדובר בענייננו בהענקה שהינה בטלה כלפי הנאמנת בהתאם להוראת סעיף 96 לפקודה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

הנאמן ביקש להורות על ביטול הענקה של מחצית הזכויות בנכס המקרקעין הידוע כגוש 7183, חלקה 29, תת חלקה 48 (להלן "הדירה") מהחייב לאישתו המשיבה.

בהקשר זה נטען כי הדיווח על עסקת מתנה נעשה בניסיון לרמות את רשויות המס, והוזכר כי בעבר הורשע החייב בפלילים בשל עבירות מס. עוד נטען כי המשיבה לא הגישה לבית המשפט בקשה לממש את המישכון אשר ניתן לטובתה, והיה עליה לעשות כן בהליך הפש"ר. יצוין כי בתגובה שהוגשה מטעם החייב לבקשה אחרת, כמה שנים לפני הגשת הבקשה לביטול הענקה (תגובה מיום 4.9.11 לבקשה מספר 1), יש היתייחסות לחוב בסך של 127,455 $ הנ"ל למשיבה, ונטען כי החייב השתמש בכספים אלה בעסקי הבניה שניהל יחד עם אביו "ושותפים זרים נוספים". באותה תגובה טען החייב כי לא ניתן להשלים את רישום הזכויות בדירה על שם המשיבה משום שהוטלו עיקולים רבים על זכויותיו בדירה.

מאידך גיסה הצהירה כי נתנה לחייב הלוואות בסכומים גבוהים, וכיוון שלא פרע את ההלוואות, נחתמו הסכמי ההלוואה והמשכון על זכויות של החייב בדירה.

...

כן ראו לעניין זה החלטת בית המשפט העליון מיום 13/8/20 אשר דחתה את הבר"ע שהוגשה על החלטת בית משפט זה שלא לקבל ראיות חדשות לתיק (בסעיף 6), שם נקבע כי: "גב' שמש בחרה פעם אחר פעם לתקוע מקלות בגלגלי ההליך...הדברים מדברים בעד עצמם, ומעידים כי הן הכנ"ר, הן בית המשפט המחוזי, סבורים שגב' שמש ובעלה מנהלים את ההליך בחוסר תום לב דיוני. על בית המשפט מוטלת האחריות, שבצידה גם הסמכות, לנהל את ההליכים שלפתחו באופן יעיל ותכליתי, בין היתר משום כך, התערבות ערכאת הערעור בעניינים שבסדרי דין – מצומצמת...גב' שמש העמידה בפני בית המשפט פעם אחר פעם, מחסומים שונים שעיכבו את ההליך הרבה מעבר לנדרש, פגעו בצדדים להליך, ובזבזו משאבים שיפוטיים יקרים". לפיכך, אני קובע כי המשיבה לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי בזמן ההענקה, החייב היה כשר פירעון של כל חובותיו מבלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ההענקה בטלה על פי הוראות סעיף 96(ב) לפקודה, ועל כן הנני נעתר לבקשת הנאמן, הנושים והכנ"ר ומורה בזאת על ביטול ההענקה של זכויות החייב בדירה למשיבה.

נוסף על כך, אני מקבל את עמדתו של הכנ"ר בתגובתו מיום 4.6.20 כי המשיבה עשתה כל שלאל ידה כדי לסרבל ולעכב את הדיון בבקשה לביטול הענקה במטרה להימנע מהכרעה בסוגיה זו, כפי שעולה בבירור מהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל ובהקשר זה ואגב קבלת הבקשה לביטול ההענקה מחייב את המשיבה לשלם לקופת פשיטת הרגל הוצאות בסך של 25,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ עבור הנושים כהגדרתם בהחלטה (ה"ה שקרצ'י) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת בעל התפקיד מדובר בהענקה בה רשם החייב לטובת חברת תיבתא (2004) בע"מ (להלן: "חברת תיבתא") ולטובת בעל מניותיה ומנהלה מר מוטי דרעי, מישכון על זכויותיו בנכס מקרקעין (להלן: "המישכון").

לדידו, הודעת הנאמן והכרתו גם החלקית בתביעת החייב של תיבתא ומר דרעי, מאיינת טענותיו בבקשה 84 לפיה חברת תיבתא ומר דרעי כלל לא הוכיחו מתן תמורה להענקה שביטולה מבוקש בבקשה, ולא הוכח כי אלו נתנו לחייב את ההלוואה בגינה בסופו של יום נרשם מישכון ושולמו לאחר הסרתו לחברת תיבתא ומר דרעי סך של 500,000 ₪ מכספי התמורה ששולמה בגין מכירת הזכות בנכס בכרמיאל.

עוד אין מחלוקת כי נטל ההוכחה לקיומה של הענקה לטובת בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך מוטל במקרה דנן על הטוען לחריג, קרי על חברת תיבתא ומר דרעי.

...

בנוסף, שוכנעתי כי במועד ההענקה האסורה, קרי מועד רישום המשכון ,שלאחר מכן ביטולו נעשה בכפוף להתחייבות שבוצעה להעביר כספים לחברת תיבתא ומר דרעי ,ידעו המלווים על מצבו הכלכלי הרעוע של החייב, ורישום המשכון נרשם כדי להבטיח פרעון אותה הלוואה, מבלי להתחשב בנושיו האחרים של החייב, וללא קשר לחובותיו האחרים ולהליכים המנוהלים בגין חובות אלו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין בקשה 84 להתקבל, וכך אני מורה.

בקשת גב' חליוה נדחית.

נטען כי יש להורות על ביטולה של ההענקה הפסולה שביצע החייב ולאפשר לנושה להמשיך ולנקוט בהליכים למימוש זכויותיה בנכס המקרקעין.

עוד סבור הנאמן כי בכל מקרה לא השתכללה זכותו של הנושה, שכן בטרם החתימה על כל הסכם מול הנושה העביר החייב את זכויותיו לגרושתו, ולכן במועד החתימה על הסכם המישכון או הערת האזהרה לא היו לו זכויות במקרקעין ולמעשה הנושה מבקשת להיבנות מהבקשה לביטול הענקה שהוגשה על ידי הנאמן.

אם כך, במועד הגשת הבקשה לרישום מישכון על נכס מנכסי חייב המצוי תחת כוחה של פקודת פשיטת הרגל, נכסי החייב היו מוקנים לכנ"ר, והנושה לא הייתה רשאית לרשום מישכון על נכסי החייב, ובודאי שלא לעשות כן בלי אישורו של ביהמ"ש. עוד הגדילה הנושה לעשות ופתחה תיק בלישכת ההוצאה לפועל, גם זאת ללא עדכונו של ביהמ"ש ובודאי שלא באישורו של ביהמ"ש של פש"ר, כאשר עסקינן בבקשה לגריעת נכס מנכסי החייב.

...

לסיכום: הבקשה למימוש משכון נדחית.

אני מורה על מחיקת המשכון שנרשם שלא כדין.

אני מורה לנאמן להגיש בקשה בהתאם לשיקול דעתו בתוך 30 יום בנושא הערת האזהרה.

הנאמנת על נכסי החייב הגישה בקשה לביטול הענקה במסגרתה עתרה לביטול המישכון שנירשם על דירות החייב מכוח הסכם התוספת ולביטול מכר הדירה.

בית המשפט העליון מדגיש, כי אילמלא ההיתקשרות בהסכם התוספת והטלת המישכון על נכסי המקרקעין של החייב, יתרת חוב זו הייתה נותרת בגדר חוב רגיל שאיננו מובטח.

בתוך כך נקבע, בין היתר, כי בהתאם להוראות חוק המישכון, מימוש מישכון יתבצע, ככלל, בפיקוחה של רשות ציבורית- בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל; וכי במקרה הרגיל הדין הישראלי אינו מכיר באפשרות של מימוש עצמי של מישכון, דהיינו לבעל המישכון אין זכות לפעול בכוחות עצמו על מנת להפרע מהנכס שמושכן לו. בית המשפט מדגיש, כי לצדדים נתונה אמנם האפשרות להתנות על דרכי המימוש הקבועות בחוק אך רק לאחר שהגיע המועד לקיום החיוב.

...

מסקנה זו הייתה מתקבלת גם לו היינו מאמצים גישה ליברלית הרבה יותר מזו של פרופ' ויסמן שהובאה לעיל, הגם שבכל הענווה יאמר, כי לטעמי היא הגישה הרצויה בנדון דדן.

המסקנה המתבקשת היא, אפוא, נוסף על קביעות בית המשפט העליון בפסק דינו, כי לא קמה למשיב 2 הזכות למימוש המשכון (שניתן כערבות להבטחת חובה החברה כלפיו, אשר אושר על סך 80,000 ₪ כאמור) מכוח סעיף 13, וממילא לא קמה לו זכות התחלוף המעוגנת בסעיף 14 לחוק המשכון.

על יסוד האמור לעיל באתי, אפוא, לכלל מסקנה, כי אין לראות במשיב 2 נושה מובטח של החייב בהתייחס ליתרת המשכנתא שרבצה על זכויותיו בדירה ונפרעה על ידו, ודין בקשתו להידחות.