בקשת משיב לצמצום היקף בקשת רשות ערעור

בבית המשפט העליון רע"א 5197/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשות: 1. קומפרטס בע"מ 2. אבנון יזמות בע"מ 3. פ.א.י קוי תעופה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שרון בן מויאל 2. פרפקט ריף 3. כוכב החיות בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.7.2021 בת"א 11237-07-18 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' תמיר; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשות: עו"ד שי דרור ][]החלטה

שכן, לפי הסכם בעלי המניות בחברה, "הועדה הייתה רשאית להחליט על צימצום הקף שירותי הניהול של בן מויאל אך לא על ביטולם", וכמו כן נקבע בהסכם במפורש, כי "חדרו של [שרון] ימשיך לשמש אותו בלעדית, וזכות זו לא תשונה אלא בהסכמתו [...] מראש ובכתב". עוד נקבע בהחלטה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת שרון, באשר הוא "עודנו דרקטור בחברה, בעל שליש ממניותיה, ערב לחובותיה, ובעל זכות מוסכמת להיות נוכח במשרדי החברה", ובהנתן העובדה שלא נסתרה הצהרתו כי נתוקו מהנעשה בחברה – עלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך (בין היתר בגין פערי-מידע הנוצרים בינו לבין הדירקטורים האחרים).

כמו כן, לגבי הטענה כי שרון מנסה לקבל סעד קבוע במסווה של סעד זמני, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי "אם הראה [שרון] שעומדת לו עילת תביעה לכאורית מבוססת ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו, אין בזהות הסעד כדי למנוע מבית המשפט להעתר לבקשה ולתת את הסעד הזמני". לאור האמור, נעתר בית המשפט לבקשת שרון לסעד זמני, והורה כי יש להעמיד את חדרו במשרד לרשותו בתוך 15 ימים; לצד זאת הודגש, כי "מדובר בסעד זמני, ולכן אם ישתנו הנסיבות בעקבות אופן היתנהלותו של [שרון] בעת שיגיע למשרדי החברה, [המבקשות] יהיו רשאיות לבקש לבטל את הסעד או לצמצם אותו". מכאן הבקשה שלפנַי.

...

טענות המבקשות במישור זה, הלכה למעשה, קשורות בעניינים שבעובדה, ולגביהם כידוע, ערכאת הערעור תמשוך ידה מלהתערב בהם; ממילא, לא שוכנעתי כי פרקי הזמן האמורים מגיעים לכדי שיהוי, שבגינו אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש.

בנוגע למועד מתן ההחלטה, זו ניתנה באין מנוס, לאחר שכשלו הניסיונות הרבים להביא את הצדדים להסכמות.

אשר על כן, הבקשה נדחית; מאליה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.

זאת, בהעדר יריבות; מאחר שמדובר בתביעה לפצוי מוסכם, שאינו נובע מהעילה של גרם הפרת חוזה; הפצוי הנתבע אינו פיצוי שניתן לתבוע בעילה של גרם הפרת חוזה, שכן אין מדובר בנזק ממון אלא בתביעה לרווח; בכתב התביעה לא פורטו עילות התביעה והעובדות הנטענות המקימות למבקש אחריות אישית, כנדרש להוכחת עילת גרם הפרת חוזה; למעשה, מדובר בטענות "אוירה" ותו לא. כמו כן טען טענות חלופיות לגבי צימצום הקף התביעה.

בסעיף 92 לבקשת רשות העירעור טוען המבקש כי המשיב בכתב התביעה היתייחס אליו כאל דרקטור בפועל/נושא משרה בפועל/אורגן בפועל, ולכן לא מדובר בצד שלישי לקשר החוזי אלא אורגן בפועל, שלא ניתן לייחס לו עוולה של גרם הפרת חוזה.

...

וכך נקבע, בין היתר: "11. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע 2 לפיה כתב התביעה המתוקן אינו מפרט את עילות התביעה כנגדו. אמנם מדובר בפירוט עובדתי דל, אך ככל שיוכח, עשוי הדבר להקים לתובע זכות לסעדים הנתבעים, או מקצתם. כך, אלו הם עיקרי כתב התביעה המתוקן, ככל שרלוונטיים לנתבע 2:

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תשובת הצד שכנגד.

איני סבורה שיש לערוך בירור זה במסגרת בקשה מקדמית לסילוק על הסף, ועל כן הבקשה לסילוק על הסף נדחית מטעם זה מבלי שאביע עמדה בשאלה זו (השוו: ת"א (מחוזי חי') 6107-09-13 ענבר אמאדו נ' הבונים, מושב שיתופי להתיישבות חיילים משוחררים בע"מ (26.4.21), פיסקה 37, וההפניות שם).

סוף דבר - דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

וכך נאמר: "החלטות בית משפט קמא, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בהחלטות כגון דא... לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת העירעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל הקפו, לעומת ערכאת העירעור הנדרשת אך ל'פלח' מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב 'בשורה הראשונה' של הדיון, כשופט ערכאת העירעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני... לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית 'מרחב תימרון' במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות  והטכניות בכל  הקשור לניהול התיק". מכאן נפנה לבחון את הבקשות הפרטניות נשוא בקשת ערעור זו. דו"חות שנתיים שהוגשו על ידי חברת אלבאבור גלילי בע"מ המבקש ביקש גילויים של דו"חות שנתיים שהוגשו על ידי חברת אלבאבור גלילי בע"מ, הרשומה על שם המשיב.

וכך נאמר (סעיף 20(ג)): "נוכח המחלוקת בתיק שנוגעת להפרת חובת האמון, הנאמנות ותום הלב, אני סבורה כי יש במסמכים המבוקשים כדי ללבן את הסוגיה שבמחלוקת, וללמד על השמוש שעשה הנתבע לכאורה בחברת אלבאבור גלילי בהקשר זה. הטענה בדבר פגיעה בפרטיות החברה נטענה בכלליות וללא פירוט מספק. עם זאת, בהתאם למסגרת המחלוקת העולה מכתבי הטענות, יש לקבל את טענת הנתבע בדבר צימצום הקף מסירת הדו"חות החל משנת 2019 בלבד". בבקשת רשות העירעור שבפני טוען המבקש כי הסעד המבוקש בסעיף 22(3) לכתב התביעה אינו מוגבל לתקופה שלאחר סיום העסקה, ולכן לצורך התביעה רלבאנטיים כלל הדו"חות שהוגשו לרשויות המס לרבות בתקופת העסקה.

...

לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי ובנימוקי הבקשה אני סבורה כי הנמקתו של בית הדין בהיבט זה תמציתית.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובכלל החומר המצוי בתיק החלטתי שאין מקום ליתן רשות ערעור בקשר לרכיב זה. אמנם, בית הדין לא נתן החלטה ישירה בבקשה זו, ולכן יש לראותו כמי שדחה בקשה זו. מכל מקום, מבחינה מהותית המדובר בבקשת גילוי כללית וכוללנית, שספק אם באה בגדר צו גילוי מסמכים ספציפי.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית ברובה, למעט האמור בהצעות להסדר דיוני בסעיפים 22, 27 ו- 31 לעיל.

כמו כן, בית הדין האיזורי קיבל את בקשת המשיבה לצמצם את עילות התביעה לעילה אחת של גביה שלא כדין של כספים.

דיון והכרעה הקף ההתערבות בהחלטה המאשרת תובענה כייצוגית לאחר בחינת בקשת רשות העירעור, ההחלטה וכלל חומר התיק הגעתי למסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטה אף מבלי להדרש לתשובת המשיבה.

...

לצד הגישה הנזכרת ציין השופט י' עמית כי "אנו סבורים כי אין מקום להפוך את ההליך המקדמי של בקשת האישור וההשגה בערכאת הערעור ל'חזרה גנרלית' מלאה לתיק העיקרי" וכי חלק מהשאלות עלולות להתייתר ממילא בעת בירור התובענה הייצוגית (רע"א 979/13 לנדמארק גרופ בע"מ נ' הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ. פסקה 2 (25.6.2015)).

אף דינן של הטענות הפרוצדוראליות ושל הטענות לפיהן המשיבה פעלה בחוסר תום לב והתנהלות בא כוחה מלמדת כי אינו כשיר לנהל את התובענה הייצוגית להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לעניין ההוצאות שנפסקו לחובתם, טוענים המבקשים כי לאור תוצאות בקשת רשות העירעור, במסגרתה היתקבל חלק משמעותי מטענותיהם וצומצם הקף הגילוי באופן ניכר, יש מקום להורות על ביטול ההוצאות ולמצער על הפחתתן.

אשר לסוגיית לוחות הזמנים, המבקשים טוענים כי מדובר בעיניין "עתידי-תאורטי גרידא וחסר כל נפקות ממשית" (סעיף 6 להודעתם מיום 4.3.2024), ועל כן יש לדחות את בקשתו של המשיב בעיניין זה. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית במידה מסוימת את שיעור ההוצאות שהושת על המבקשים, וזאת בהיתחשב בעובדה שבקשת רשות העירעור הביאה לצימצום הקף הגילוי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, ובכך שונה המסד העובדתי שעל בסיסו נפסקו ההוצאות (ראו והשוו: עע"מ 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עריית רמת גן, פ"ד נז(2) 97, 101-100 (2002); ע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, יזרעאלים, פ"ד נז(2) 865, 867 (2003)).

...

טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי לא היה מקום להיעתר לבקשת הגילוי בהיותה גורפת, כוללנית, רחבת היקף, נעדרת רלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים ומכבידה בצורה קיצונית.

לטענת המשיב, אין מקום לבטל את ההוצאות שהוטלו על המבקשים, הן לאור התנהלותם הפסולה של האחרונים בכלל ובכל הנוגע לבקשת הגילוי בפרט; הן מטעמי הוגנות וצדק בהינתן שבהחלטה אחרת של בית המשפט קמא הנוגעת להליכים המקדמיים בתובענה חויב המשיב בהוצאות לטובת המבקשים ואלו לא בוטלו, כך שאין לאפשר מצב שבו הוצאות המבקשים יבוטלו ואילו הוצאות המשיב יעמדו בעינן; והן בשים לב לכך שמרבית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור לא התקבלו.

אשר לסוגיה השנייה, שעניינה בלוחות הזמנים להשלמת ביצועם של צווי הגילוי, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת המשיב, מאחר שאין זו מדרכו של בית המשפט להעניק סעד צופה פני עתיד מהסוג המבוקש, המבוסס על חשש תיאורטי-פוטנציאלי.

סוף דבר: אני מאשר את הסכמות הצדדים, כפי שאלו מפורטות בפסקה 3 לעיל, ונותן להן תוקף של החלטה.

כן אני מורה כי סכום ההוצאות שבו חויבו המבקשים על ידי בית המשפט קמא יופחת ויעמוד על סך של 7,500 ש"ח. בכך מסתיים הטיפול בבקשת רשות הערעור דנן.