בקשת מקלט מדיני על ידי אזרח מאלי שהסתנן לישראל

הוועדה ציינה, כי המערער לא ביסס פחד מבוסס היטב לרדיפות ככל שחזור לארצו, שכן לפי המידע שבידיה השלטונות והמשטרה מסייעים ומספקים הגנה לאזרחי המדינה.

תחילה נפנה לסעיף 9ב' לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל הקובע כך: "בקשה לעיון מחדש, אשר לא תוגש במועד או אשר לא תיכלול פירוט של שינוי הנסיבות רלוואנטיות להחלטה, תימחק על הסף והחלטה על כך, אשר תהא חתומה על ידי ראש צוות באגף המסתננים ומבקשי מקלט תמסר לידי המבקש במקום הגשת הבקשה וניתן יהיה להרחיקו מישראל". בקשת המבקש נדחתה כאמור בהחלטה מ- 19.7.15 ולפיה לא עלה בידי המערער להוכיח שינוין של הנסיבות הרלוואנטיות.

...

לפיכך, נדחה הערר.

דיון אקדים מאוחר למוקדם ואציין כבר עתה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

בתה נולדה ב-2007 ועל פי הנטען אביה אף הוא אזרח אתיופיה, שהסתנן לישראל ב-2003.

בית הדין סבר, כי ההליכים בעיניינה של המערערת היתקיימו בהתאם לנוהל בעיניין הטיפול במבקשי מקלט בישראל וכי ההחלטה שלא להעניק לה מקלט מדיני היא החלטה סבירה שאינה מצדיקה היתערבות בשקול הדעת של הגורמים המוסמכים.

בהקשר זה יש לומר כי הנוהל (ס' 5) מורה שהריאיון המקיף (כמו גם הריאיון הבסיסי) ייערך בשפה הרשמית של מדינת אזרחותו של מבקש המקלט או בכל שפה אחרת המובנת לו. במידת הצורך ייערך הריאיון בסיוע של מתורגמן.

קבלת עמדת ב"כ המערערת משמעותה שיש לבחון כל בקשת מקלט, גם אם אינה מבוססת כראוי, על ידי הפורום המלא של הועדה המייעצת ושר הפנים, אולם לסברה זו אין יסוד ובית המשפט העליון כבר קבע, בעיניין צ'ימה לעיל, כי הפרקטיקה המפורטת בנוהל של דחיית בקשות על הסף או בהליך מקוצר, נהוגה גם במדינות מפותחות אחרות והיא מבוססת על התובנה ששותפה לה גם נציבות האו"ם לפליטים ולפיה יש למנוע שימוש לרעה במנגנון המקלט לשם הגשת בקשות סרק או בקשות בלתי מבוססות בעליל.

ואילו בעניינינו, מעבר לכך שהעובדות הנטענות על ידי המערערת שנויות במחלוקת, הרי שגם לשיטתה המדובר במי שעזבה את ארצה לפני 14 שנה, מעצרה היתרחש בעת שהייתה תלמידת תיכון, פעילותה התמצתה בחלוקת כרוזים, להבדיל מהשתתפות בפגישה של פעילים, והתנהלותה לאחר מכן, היינו שהות בת חודשיים בארצה לאחר המעצר, המנעות מהתייצבות לחקירה, מעבר הגבול בדרכון חוקי ופנייה לשגרירות בישראל על מנת להוציא דרכון, כל אלה מעידים כי אין בנסיבות כדי להצביע על "פחד מבוסס היטב". קביעת בית הדין מעוגנת, איפוא, היטב בעובדות, גם על פי אמת מידה זהירה.

...

המסקנה מכל אלה היא, שגם לו נקבע כי המערערת הייתה פעילה, במהלך שנותיה בבית הספר התיכון, ב-OLF וגם אם נעצרה בשל כך, אין בנסיבות שתוארו כדי לבסס ולו באופן מינימאלי את החשש מפני רדיפה, ובדין הגיע בית הדין למסקנה אליה הגיע.

גם בהיבט זה מסקנת בית הדין מקובלת עליי ולא נמצאה לי עילה להתערב בה. מהותו וטיבו של "הארגון להצלת אתיופיה" שהמערערת פעילה בו, לטענתה, כלל לא הובהרה.

נוכח כל אלה, הערעור נדחה.

לאחר שהתקיימו עם המערער הן ראיון מקדמי והן ראיון עומק ולאחר שהוכנה חוות דעת ביחס לבקשתו למקלט, ניתנה החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ביום 30.11.16, במסגרתה אימץ המנכ"ל את המלצת יו"ר הועדה המייעצת לעינייני פליטים, והחליט לדחות את בקשת המערער לקבלת מקלט מדיני בישראל.

בהקשר זה, הפניתה המשיבה תשומת לבו של בית המשפט לכך שנקודת המוצא היא שלמערער אין זכות לקבל מעמד חוקי בישראל וכי מתן מעמד בישראל אינו דבר של מה בכך, בהיותו מעניק זכויות ויוצר סטאטוס, ובפרט כאשר מדובר במתן מעמד בדמות תושבות ארעית, קבע או אזרחות ישראלית.

כאמור לעיל, בעת בחינת בקשת המערער למקלט מדיני, נערכו לו, על ידי המשיבה, ראיון מקדמי בסיסי וכן ראיון עומק, וכלל טענותיו האמורות נבחנו על ידי היחידה לטפול במבקשי מקלט (RSD).

בחוות הדעת שנערכה ביום 10.5.15 נקבע, כי גרסת המערער אינה מהימנה, וזאת, בין היתר, בשל הטעמים הבאים, שיפורטו בקצרה: כי לא ידע לציין ידע בסיסי ביותר בנוגע לדת הנוצרית; סתירות בנוגע לשנת המרת המערער את דתו (2010 או 2011); אי הזכרה בראיון המקדמי את שריפת המסגד והכנסייה וכן העדר אזכור במקורות המידע על כך, בעוד שקיימים אזכורים בדבר שרפות אחרות של כנסיות שונות; השתייכותו השבטית של המערער והשפה אותה הוא דובר; סתירות באשר לתאריך בו הסתנן המערער לישראל; גרסת המערער כי הוא מהוה מטרה עבור הממשלה במדינתו, אשר לאחר היתייעצות עם עורך דינו, חזר בו לגביה; עוד לא ציין בראיון הבסיסי כי בדרך לישראל עבר בניג'ר. כמו כן, נקבע כי המערער לא הוכיח פחד מבוסס היטב, וזאת לרבות הואיל וחששו של המערער הוא מגורמים לא ממשלתיים ולא הוכח כי המדינה לא תוכל לספק לו הגנה (שכן כלל לא פנה למדינה בבקשה שתגן עליו); המערער לא ניסה להעתיק את מקום מגוריו למקום אחר בגאנה דוגמאת אקרה; אי פניה בבקשת מקלט למדינות אחרות בהן עבר בדרך לישראל.

...

משלא הציג המערער כל טעם הומניטרי מיוחד אחר, למעט לאותן טענות אשר כבר נבחנו ונשללו בעבר בבקשתו הקודמת למקלט מדיני, הגעתי לכלל מסקנה, כי בקשת המערער לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה בדין בהתבסס על הוראת סעיף ה.4.

אשר על כן, לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בפסק הדין אשר ניתן בערר ובמסגרתו נדחה הערר על החלטת המשיבה לדחות על הסף את בקשת המערער.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

עקרי העובדות המערער 2 (להלן: "המערער"), יליד 1981 ואזרח אריתריאה, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים בשנת 2010 (כך לפי הצהרתו) וניתן לו רישיון זמני לשהייה בישראל (ראו נספח ו' לכתב העירעור).

ביום 21.3.18, ניתנה החלטת בית הדין לעררים לפיה על המערערים להודיע מדוע לא תוגש בקשה למקלט על ידי המערער, שאז יהיה בידיו לבקש להחיל עליו את הנוהל המתוקן, המאפשרות הגשת בקשה למתן פטור מהמצאת המסמכים, בגדרי בקשת מקלט מדיני (ראו נספח ה' לתשובת המשיבה).

בשנת 2018 תוּקן הנוהל, באופן המאפשר למבקש מעמד להגיש בקשה להסדרת מעמד מכוח נישואיו לאזרח ישראלי ובמקביל, להגיש בקשה למקלט מדיני.

...

בית הדין מצא כי טענת המערער לפיה אין ביכולתו להשיג את מסמכי הסף לא הוכחה ולו "לכאורה". מלפניי, ואינני יודע מה נעשה בגדרי בקשת המקלט, המערערים לא הניחו תשתית ראייתית המצדיקה התערבות במסקנה זו. הטענה הכוללנית לפיה "אריתראים אינם יכולים להשיג מסמכים", לא די בה לשם הרמת הנטל המוטל לפתחו של המערער.

המערער אף לא הניח מלפניי יסוד לכאורי להתערבות במסקנה שלפיה לא הראה באילו דרכים ומאמצים נקט על מנת להשיג את מסמכים, או למצער חלקם.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהיה בו כדי לשנות ממסקנתי ולאור מכלול הטעמים לעיל – דחיתי את הערעור.

המערער הסתנן לישראל ביום 22.03.04 דרך גבול מצרים, וביום 1.05.04 הוא פנה לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה להגנה ולקבלת מקלט בישראל.

בשנת 2009 בטרם הסתיים הליך הבדיקה, הועברה הסמכות להכרעה בבקשת למקלט מדיני בישראל לידי המשיבה.

בסופו של הליך הבחינה, ביום 19.09.14 נדחתה בקשתו למקלט מדיני על ידי הגורמים המוסמכים.

דיון והכרעה הכניסה לישראל והשהייה בה למי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, מוסדרת בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:"החוק").

...

לכך, מצטרפים במקרה זה התנהלותם של המערערים, אשר בית הדין מצא בהם בצדק התנהגות, המלמדת על חוסר תום ליבם.

נכון הוא, כי קיימת הנחה שהעתקת מגורי הילדים לאזור אחר תפגע בשגרת חייהם, אך מדובר בפגיעה בלתי נמנעת הקיימת בכל מקרה שבו נדחית בקשת הורה לקבלת מעמד בישראל, ולמעשה בכל מקרה של העתקת מגורי הוריהם של קטינים.

בשים לב לכל האמור, לא נפלה כל טעות בפסק הדין, ודין הערעור להידחות.