בקשת מפרק חברה בפירוק להשבת תשלומים ששולמו לרשויות מע"מ

על כן, מעת שנחתם הסכם הפשרה המחייב את המבקשת - זו שרכשה את הפעילות העסקית והציוד ומי שהיתה צד לעיסקת היסוד - בתשלום סכום פסה"ד, חיוב יחד ולחוד עם בן זקן, לא קמה למפרק הזכות להחליט מי מהמשיבים ישלם את סכום פסה"ד לקופת הפרוק; וכאמור אין מחלוקת שהמבקשת היא זו ששילמה את פסה"ד וזכותה לקבל חשבונית מס. טענותיו של המפרק לפיהן ניהל הליך כדי להשיב כספי ההלוואה שהוזרמו לקריזמה אינו עולה בקנה אחד עם טענותיו בהליך ומדוע לא תבע את שווי ההלוואה אלא את שווי החברות בר עילי וגרנד קניון.

ככל ויתברר שמדובר בהלוואה שניתנה על ידי מר בן זקן אין מדובר בארוע מס, החייב בע"מ. ככל ויתברר שמדובר בהשקעה במניות החברות שבפרוק אין ההשקעה מהוה עסקה לצרכי מע"מ. בעקבות עמדת רשויות המס, נתנה אפשרות לצדדים להגיב, המפרק והכנ"ר לא הגיבו בעוד המבקשת טענה שרשויות מע"מ אינן קובעות את מהות הכספים ששולמו וחזרה שוב על עמדתה.

...

כמו כן, הבקשה לחייב את בן זקן באחריות אישית לחבויות החברות הוגבלה לסכום של 18,342,326 ש"ח. למען שלמות התמונה, יוער כי מיד עם קריסתן של החברות, נוהלה נגד הצדדים חקירה של רשויות מע"מ, במסגרתה נחקרו רבים מהמעורבים בהליך זה. חלק מהפרוטוקולים של החקירות שהתקיימו במסגרת ההליך הוגשו כמוצגים במהלך דיוני ההוכחות בתיק, לאחר שרשות המיסים נאותה להעבירם לידי המפרק ולאור החלטתי מיום 14.1.15 כי המפרק רשאי להגיש את החקירות כראיה בתיק, בכפוף לקבילותן.

מה גם, שתשלום בשל העדפת נושים או על פי סעיף 373 ו 374, משמעותם פיצוי ואין מדובר בעסקה החייבת במע"מ. סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה לקופת הפירוק ולכנ"ר, לכל אחד מהם, בסך של 25,000 ש"ח להיום.

כך גם נטען כי הרעיון לקיים את הפרויקט כחשבון נאמנות של הדיירים, כמשק סגור, אומץ מתיק הפרוק של חברת גינדי בה שימש התובע כמפרק, בו היה תיק במע"מ לחברה אך לא לפרויקטים הסגורים, להם היו חשבונות נאמנות נפרדים שנוהלו כמשק סגור לכל דבר ועניין, כאשר לכל אחד מחשבונות נפרדים אלו לא ניפתח תיק במע"מ. עוד נטען כי עם מינויו, פתח התובע תיק במשרדי מע"מ, על אף עידכון ממנהל החשבונות כי קיימת חוות דעת בעיניין, זאת ללא בירור מול רואי החשבון ותוך סרוב לשתף פעולה עם הנתבע על אף נכונותו לעשות כן. נטען כי היתנהלותו הנמהרת גרמה לנזק ממשי לקופת הפרוק שכן בעקבות פתיחת התיק נתקבלה שומה מאת רשויות מע"מ בסך של 876,397 ₪ אשר היה צורך להיתמודד איתה והתובע שילם בסופו של יום סך של 355,942 ₪.

סעיף 374 לפקודה קובע: "התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הנו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרישמי, המפרק, נושה או מישתתף, לחקור בדבר היתנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצרוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים". בהבדל מסעיף 373, הדגש בחבות האישית המוטלת על-פי סעיף 374 הוא על הפרת חובת זהירות וחובת אמונים שחב בהן נושא המשרה (לדיון בשאלה כלפי מי חב נושא המשרה בחובות אלה, ראו: ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי (23.5.2004); ע״א 741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן, פ"ד נז(4) 171 (2003); יוסף גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בעידן המימשל התאגידי 185-184 (2010)(להלן: גרוס)).

...

אוסיף ואבהיר; אין עסקינן בכשל מקרי, פרי טעות בודדת או תנאי השוק; המסקנה המסתברת יותר בנסיבות המקרה, הינה כי עניין לנו בשיטת ניהול פסולה אשר יצרה מצב דברים המתמשך על פני תקופה ארוכה, ולא ניתן לפסול קשר סיבתי הדוק בינו לבין סבלם ונזקם של הדיירים.

כך גם לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתו של הנתבע להורות כי הסכומים ישולמו ללא ריבית, כאשר נטען על ידו, בין היתר, כי אין מחלוקת כי כנגד תשלומים אלו הנתבע הוציא הוצאות מכיסו, אך למעשה בפני בית המשפט לא הובאו ראיות באשר להוצאות שהוציא הנתבע ובכל מקרה בקשתו של הנתבע לשכר טרחה והוצאות אמורה להתברר, ויכול והנתבע יידרש לטיעון האמור במסגרת התביעה האמורה.

בכל הקשור לטענות לנזקים אשר נגרמו בגין אי פתיחת תיק מע"מ – אף דינן להידחות מחמת התיישנות.

בהתחשב בגובה התביעה, 18,504,158 ₪, ואשר נפסק בפועל וכפי שפורטו הדברים לעיל אני מחייב את התובע (קופת הפירוק) לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ אולם בכל הקשור להוצאות המשפט כל צד ישא בהוצאותיו.

המנהל המיוחד מבקש כי שכרו יחושב על פי שכר חלוקה בהתאם לתקנה 8 א' לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונס נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר).

עוד עותר המנהל המיוחד לתוספת שכר בשל מאמץ מיוחד ועל כן מבקש הוא להעמיד את שכרו על 15% מהדיבידנד שחולק, דהיינו, סך כולל של 520,735 ₪ בצרוף מע"מ. המנהל המיוחד מבקש גם שכר בגין בדיקת תביעות החוב של העובדים בסך של 1,064 ₪.

ובמקום אחר "[...]הוא חלק אינטגראלי מהליך מכירת הנכס במסגרת חידלות הפרעון או כנוס הנכסים. החובה לשלמו מתגבשת עם עסקת המכירה של הידע אל מחוץ לישראל אגב חידלות פרעון או כנוס, ובעקבות החלטתה של ועדת המחקר. ודוקו, אילמלא ביקש הכונס למכור את הידע אל מחוץ לישראל, גם לא היה קם צורך באישור ועדת המחקר, וממילא לא הייתה קמה החובה לשלם את הסכום שזו קבעה. משכך, ברי כי אין מדובר בנשיית עבר וכי מעמדו של הסכום שיקבע לפי סעיף19ב(ה) הנו במעמדן של הוצאות כנוס נכסים או בשל הוצאות פירוק לפי העניין". סעיף 19ב' הנ"ל בוטל בתיקון מס' 7 משנת 2015.

כך או כך, ברי כי עם מתן צו הפרוק ולאור הוראות סעיף 47(ב) לחוק העידוד, חלה חובה על החברה להשיב את ההטבות שקבלה ועל כן התשלום לרשות החדשנות מהוה תשלום חוב לנושה.

...

הכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לפסיקת שכר באופן חלקי ולהעמידו על שכר חלוקה ללא תוספת מאמץ מיוחד.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מאשר למנהל המיוחד שכר בשיעור של 12% מסכום החלוקה, דהיינו שכר בסך של 416,588 ₪ בצירוף מע"מ וכן שכר בגין בדיקת תביעות החוב בסך של 1,064 ₪.

כמו כן, אני מאשר לכונס הרשמי שכר השגה בשיעור של 20% מהשכר האמור.

לא יעלה על הדעת שבהליך חידלות פירעון הזכות לקבלת כספים ששולמו לחברה תיקבע באופן מקרי בהתאם לחשבון הבנק אליו העביר צד ג' כספים אלה, שכן קבלת טענה זו תיפגע בהליכי חידלות הפרעון ותותיר ליד המקרה את הזכות לקבלת כספים המגיעים לחברה.

אלא שבעניינינו, ניתן ביום 6.11.17 צו פירוק זמני המעניק למפרק הזמני את הסמכות 'לתפוס את כלל נכסי החברה', ובכלל זאת את הכספים השייכים לה. סמכותו של המפרק הזמני לקבל לידיו את כל הנכסים השייכים לחברה מעוגנת גם בהוראות סעיף 305 לפקודת החברות, לפיה "ניתן צו פירוק או נתמנה מפרק זמני, יקבל המפרק או המפרק הזמני לידו או לפיקוחו את הנכסים שהחברה זכאית להם או שנראה שהיא זכאית להם". בנסיבות אלה, כאשר ביקש מע"מ ביום 20.11.17 להחזיר לחברה את החזר הבלו המגיע לה, היה עליו להעביר את הכספים ישירות לקופת הפרוק ורק בשל טעות, כיון שלא היה מודע להליכי הפרוק, בהם מצויה החברה העביר הכספים לבנק.

סוף דבר, אני מקבלת הבקשה ומורה לבנק לקופת הפרוק את הכספים שהתקבלו בחשבון הבנק של החברה מרשויות מע"מ. כמו כן, ככל ולא עשה זאת עד כה, יעביר הבנק לידי המפרק הזמני תדפיסי תנועות ויתרות עדכניים בחשבונות הבנק של החברה המנוהלים אצלו.

...

דין הטענה להידחות גם לגופה.

בענייננו, אין צורך להידרש לשאלה האם הטעמים להכרה בזכות העיכבון מתקיימים במקרה זה אם לאו, שכן שוכנעתי, כי ממילא לא קיימת במקרה זה תחולה לזכות העיכבון.

סוף דבר, אני מקבלת הבקשה ומורה לבנק לקופת הפירוק את הכספים שהתקבלו בחשבון הבנק של החברה מרשויות מע"מ. כמו כן, ככל ולא עשה זאת עד כה, יעביר הבנק לידי המפרק הזמני תדפיסי תנועות ויתרות עדכניים בחשבונות הבנק של החברה המנוהלים אצלו.

בנוסף, נתבקש בית המשפט קמא לאשר למפרק לידרוש מרשות המסים להשיב לקופת הפרוק כל עודף תשלומי מע"מ שייוצר בגין חשבוניות הזיכוי האמורות.

משכך, טוענים הם כי החזרי המע"מ אינם שייכים לקופת הפרוק של החברה, אלא לרוכשים אשר נשאו בתשלום רכיב המע"מ. עוד טוענים המבקשים, כי שאלת הזכאות להחזרי המע"מ משליכה באופן ישיר על בקשתו של המפרק לקזז כספים אלו, שכן ככל שהזכאות לכספים אלו היא של הרוכשים, המפרק לא זכאי לקזזם מחיובים החלים על החברה.

...

משנמנע מלעשות כן, תוך הפניית המבקשים להליך של תביעת חוב (הליך שהם רשאים, אך לא חייבים, להסתפק בו), אין מנוס מקבלת הערעור, והחזרת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיבחן לגופה את טענת המבקשים.

סוף דבר: החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיכריע לגופן בטענות המבקשים כי החזרי המע"מ שייכים להם, ולא לקופת הפירוק, וזאת במסגרת הבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק.