בקשת מעצר עד תום הליכים בעבירת רצח בנסיבות מחמירות

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות ועבירות נשק.

...

מההודעות עולה מסקנה של תכנון אירוע פלילי בעל כוונת פגיעה באדם באמצעות נשק, וכוונות להשיג מספרים משוכפלים לרכב, לארוב לקורבן ולפגוע בו מטווח 0.

הכרעה – לאחר עיון בחומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי הוא מקים תשתית לכאורית בעוצמה נאותה לביסוס פוטנציאל הרשעה בעבירות המיוחסות למשיב.

"ברי כי כל אדם, ודאי מי שנמצא בסיטואציה טראומטית שבה הוא מותקף, יתקשה לזכור מה היה צבעה של חולצת הדוקר ובאיזו יד החזיק התוקף בסכין. יש להבחין בין סתירות הנעוצות בטבע האנושי ובנסיבות המקרה לבין סתירות המעלות חשש למהימנות הגרסה. סתירות קלות בין גרסאותיהם של מי שהיו עדים לאותו אירוע כמעט תמיד ניתן יהיה למצוא, אך סתירות אלה אינן אלא תזכורת לטבעו של הזיכרון האנושי" (ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל, מיום 28.7.11; הדגשות אינן במקור) משכך, איני מוצא כי בפגמים ובסתירות עליהן הצביעה ההגנה בטיעוניה, יש כדי לפגום בעצמת התשתית; אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית תקינה לשלב זה. ניתנה היום, כ"ג כסלו תשפ"ד, 06 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.

לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובהחלטה זו תוכרע מחלוקת שניטשה בין הצדדים, לעניין קיומן של ראיות לכאורה לאשמת המשיב במיוחס לו. עבירות ומעשים: העבירות: בכתב האישום, שהוגש יחד עם בקשת מעצר עד תום ההליכים, נאשם המשיב בעבירות של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז 1977; כניסה והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק; שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 (ב) לחוק; ניסיון לקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיף 406(ב) וסעיף 402 (ב) וביחד עם סעיף 25 לחוק.

...

אומר כבר עתה, ראיות התביעה משתלבות זו בזו ויוצרות תצריף המוביל למסקנה אחת לפיה לכאורה ביצע המשיב את המיוחס לו; לא הגיעה השעה להעמיק במהימנותם של העדים ובכללם המרכזיים שבהם גאזי ונואל, שהלא קיומן של ראיות לכאורה, לצרכי מעצר עד תום ההליכים, נקבע לפי מבחן ה"אם נאמין": "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המיוחס לו?" [ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י (1996), בש"פ 215/19 סאלימה נ' מ"י (2019)].

המשיב שאחז בזכות השתיקה באופן סלקטיבי לא סיפק הסבר לממצא זה. יש מקום להזכיר ש"מסקנה זו נתמכת בפסיקה ענפה, ממנה עולה כי בהליכי המעצר יש נפקות לשתיקה.

סוף דבר: נמצא, כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה-דיה כדי לקבוע כי לכאורה, עבר המשיב את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נקודת המוצא לדיון בבקשות מעצר עד תום ההליכים היא ההוראה שנקבעה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

אכן, עבירת הרצח, ובעניינינו בנסיבות מחמירות, מצביעה על מסוכנות גבוהה ומקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית שמחייבת, ככלל, מעצר עד תום ההליכים.

...

בית המשפט המחוזי, שהיה ער לשוני האמור ציין, כי הוא התלבט ביחס לעורר כמי שלא עשה שימוש בנשק קר. לצד האמור, עיתוי התקיפה, בד בבד עם הטחת הקרש, הביא אותו לכלל מסקנה, כי יש לקבוע גם לגבי העורר קיומן של ראיות לכאורה.

באשר לבחינת חלופת מעצר, בשונה מבית המשפט המחוזי, סבורני, כי לגבי העורר נכון היה לבחון קיומה של 'מסוכנות' ו"חשש להימלטות מאימת הדין" על דרך של הזמנת תסקיר מעצר שיניח לפני בית המשפט את הנתונים בהיבט 'העושה' כפי שנקבע בעניין גרה, וכך אני מורה.

הערר מתקבל, אפוא.

כפי שמציינת המבקשת, מצב בו מתבקשת הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, בטרם ניתנה החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, "אינו מיטבי". ואולם, המרחק בין הנסיבות דנן, לבין הסטת נקודת האיזון אל עבר שיחרורו של המשיב, המואשם, כאמור, בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, על מידת המסוכנות הנלמדת ממנה, רב עד למאוד.

...

משכך, ביישום אמות המידה האמורות על ענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על הארכת מעצרו של המשיב.

סוף דבר: מעצרו של המשיב מוארך בזאת מיום 25.8.2022, ב-90 ימים או עד למתן החלטה אחרת במ"ת 60670-11-21 (ולא עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, תפ"ח 60638-11-21, שכן החלטתי זו אינה החלטה למעצר עד תום ההליכים), לפי המוקדם.

למען הסר ספק, ככל שבית המשפט המחוזי יורה על מעצר עד תום ההליכים, יהיה על המדינה לפנות לבית משפט זה בבקשה נוספת להארכת מעצר בתום 90 ימי הארכה על פי החלטתי זו. ניתנה היום, ‏כ"ו באב התשפ"ב (‏23.8.2022).

כתב האישום ביום 18.7.2022 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירת חטיפה לשם רצח לפי סעיף 372 לחוק.

עם זאת, היות והעורר לא נתן הסבר הגיוני אחר לנסיבות שתוארו לעיל, קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית לכאורית שדי בה לשלב זה של הדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

דיון והכרעה בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, די בכך שהמדינה תציג ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשם.

...

אין זה מן הנמנע שהמשיבה לא תצליח בסופו של דבר להוכיח את אשמו של העורר מעבר לספק סביר.

לאחר שנקבע כי קיימות לחובת העורר ראיות לכאורה, אני סבורה כי יש מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לכן, אני דוחה את הערר ומורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.