בקשת מעצר עד תום הליכים בעבירת גידול סמים

רקע עובדתי וטענות הצדדים: ביום 02.08.22 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של גידול סמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים להכנת סמים, והחזקת חצרים להכנת סמים, עבירות לפי סעיף 6, 7 (א) + 7 (ג), 10 רש"ע, 9 (א) + (ד) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש תשל"ג 1973) וסעיף 29 (א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977, בהתאמה.

דיון והכרעה: לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, ולאחר שקבעתי כי קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות, ובשים לב להחלטות קודמות של בית המשפט השלום והמחוזי, שקבעו שניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב ע"י שיחרורו בתנאים מגבילים, נותרה השאלה: איזה תנאים מגבילים יש לקבוע בעיניינו של המשיב, וזאת ובשים לב לטענות הצדדים בהקשר זה. ב"כ המשיב טען כי בקביעת תנאי השיחרור יש לקחת בחשבון את תנאי השיחרור שנקבעו בעיניינו של המעורב העקרי בפרשייה, מאור מלכה, וכן יש להיתחשב בטיעונים שעלו בעיניינו במסגרת הדיון וההחלטה בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים, ועל כן ביקש לשחרר את המשיב בתנאים פחות מחמירים מהתנאים שנקבעו בעיניינו של מאור מלכה, שלא כוללים מבחינתו מעצר בית מלא.

ב"כ המשיב ביקש לתת משקל לטיעוניה של המבקשת כפי שעלו בדיון בעיניינו של מאור מלכה, לפיהן עניינו של מאור מלכה שונה וחמור יותר מעניינו של המשיב כאן ואף ביקשה שלא לגזור גזירה שווה ביניהם, זאת, בשל עברו הפלילי של המשיב שם, מר מאור מלכה, הכולל הרשעות רבות ובכלל זאת בעבירות הנוגעות לסמים מסוכנים (ואף לחובתו תנאי בר הפעלה) וכן בשל העובדה, כי, לפי טענת המבקשת, המשיב שם, מאור מלכה, היה הגורם הדומינאנטי בקבוצה, הוא זה שהתקשר בהסכם לשכירת הדירה ובפועל הוא התגורר בדירה נשוא כתב האישום.

...

נוכח כל האמור, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, אזי יש לקבוע תנאים מגבילים פחות מחמירים בעניינו של המשיב, בנוסף להעברת מקום מעצר הבית כמבוקש.

על כן אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים כדלקמן: על המשיב לשהות במעצר בית מלא בביתו ברחוב קרייתי 10 בבית שאן, בפיקוחם של הערבים שנקבעו בהחלטת השחרור, ובפיקוחו של אביו מר סויסה מרדכי ת.ז. 68593714, אשר עליו לחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור בדומה לערבים האחרים, וזאת עד לתום ההליכים בעניינו.

בהתאם להסכמת הצדדים אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה וזאת למשך 24 שעות מהיום.

לפניי בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים בעקבות הגשת כתב אישום בעבירות של גידול, ייצור והכנה של סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1972; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"); קשירת קשר לבצוע פשע, עבירה לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לעבור עבירה, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א–1961.

...

שקלתי אם להורות על הגשת תסקיר, ואולם בנסיבות הכוללות העדר חלופה לא ראיתי לנכון להכביד על שירות המבחן, משום שהגעתי למסקנה שהמשיב מתוחכם ומסוכן ומסתיר יותר משהצליחה הרשות החוקרת לגלות, ואין כל דרך לאיין מסוכנות זו בלתי אם מעצרו.

כיוון שקבעתי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות סטטוטורית ולנוכח כל האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום : נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות גידול סמים בצוותא חדא וכן החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

בקשת המעצר: יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

אמנם עסקינן בעבירות על פקודת הסמים המקימות עילת מעצר סטוטורית אולם בהיתחשב בנסיבות המתוארות אני סבורה כי על אף העבר הפלילי הכולל הרשעה אחת בהחזקת סם לצריכה עצמית ועל אף קיומו של המאסר המותנה האמור ניתן לאיין המסוכנות בחלופת מעצר אשר תחוזק באמצעות איזוק אלקטרוני.

...

דוח המעצר: דברי המשיב 2: "אני לא יודע מה אתם רוצים ממני אני באתי לראות רק אם חבר גר פה וזה הכל". מסקנה מהתשתית הראייתית: למעשה גרסאות המשיב 1 ו 2 תואמות האחת את השנייה.

בהינתן צבר הראיות- ממצאי טביעת האצבע, גרסת המשיב לפיה מרחיק עצמו לחלוטין מהדירה, אין לו הסבר להימצאותן של טביעות האצבע, הימצאות המפתחות הפותחות את דלת הבית בכיסו של המשיב 2, היעדר זיהוי של המפתחות על ידי המשיב 1 - המסקנה המתבקשת הנה שישנן די ראיות לכאורה לשלב זה של הליך.

אמנם עסקינן בעבירות על פקודת הסמים המקימות עילת מעצר סטוטורית אולם בהתחשב בנסיבות המתוארות אני סבורה כי על אף העבר הפלילי הכולל הרשעה אחת בהחזקת סם לצריכה עצמית ועל אף קיומו של המאסר המותנה האמור ניתן לאיין המסוכנות בחלופת מעצר אשר תחוזק באמצעות איזוק אלקטרוני.

בתוך כך, בית המשפט המחוזי ציין כי הכלל בעבירות סמים שאינם לצריכה עצמית הוא מעצר עד תום ההליכים, וקבע כי לא מתקיימות בעניינינו נסיבות חריגות אשר עשויות להצדיק סטייה מכלל זה. לצד זאת, נקבע כי: "ספק בעיני אם ה[מבקש] צולח את השלב הראשון במבחן הדו-שלבי, דהיינו נראה שגם אם לא הייתה מוצעת חלופה טיפולית אלא חלופת מעצר רגילה, מקומו של ה[מבקש] הוא במעצר עד תום ההליכים, אולם מאחר שחלופה כאמור לא הוצעה בבית משפט השלום, אם ירצה ה[מבקש], הוא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, בכפוף לתנאי[ם] הקבועים בסעיף 52 לחוק המעצרים". מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל לכך שויתר על כל אפשרות לבחינת חלופת מעצר "רגילה". נוכח האמור, טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שתי שאלות עקרוניות: האם ניתן ליישם את שנקבע בהחלטת בית משפט זה בעיניין סוויסה, לרבות החריגים לה, אך ורק בהסתמך על כתב האישום מבלי להיזדקק לתסקיר מבחן; והשנייה לעניין אפשרות שחרורם של נאשמים בעבירות גידול סמים לחלופת מעצר.

...

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בתמצית, כתב האישום מייחס לנאשמים הקמה של מעבדה לגידול והפקה של סם מסוכן מסוג קנביס, וזאת לאחר שבמחסן ששכר העורר 1 נתפסו כ-1,161 שתילי סם במשקל כולל של 196.38 ק"ג. ביחס לעורר 1, אוסיף כי התסקיר התבקש על מנת להתייחס לחלופה שיקומית בקהילה סגורה, וזאת לאור בעיית היתמכרות לסמים ממנה סובל העורר 1 לדבריו.

אולם, אין לומר כי בנסיבות בהן עסקינן, ובשים לב לעבירות המיוחסות להם, תסקיר שירות המבחן מיותר, ולא יכולה להיות לו רלוואנטיות להכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

...

לאחר ששמעתי את בא-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר, ולהורות על שליחת העוררים לשירות המבחן קודם שתתקבל החלטה בבקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ככל שמדובר בעורר 2, אכן קיים קושי לשחררו לחלופת מעצר בשים לב לעברו, ואולם, גם במקרה זה סבורני כי יש צורך בקבלת נתונים נוספים בעניינו, על מנת לבחון אם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופה הולמת.