ביום 31.8.2016 הוגש כתב אישום מתוקן שעל פי עובדותיו ביצע המשיב, ביחד עם אחרים, במסגרת סיכסוך דמים בין שתי חבורות עברייניות, שתי עבירות רצח, עבירת חבלה בכוונה מחמירה, שתי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח) ושתי עבירות נשק.
אציין בקצרה, כי בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשמים האחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
א כי:
"תסקיר מטעם שירות המבחן לבחינת אפשרות של מעצר בפקוח אלקטרוני יוגש עד יום 1.12.2020, וזאת בשים לב לאמור בהחלטת השופטת ד' ברק-ארז מיום 10.11.2019 בבש"פ 7144/19".
בד בבד עם הליכי הארכת המעצר בבית משפט זה, הוגש ביום 3.11.2017, כתב אישום נוסף נגד המשיב (תפ"ח 6857-11-17), שמייחס לו עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע וניסיון רצח.
...
ביום 30.1.2022, ולאחר שמיעת הצדדים, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לעיון חוזר והורה על העברתו למעצר באיזוק אלקטרוני, בכפוף לתנאים אלו: מעצר בית מוחלט בעיר ראשון לציון; ערבות צד ג' של המפקחים בסך של 750,000 ש"ח ביחד ולחוד; ערבות עצמית בסך של 750,000 ש"ח; הפקדה כספית בסך של 700,000 ש"ח; איסור על יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה; איסור יציאה מהארץ והפקת הדרכון.
כך נקבע בהחלטתו של השופט י' עמית:
"הנה כי כן, חלוף הזמן הוא פקטור חשוב, שמשקלו הולך ועולה ככל שתקופת המעצר מתארכת, ברם, אין משמעות הדבר כי חלוף הזמן כשלעצמו, יביא בהכרח בנקודת זמן מסוימת למסקנה כי יש להורות על שחרורו של הנאשם. לעיתים חומרת העבירה ונסיבותיה או החשש להימלטות ולשיבוש הליכי משפט הם בעוצמה כזו שאין גם בחלוף הזמן כדי להטות את נקודת האיזון" (בש"פ 3707/19 מדינת ישראל נ' פוגל, פסקה 6 (11.6.2019); ההדגשה הוספה – ש' ש').
הערר מתקבל והמשיב יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.