בקשת מעצר עד תום הליכים בעבירות נשק ויצור מטעני חבלה

האישום השני – מהלך חודש 10/18 ייצר המבקש בביתו בג'ת מטעם חבלה מאולתר בצורת צנור, ובהמשך הבעיר את המטען במטרה לגרום לפיצוצו, שנימנע בשל כשל.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

המשיב הציג עצמו כמי היכול להשיג נשק, לרכוש נשק, ולייצר נשק (מטענים) ברשות המשיב נתפס מטען צנור שהמשיב אישר הכנתו קיימת מודעות לכאורית של אמו ודודתו של המשיב, לגירסת המשיב (!), לפחות לחלק מהמעשים (על כן ביקשו להרחיקו מסביבתו).

עבירות בטחוניות כשלעצמן מקימות עיל המצדיקה מעצר נאשם עד תום ההליכים כנגדו, זאת נוכח החשש כי מי המואשם בהן עשוי להמשיך ולסכן את ביטחונה של המדינה (ראה בש"פ 550/18 פלוני נ' מ"י; בש"פ 854/07 אבו דקה נ' מ"י).

רביעית- בכלל העבירות- שב המשיב לכאורה וחוזר על ביצוען- גם במגע עם כרם, מעת לעת מנתק המשיב המגע, אך משנוצר קשר עמו חוזר הוא מיד לסורו (וראה יצירת קשר יומיים טרם המעצר!); כך גם בנוגע להכנת מטענים- עת המטען הראשון כשל, לא אמר המשיב נואש וניסה לייצר מטען גדול יותר.

...

"משנתן העורר את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, ומשלא הגיש ערר על קביעת בית המשפט המחוזי אודות קיומן של ראיות לכאורה, אין לאפשר לו בדיעבד ובחלוף הזמן את פתיחת הדיון מחדש כאילו לא היו דברים מעולם וכאילו הדיון עתה מתנהל במנותק מכל מה שאירע עד כה בתיק" (בש"פ 8178/09 מדינת ישראל נ' אלמליח, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2009) (להלן: עניין אלמליח).

חרף זאת, ראיתי להידרש לחומרי החקירה בתיק; כאמור לעיל, עיון בהם יעלה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נכבדת, אשר די בה להקים פוטנציאל הרשעתי משטרה א. כבר בהודעתו הראשונה במשטרה, מיום 16/1/19- מאשר המשיב פרטיו בפייסבוק, אינסטגרם, טלגרם ומייל, מאשר בעלות על 3 טלפונים סלולריים; לאישום גופו מאשר המשיב- "אני מאשר שיש לי חברים בארגון החמאס, ואני מתכתב איתם בוואטסאפ... אני גם חבר בקבוצת וואטסאפ ששמה כתאיב אל שהיד עיז אל דין, אני כבר חבר שמה בערך שנה"..

לאחר בחינת טענות הצדדים ובחינת חומר הראיות, שמיעת המפקחים שהוצעו עד הלום, ושמיעת הטיעון, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות מקרה זה לא תסכון חלופה.

כל זאת מעבר לנדרש, שכן סבורני כי לא ניתן לתת במשיב אמון, חרף התסקיר החיובי; בחינת העושה והמעשה מביאה להתרשמות כי לא תסכון חלופה; על כן אני מורה על מעצרו הממשי של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

בצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לטענת העוררת, חומרת האישומים המיוחסים למשיב – שבמרכזם ייצור מטעני חבלה וסחר בהם – מלמדת על מסוכנות עצומה, המחייבת את הותרתו של המבקש מאחורי סורג ובריח, כפי בררת המחדל בעבירות מסוג זה, שכן לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל האמור.

עיקרון זה יושם גם במקרים שבהם כללו עבירות הנשק ייצור של מטעני חבלה כפי המיוחס לעורר, הגם שמובן כי גם בהקשר זה אין לשלול כליל התכנותו של מעצר בפקוח אלקטרוני או שיחרור לחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 5399/16 מדינת ישראל נ' ג'רבי, פסקה 13 (8.7.2016); בש"פ 7286/13 וקנין נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (5.11.2013); בש"פ 6422/13 אלגזי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.10.2013); בש"פ 5573/13 אדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (18.8.2013); והשוו לבש"פ 3266/14 גויעד נ' מדינת ישראל (14.5.2014)).

...

בהינתן המכלול האמור, סבורני כי עצמת הסיכון הנשקפת מן המשיב, הנלמדת מזמינות ומהכנה שיטתית של מטעני חבלה, היא המכריעה את הכף.

מקובלת עלי אפוא עמדת העוררת שלפיה, בנסיבות המקרה אין במעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי לאיין במידה מספקת את המסוכנות הנשקפת ממנו, וכי אין זה מן המקרים החריגים בגדרם ניתן להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בקטגוריית המקרים שבהם עסקינן.

סוף דבר, הערר מתקבל.

בקשת מעצר עד תום ההליכים.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות נשק, סמים וקשר לפשע.

כתב האישום כולל 14 אישומים, ומייחס למשיב 3, איש קבע המשרת בצה"ל, ייצור מטעני חבלה, קשירת קשר עם המשיב 4 לייצור המטענים והחזקת נשק (אישומים 7, 10 ו- 14).

...

סיכומו של דבר – אמנם, מדובר בראיות נסיבתיות.

מארג הראיות כאמור, בצרוף שתיקת המשיב 3 מהלך רובן המוחלט של חקירותיו, ובייחוד עם הצטברות הראיות כנגדו, מביאים למסקנה כי בשלב זה קמה תשתית ראייתית לכאורית מספקת, להוכחת המיוחס לו בכתב האישום.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק (ייצור).

לא ביקשו ממנו ליצר מטעני חבלה, אבל שמע על חברים שרוצים להכין בקבוקי תבערה, ממנו לא ביקשו להכין אותם.

...

לאור האמור, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה בעוצמה תקינה לעבירות המיוחסות למשיב.

בקיצור האומר, מעובדות כתב האישום עולה כי אחיו של העורר (הנאשם 1; להלן: האח) עסק בייצור מטעני חבלה.

בדיון שנערך, ביום 21.11.2023, בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר של מסוכנות; ובית המשפט קמא שלח את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן לבחינת התאמתו למעצר באיזוק אלקטרוני או חלופת מעצר.

ביום 18.3.2024 נערך דיון בבקשת העורר לעיון חוזר, ובסופו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט נ' סילמן) הדוחה את הבקשה; בזה הנימוק: "המרת המעצר למעצר באיזוק נעשתה ביום 18/12/23. מאז הזמן שחלף אינו מצדיק עיון חוזר, בודאי באספקלריה שעסקינן בתיק נשק. זאת ועוד הארוע כולו מתרחש על רקע תחושת מחויבות משפחתית. המבקש עותר לאפשר לו לגור בחיק המשפחה, ובכך למעשה מבקש הוא לחדש את גורם הקהיית הסיכון אשר שימש בין היתר להמרת מעצרו. אזכיר, כי גם שירות המבחן מצא שהסיכון נעוץ במחויבות משפחתית, וההמלצה ביחס למבקש כללה מפורשות דרישת הרחקה. בהנתן רף האישום, בהנתן העובדה כי טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק העקרי, משמדובר בתיק נשק הכולל הכנת מטענים, איני סבור כי קמה עילה לעיין מחדש. לא ניתן לשקול עבודה למי המצוי במעצר באיזוק (בש"פ 77/17) וממילא, גם משיחלוף זמן המאפשר עיון מחדש, הקלות ראוי להן שתעשינה בצורה מדורגת (בש"פ 977/20) באופן שניתן יהיה לבחון האמון והתנהגות המבקש, מעת לעת. לעת הזו הבקשה מוקדמת והיא נדחית". מכאן הערר שלפניי.

עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, נסיבות עבירת הנשק כפי שמופיעות בכתב האישום וכן נסיבותיו האישיות של העורר תצדקנה דיון בבקשה לעיון חוזר, בחלוף פרק זמן נוסף (אמירה ברוח זו אף מצוייה בהחלטתו של בית המשפט קמא).

...

סעיף 52(א) לחוק המעצרים קובע כי ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר מקום שבו "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בנסיבות העניין, סבורני כי לא מתקיימים הטעמים הנזכרים בסעיף 52(א) לחוק המעצרים: מאז מתן ההחלטה על העברת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, חלפו כשלושה חודשים.

על יסוד האמור, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא שלא להיעתר, בעת הזו, לבקשה לעיון חוזר.

אשר על כן, הערר נדחה.