בקשת מעצר עד תום הליכים בעבירות מרמה והלבנת הון

הליכי המעצר בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים, הוגשה בקשה להורות על מעצרם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

כמו-כן, נטען, כי נגד המשיב 2 תלוי ועומד צו מעצר בנלאומי מטעם בית המשפט בצרפת, בגין עבירות של מירמה והלבנת הון.

...

על רקע זה, טען עו"ד שוויצר כי, נכון לעת הזו, "הכף עומדת באופן מובהק להמשך מעצרם של השניים". לטענת המשיב 1, אין מקום להיעתר לבקשה להאריך את מעצרו פעם נוספת.

בנוגע לטענת המשיב 1, לפיה הוא לא נטל חלק מהותי בביצוע המעשים, אין בידי לקבלה.

על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, דין הבקשה להתקבל.

הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 15.11.2015, או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 33346-02-15, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 28.7.2016 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לעורר עבירות מס וכן עבירות מירמה והלבנת הון.

לאחר שעיינתי בבקשה למעצר עד תום הליכים ובטענות שהעלו הצדדים בהקשר זה, נחה דעתי כי במקרה דנן היה מקום להאריך את תוקף תנאי השיחרור שקבע בית משפט השלום עד החלטה אחרת וזאת, בין היתר, בהיתחשב בהקף העבירות המיוחסות לעורר וכן בהיתחשב בעברו הפלילי המכביד, ביו היתר, בעבירות מאותו סוג (ראו והשוו: בש"פ 419/15 מורגן נ' מדינת ישראל (1.2.2015); בש"פ 3156/14 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2014)).

...

באותו יום התקיים דיון בבקשה במעמד העורר ובא כוחו והעורר טען כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שזימונו לדיון נעשה בחוסר סמכות.

לבסוף אציין כי אפילו הייתי מגיעה למסקנה כי המדינה לא הייתה מוסמכת להורות לעורר להתייצב לדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים לא היה בכך כדי להועיל לו. זאת משום שלא כל פגם הנופל בפעולה שביצעה המדינה בהליכי מעצר מוביל בהכרח לבטלותה או לשלילת סמכותו של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה למעצר עד תום הליכים ובטענות שהעלו הצדדים בהקשר זה, נחה דעתי כי במקרה דנן היה מקום להאריך את תוקף תנאי השחרור שקבע בית משפט השלום עד החלטה אחרת וזאת, בין היתר, בהתחשב בהיקף העבירות המיוחסות לעורר וכן בהתחשב בעברו הפלילי המכביד, ביו היתר, בעבירות מאותו סוג (ראו והשוו: בש"פ 419/15 מורגן נ' מדינת ישראל (1.2.2015); בש"פ 3156/14 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2014)).

סוף דבר, הערר נדחה.

לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו) מיום 16.1.2018 בעמ"י 31913-01-18 במסגרתה נדחה ערר המבקשת על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ג' אבנון) מיום 14.1.2018 במ"י 42368-12-17 לדחות את בקשת המבקשת לעצור את המשיב על יסוד הצהרת תובע שהגישה, עד למועד שבו יוגש כתב אישום ותוגש בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

הרקע לבקשה המשיב, בכיר במשרד השיכון נעצר לראשונה בחודש יוני 2016 בגין חשד לקבלת כספי שוחד בתמורה להטיית מכרזים, ובחשד לבצוע עבירות נוספות – הלבנת הון, מירמה ותחבולה, אי הגשת דו"ח בחברה נשלטת, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהליכים שהתנהלו לפני הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

131 אישום 12 – סחיטת דוראל אדרי 131 אישום 13 – סחיטת שירזי סימונה 143 אישום 14 – סחיטת יניב אדרי 152 אישום 15 – סחיטת שי ישכאן 158 אישום 16 – סחיטת שרחון קמראן 163 אישום 17 – סחיטת בנימין מונסה 170 אישום 18 – סחיטת נגה חן 178 אישום 19 – סחיטת אלי רשטי 183 אישום 20 – סחיטת מרדכי מנג'ם 189 אישום 21 – סחיטת סופיה ברצלבסקי 194 אישום 22 – סחיטת מתתיהו מרדכי 202 אישום 23 – סחיטת יבגני שטיינברג 207 אישום 24 – סחיטת איתן חוברה 214 אישום 25 – סחיטת אילן דשתי 230 אישום 26 – סחיטת אלכסנדר שוורצמן 235 אישום 27 – סחיטת ג'קלין ביטון 241 אישום 28 – סחיטת ישראל גלעדי 246 אישום 29 – סחיטת אליהו דיין 250 אישום 30 – העלמת הכנסות 258 סיכום – קיומן של ראיות לכאורה 262 מבוא לפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 58313-02-17, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

בעיניין זה נקבע לא אחת כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות ובילבד שהראיות לכאורה, ככל שהן נסיבתיות, תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סכויי ההרשעה (ראו למשל: בש"פ 8114/06 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (15.11.2006); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004)).

המשיבים חברו יחדיו לאירגון פשיעה אשר לשם קיומו וקידומו פעל לקבל במירמה, להסוות ולהסתיר את הרכוש האסור שעלה מהעברות אותן ביצע, בבצוע שלל עבירות מירמה, רישומים כוזבים, הלבנת הון ועבירות מס, והכל על מנת להסתיר מרשויות המס, מהרשות לאיסור הלבנת הון ומהמוסדות הבנקאיים את כלל מחזור רווחיהם שעלו מפעילותו הפלילית.

עבירות דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון המבקשת טענה כי סריקת נתוני העברות מזומן בזמן בדואר ישראל ביחס למשיב 4, העלתה כי בין השנים 2013-2016, ב-1044 הזדמנויות, העבירו לווים למשיב 4 את כספי החוב (בהקשר זה הפניתה המבקשת לדו"ח עיסקאות מזומן בזמן מיום 04.01.2017 שערך רס"ר ניר סגלוביץ, וכן לדו"ח "מזומן בזמן – היתפלגות זאור ונועם" מיום 20.02.2017 שערך לידור סומר, הנמצאים בקלסר 25).

...

מעורבותם הנטענת של המשיבים 1 ו-2 במעשי הסחיטה באיומים נגזרת לכאורה ממעמדם כראשי הארגון, אך בעדר אינדיקציה ראייתית למעורבותם הקונקרטית במיוחס להם באישום זה, אין בידי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בעניינם.

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת לאישום זה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-5 בעבירה המיוחסת להם במסגרת אישום זה. כפי שפורט ביחס לאישומים הקודמים, קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה כאשר המשיבים 1-2 עמדו בראשו, המשיב 3 שימש כמנהל בו ולמשיבים 4 ו-5 היה תפקיד ביצועי לגביית כספי ההלוואות והריביות מהלווים.

מכל הטעמים שמניתי לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקשת, במרבית האישומים, להציג תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבותם של המשיבים בפעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה, כמתואר בכתב האישום.

השופט אמר שמוסכם שלא מדובר בתיק שמסלולו להגשת כתב אישום מהיר או בקשה למעצר עד תום ההליכים.

למשיב 1 מיוחס ביצוע עבירות של קזוז חשבוניות פיקטיביות בסכומים גבוהים העומדים על כ-7.5 מיליון ₪, קשירת קשר, עבירות מירמה והלבנת הון.

למשיבה 2 מיוחס ביצוע עבירות של קזוז והוצאה של חשבוניות פיקטיביות בסכומים של עשרות מיליוני ₪, קשירת קשר לבצוע פשע ולהונאת שילטונות המס, הלבנת הון בצוותא - בין היתר על ידי פריטת שיקים שהתקבלו כפירות לחשבוניות הפיקטיביות בצ'יינג'ים, וכן שבוש הליכי חקירה.

...

אמנם, בית משפט קמא התייחס לפעולות ספציפיות למשיב 1 - אך אני דוחה את טענת המשטרה כי בית משפט קמא התעלם מפעולות החקירה במכלול ומנתוני הפרשה במלואה.

בכפוף לשינוי זה, הערר נדחה.

בדומה למשיב 1, הסכים הסנגור של המשיבה 2 להאריך את תנאי "מעצר הבית" למשך שבוע נוסף וכך אני מורה.