בקשת מעצר עד תום הליכים בעבירות חבלה מחמירה וכניסה בלתי חוקית

בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

עמדת המבקשת היא כי יש לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים, וזאת בשים לב לחזקת המסוכנות הסטאטוטורית מכוח הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, שכן הנאשם ביצע, לכאורה, את המיוחס לו בכתב האישום באלימות חמורה, תוך שימוש בנשק קר. עוד נטען שכנגד הנאשם קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולהשפיע על עדי הראייה בתיק, וזאת בשים לב לטענתו כי שוחח עם עד ראיה (טענה ממנה חזר) ולאור העובדה שהשיניים התותבות וקסדת הראש עימה הכה את המתלונן נעלמו.

מנגד, סבר הסנגור שאת עילת המסוכנות ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר; לשיטתו, בנסיבות העניין כאשר הנאשם הותקף ראשון על-ידי המתלונן, כפי שעולה מעובדות כתב האישום, שם לטענת הסנגור - נישברו שיניו או נעקרו ממקומן, כי אז, ועל פי גרסת הנאשם כמפורט בסעיף 6 לבקשה, הרי לאחר שהמתלונן "ניסה לחבק אותי [את הנאשם – ע.מ.] הוא הבין שהוא טעה ... ניסה להרגיע אותי אבל אני ירד לי מסך שחור ... ירד לי מסך שחור נכנסתי לפניקה ראיתי את עצמי בלי שיניים סיטואציה לא נעימה ... הוא הפיל את השיניים זה הציק לי באותו הרגע ניכנס בי איזה סטרס". לשיטת הסנגור " המסך השחור" עליו דיבר הנאשם אינה אלא ביטוי של מצוקה וכך יש לראות את הדברים.

הוראות הדין מחייבות כי גם בעבירות קשות וחמורות, לגביהן יש חזקת מסוכנות סטאטוטורית ועילת מעצר, יש לעצור נאשם עד לתום ההלכים רק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה.

...

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים שוכנעתי כי יש להורות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לסיכום כל האמור לעיל, מוביל אותי למסקנה שלא מתקיימת חלופת מעצר העשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנותו של הנאשם כלפי הציבור.

לסיכומו של דבר, אני מורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

יש לציין שתחילה יוחסה למבקש עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, אולם לאחר שמנוח נפטר, שונה סעיף האישום בהתאם.

בהנתן קיומה של מסוכנות סטאטוטורית, לפי סעיף 21(א)(ג)(2) לחוק המעצרים (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ועל אף שעברו הפלילי אינו משמעותי, נקבע שהמבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

על מנת שלא להכנס לפירוט יתר של התסקירים, אסתפק במעט שציינתי לעיל.

...

דיון לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה בכתב, לטיעוני הצדדים, לתסקירי שירות המבחן ולהחלטות קודמות שניתנו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לאמור, אין בידי לקבל אף את טענות המבקש הנוגעות לחלוף הזמן ולפרק הזמן הניכר בו הוא נתון במעצר.

מנגד, מואשם המבקש בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים; בנקודת הזמן הזו קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העבירה; מהמבקש עדין נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה; אין בנמצא תימוכין להפחתה במסוכנות; ובחלופות מעצר שהוצעו מטעמו אין כדי לתת מענה למסוכנות זו. בנסיבות אלו ובאיזון הכולל הגעתי לכלל מסקנה כי פרק הזמן שחלף אינו מצדיק, כשלעצמו, עיון חוזר בהחלטה.

אשר על כן -דין הבקשה להידחות.

רקע תמציתי נגד המשיבים, תושבי האיזור שאינם בעלי אישור כניסה לישראל, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, גניבת רכב וכניסה בלתי חוקית לישראל.

הבקשה וטענות הצדדים בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם מחמת מסוכנותם, וכן מחמת חשש להימלטותם מאימת הדין.

...

ד(1) ראיות לכאורה כבר נקבע כי ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת הן "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט... יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר 'עיבודו' בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.2008)).

המסקנה היא אפוא שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה לאשמת שני המשיבים בעבירות כניסה לישראל שלא כדין וגניבת רכב.

אלא שכדי להגיע למסקנה כזו נדרש בירור עובדתי, שלא ניתן לעורכו במסגרת הליך המעצר.

בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעיניינו, זאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335 ו – 333(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

לעומתו, למשיב לא היתה כל סכין עמו כאשר הגיע למישטרה, לא ניצפתה סכין בידו בסירטון או כשרץ מן המקום, לא נתפסה סכין בביתו ולא נימצאו שרידי דנ"א של המתלונן על בגדיו ומכל אלה כאמור יש לדחות את בקשת המבקשת למעצרו עד תום ההליכים.

כפי שניתן לראות בסירטון, הוא המשיך להתהלך אחרי הפגיעה בו, וגם כשהגיע לבית החולים הוא ניכנס מתהלך לחדר המיון, אולם צולם כשמעיו מחוץ לבטנו, הוא הובהל לחדר הניתוח שם הוחזרו המעיים למקום, דופן הבטן נתפרה והעורק שניפגע אף הוא נקשר והדמם נעצר.

...

לסיכום טיעוניה הפנתה המבקשת לכך שלמשיב יש עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעות בעבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, היזק לרכוש במזיד, עבירות סמים, והוא אף ריצה מספר עונשי מאסר בפועל בעבר, עונשי מאסר שלא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע לכאורה עבירות ואת העבירה הנוכחית.

לעומתו, למשיב לא היתה כל סכין עמו כאשר הגיע למשטרה, לא נצפתה סכין בידו בסרטון או כשרץ מן המקום, לא נתפסה סכין בביתו ולא נמצאו שרידי דנ"א של המתלונן על בגדיו ומכל אלה כאמור יש לדחות את בקשת המבקשת למעצרו עד תום ההליכים.

בעיניינו של המבקש תאמר סעאידה - משיב 2 המבקש הוא אחד מארבעת המשיבים נגדם הוגש ביום 15.1.23 כתב אישום בצרוף בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין ביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

בנוסף, מהתסקיר שהוגש בעיניינו בעבר, עולה כי קיים סיכון בינוני בדבר הישנות היתנהגות עוברת חוק ואין כרגע כל אינדיקאציה בדבר רמת מסוכנותו העדכנית.

משמע, המבקש לא יוכל לעבוד ו/או להמצא ו/או להכנס לשטח הנמצא ברדיוס המדובר, גם אם יקבל קריאה ו/או הזמנה לעבודה.

...

עם זאת, אין בכך כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני נעתר חלקית לבקשה ומורה על שילובו של המבקש במעגל העבודה בהתאם לתנאים הבאים: המבקש יוכל לצאת את מעצר הבית בו הוא נתון בימים א' עד ה' בין השעות 08:00 עד 17:00 אחה"צ, ובימי ו' בין השעות 08:00 עד 13:00, על פי קריאה (ורק אם הוא ייקרא לתקן כלי מיכני ו/או כלי חקלאי ו/או כלי רכב) וזאת לצורך הגעה לעבודה בשטח במקום אליו יתבקש ו/או ייקרא להגיע לצורך תיקון כלי-רכב ו/או כלים חקלאיים (להלן: "המקום הנייד").

מובהר בזאת כי אין שינוי בכתובת ובמקום מעצר הבית בו שוהה/שהה המבקש והוא ימשיך לשהות במעצר בית באותה כתובת כפי שהיתה ערב מתן החלטה זו. יתר התנאים שהיו קיימים ערב מתן החלטתי זו ימשיכו לחול בשינויים המחויבים.