בקשת מעצר עד תום הליכים בגין נהיגה בפסילה ואי ציות לשוטר

בקצרה יצוין שנגד המשיב הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לשוטר במדים או שוטר שהזדהה, נהיגה בקלות ראש וללא ביטוח.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שאי היענות לבקשה תפגע בתכלית ההרתעתית שביסוד חילוט הערבות.

אין בידי לקבל את טענת הסנגור שאין לראות בכך שהמפקחים ישנו משום הפרת התחייבותיהם לפקח על המשיב, ואין לצפות שלא ישנו.

בהינתן האמור, אני מורה על חילוט חלקי של כל אחת מהערבויות, עליה חתמו המפקחים סלמן זיד וסיואר זיד, להבטחת תנאי השחרור של המשיב, כך שמכל אחת מהערבויות עליהן חתמו יחולט סך של 7,000 ₪.

טרם סיום יוער שטענת הסנגור שהמשיב עדיין לא הורשע בגין הפרת תנאי השחרור, ועל כן אין לחלט את הערבויות, נדחית.

כנגד המשיב הוגשה ביום 21.6.20 בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1966, זאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לאות שוטר במדים, נהיגת רכב בהיות הנהג שיכור, נהיגה ברכב ללא ביטוח, ונהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים.

צוין שבעבר, נוכח עבירות של נהיגה בפסילה, אי ציות לאות שוטר ואישומים נוספים, נדון לחצי שנת מאסר בעבודות שירות, ובהתנגותו הוכיח שלא למד את הלקח, ושאין לתת בו את האמון שדרוש לחלופת מעצר בית, ואף לא למעצר באיזוק.

לעניין זה אפנה לדבריה של כב' השופטת מרים קסלסי במת (י-ם) 36-01-14 מדינת ישראל נ' מאגד רגבי: "טוען הסניגור כי הלכה מבית משפט עליון שאין לעצור עד תום ההליכים בתעבורה כבדרך שגרה אלא כחריג בלבד. מאז אותה אמרה (בש"פ 2227/08 גריפאת מיום 14/3/08), ובחלוף השנים, נאשמים לא מעטים הושמו במעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה ומעצרם אושר בערכאות העירעור, לרבות בבית המשפט העליון. ראה למשל בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל מיום 22/3/12, שם אמר כב' השופט זילברטל כי "יש מקרים בהם מסוכנותו של הנאשם מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים, הגם שמדובר בעבירות תעבורה". באותו מקרה דובר על נאשם שלו רישיון נהיגה פחות מארבע שנים, רישיונו נפסל ואף על פי כן נהג ימים ספורים בלבד לאחר מכן.

...

על הענישה הראויה שיש לראות בבריחה משוטרים עמד כב' השופט א' טננבוים בתת (י-ם) 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (12.11.09), שם הורשע נהג בעבירות של אי ציות לאות שוטר לעצור, אי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף: "השאלה שלפנינו פשוטה היא. מה דינו של נהג שנמלט משוטרים ועקב כך התנהל אחריו מרדף משטרתי עד לעצירתו? והתשובה היא כי אין מנוס ממאסר בפועל. מן ההכרח שייצא מבתי המשפט מסר ברור, תקיף, צלול וחד משמעי לכל נהג ונהגת. נהג שנמלט משוטרים, אחת דינו לכלא. הסיבה המרכזית לתגובה קשה זו היא הצורך בהגנה על הציבור. מרדף משטרתי הוא מסוכן לא רק לנהג הנמלט מהשוטרים אלא גם לעוברי אורח תמימים שלא חטאו ודבר אין להם עם המרדף, ועל בתי המשפט להגן עליהם." אשר לנהיגה בשכרות, בית המשפט עמד לא אחת על הסיכון הטמון בנהיגה בשכרות.

לאחר שבחנתי את נימוקי הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לסיכום, לא השתכנעתי מעדותם של המפקחים, בני משפחתו של המשיב, שיש בכוחם למנוע הישנות העבירות, ולרסנו מלשוב ולאחוז בהגה.

נוכח דפוס התנהגותו, ועל רקע העדר המורא שהפגין כלפי רשויות אכיפת החוק עד כה, במישור התעבורתי, והסיכון הנשקף ממנו לציבור, לא מצאתי כי יש מקום לחלופת מעצר בשלב זה. נוכח האמור, אני מורה כי המשיב ייעצר מאחורי סורג ובריח וזאת עד לתום ההליכים נגדו.

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו 16 ספטמבר 2019 מ"ת 1430-09-19 מדינת ישראל נ' עזרא בפני כב' השופט ישראל ויטלסון, שופט בכיר מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פסיקה טייאצ'ו המאשימה המבקשת עזרא כדורי ע"י ב"כ עו"ד אורון הנאשם המשיב החלטה בבקשה למעצר ולפסילה עד תום ההליכים לפי סעיפים 21 לחסד"פ ו- 46-47 לפקודת התעבורה

המשיב נוהג משנת 2001 (לחובתו 59 הרשעות קודמות ב-62 תיקי חקירה שונים) וכעולה מהפרופיל התעבורתי בין היתר עבירות בגין: שיכרות, נהיגה בזמן פסילה, מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, שיכרות, בטיחות, עבירות תוך נסיעה קלות, עבירות טכניות.

כמו כן כנגד המשיב עומד ותלוי כתב אישום בגין נהיגה תחת השפעת סמים משכרים שבה הודה במסגרת הסדר טיעון ובתיק קבוע לטיעונים לעונש ליום 3.10.19 (ראה פל"א 1301-09-18 בפני כבוד ס"נ השופט נהרי בימ"ש לתעבורה בתל –אביב).

תקנה 169 ו(א) לתקנות התעבורה אשר כותרתה "סרוב להבדק והתליית רישיון נהיגה" קובעת כדלקמן: "סרב נוהג רכב או הממונה על רכב להבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו - מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים". המשמעות מכל סעיפי הפקודה והתקנות הנ"ל היא שנהג אשר מסרב לדרישת שוטר להבדק בדיקת אלכוהול, חזקה כי הוא נוהג בשיכרות.

...

אשר על כן, אני מגיע למסקנה כי הנאשם נהג ברכב בשכרות וזאת כאשר סירב להיבדק בדיקת שכרות.

סיכום והחלטה: מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין לאחר ששמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים החלטתי כי יש מקום להיענות לבקשה לפסול ולעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו .

כמו כן גם טענת ב"כ המשיב לפיה אם יש מקום למעצר בית הוא מבקש כי מעצר זה יוגבל לשעות הלילה על מנת שהמשיב יוכל להמשיך ולהתפרנס וזאת שלדבריו "לא יגרם לו נזק בלתי הפיך" (ע"מ 5 לפרוטוקול דיון יום 11.9.19) הינה בלתי מתקבלת על הדעת שכן בהעדר אפשרות להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב בכל דרך אחרת , פרט למעצר בית מלא, אני קובע כי אין לקבל את עמדת ב"כ המשיב.

לאור האמור לעיל , הבקשה מתקבלת ואני מורה כי המשיב ייעצר בדרך של מעצר בית מלא,וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק, בכתובת ביתו כמופיע בכתב האישום.

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו לאחר שכתב אישום אשר הוגש כנגדו מייחס לו עבירות של נהיגת רכב בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח תקף ועבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים.

עמדה זו של המדינה באה גם על רקע היתנהלותו הלכאורית של המשיב בפרשה האחרונה עת ניסה להמלט משוטר ונעצר רק לאחר מרדף רגלי, מה שמחליש עוד את מידת האמון שניתן לתת בו. דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את ההלכה הבאה מפי כבוד השופט דנציגר: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון בעצמה החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה מסוכנות חריגה מהתנהגותו של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

...

אדגיש כי שקלתי בכובד ראש את בקשת ב"כ המשיב שבטיעוניו המפורטים והמנומקים, אשר נשענו גם על פסיקה רלוונטית, ביקש כי החלטתי הסופית תינתן לאחר קבלת תסקיר נוסף.

אולם, קריאת תסקירו של המשיב מיום 10.2.21, לצד העובדה כי המדובר במי שרק לפני חודש שוחרר ממאסר בגין עבירות זהות, ובכל זאת נהג שוב ואף ניסה להימלט משוטר, הובילו אותי למסקנה לפני רף המסוכנות כה גבוה, ומידת האמון שניתן לתת שמשיב עצמו כה קטנה (עד לא קיימת) מה שאינו מאפשר השמתו בפיקוח של מפקחים ואין אני בוטח בפיקוח אלקטרוני שיהיה די בו כדי לאיין את מסוכנותו.

מכל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של משיב זה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 14.6.2020 הוגש לבית משפט לתעבורה באשדוד כתב אישום נגד המבקש המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה ובזמן פסילה, אי-ציות להוראת שוטר ונהיגה ללא ביטוח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו ולפסילתו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

לבקשת בא-כוח המבקש היתקיים ביום 13.7.2020 דיון במהלכו הוצגה לבית המשפט חלופת מעצר, נחקרו המפקחים המוצעים ונשמעו דברים מפי המבקש, בסיומו דחה בית המשפט את מתן החלטתו באשר למעצר המבקש עד תום ההליכים לצורך קבלת תסקיר, שנקבע כי יוגש עד ליום 16.7.2020.

...

דין הבקשה להידחות.

איני סבור שנפל פגם בהערתו של בית המשפט באשר לאמור בתסקיר קודם בעניינו של המבקש, אך מכל מקום הערה זו הייתה בשולי החלטתו, וניכר כי במוקד ההחלטה עמדה מסוכנותו הרבה של המבקש, כפי העולה מכך שחזר לסורו שוב ושוב, תוך הפרות החוזרות ונשנות מצדו של האמון שניתן בו. ראוי לציין כי דברים נוקבים לענין זה נאמרו כבר על ידי בית המשפט לתעבורה, אף שבסופו של דבר לא קיבלו ביטוי בהחלטתו האופרטיבית.

אשר על כן הבקשה נדחית.