בקשת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק המעצרים

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21(א)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, וכן לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961.

...

המדינה הגישה ערר לביהמ"ש המחוזי מרכז (לוד) כב' השופטת דרויאן בעמ"ת 61080-10-21 מ"י נ' אברמוב החזיר את התיק לביהמ"ש קמא, וקבע, כי יש לבחון חלופת מעצר ובסופו של דבר ביהמ"ש הורה על מעצר בית מלא בפיקוח בכפוף לערבויות.

בנסיבות אלו, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, על מנת שיבחן מסוכנותו של המשיב והתאמתו לשחרור לחלופת מעצר וכן בחינת חלופת מעצר, לרבות מפקחים מוצעים , האם הם מתאימים  לפיקוח על המשיב, ככל ששירות המבחן   יסבור כי יש בחלופה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו ופסילת רישיונו של המשיב עד החלטה אחרת.

המבקש נעצר ביום 4.4.2023, ובד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

בבקשתה המדינה טענה לקיומן של ראיות לכאורה, ועמדה על עברו הפלילי של המבקש, הכולל שתי הרשעות קודמות ושלושה תיקי מב"ד. כמו כן, המדינה טענה כי קמה בעיניינו של המבקש עילת מעצר סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כמו גם חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק זה מאחר שמיוחסות לו עבירות סמים.

...

שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המבקש בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח אחותו, ובסיכומו של דבר מצא שלא להמליץ על כך, בין השאר נוכח היכרותן המוגבלת של השתיים עם הדפוסים השוליים המאפיינים את קשריו ואת התנהגותו בתקופה האחרונה, וכן בשל קרבת מקום החלופה לאזור מגוריו של המבקש, באופן שאינו מרחיק אותו מקשרים שוליים שקיים קודם לכן.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה, משאינה עומדת באמת המידה המצמצמת בדיני המעצרים המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" (ראו: בש"פ 1155/23 יעקובשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (14.3.2023); בש"פ 1160/23 שושני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (15.3.2023)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע העבירות המיוחסות למבקש, וכי קיימת בעיניינו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן קיים חשש שהמבקש יסכן את בטחון הציבור; וכן עילת מעצר סטאטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, וזאת מאחר שמיוחסות לו עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

לא זו אף זו: בפני המבקש עומדת משוכה גבוהה נוספת בהיות בקשתו בגדר "ערר ביניים". כידוע, סעיף 21 לחוק המעצרים קובע כי מעצר נאשם עד תום ההליכים מותנה בשלושה תנאים מצטברים: קיומן של ראיות לכאורה, קיומה של עילת מעצר והעדר חלופת מעצר הולמת.

...

איני סבור כי הבקשה דנן מגלה טעם חזק דיו, המקים עילה להתערבותו של בית משפט זה ב-"ערר ביניים", לא כל שכן בהצטרפו של מחסום הרשות ב-"גלגול שלישי". סבורני כי הבקשה נטועה היטב בעניינו הפרטני של המבקש ובמאפייניו, וכי לא מתקיימות נסיבות ייחודיות דיין אשר מצדיקות התערבות.

מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי הוראה זו חלה, מכוח "קל וחומר", גם על שחרור לחלופת מעצר שאינה באיזוק אלקטרוני.

משכך, הבקשה נדחית.

עוד נטען, כי המעשים המיוחסים לנאשמים מקימים עילה להורות על מעצרם עד תום ההליכים, וזאת מכוח מספר חלופות לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים"), שכן קיים יסוד סביר לחשש כי הנאשמים יסכנו את ביטחון הציבור במידה וישוחררו (סעיף 21 (א)(1)(ב)).

כך נקבע, בין היתר, בהחלטה: "בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנו, ובנסיבותיהן האישיות של המשיבים ולאחר שסקרתי את המצב הראייתי בתיק, לא התרשמתי כי המסוכנות הנשקפת מהמשיבים היא מסוכנות ברף הגבוה שלא ניתן לאיינה, כטענת ב"כ המבקשת אלא במעצר ממש מאחורי סורג ובריח, גם לא ראיתי לנכון להדרש בנסיבותיו של תיק זה למעצר באיזוק אלקטרוני ואף לא בהפניה לתסקיר שירות מבחן כאשר המשיבים במעצר". במעמד הדיון שהתקיים ביום 08.09.22, ולאחר חקירת המפקחים המוצעים, הורה בית המשפט (כב' השופט יריב נבון), על שחרורם של הנאשמים בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית חלקי בין השעות 18:00 עד 06:00, וזאת עד לתום ההליכים נגדם (להלן: "החלטה מיום 08.09.22").

...

משניתנה ההחלטה בהעדר הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי עד ליום 13.03.24 שעה 13:00.

המשיבה תודיע עד היום 12.03.24, שעה 16:00, אם בכוונתה להגיש ערר שאם לא כן, תיכנס החלטתי לתוקף.

המזכירות תשלח העתק החלטתי בדחיפות לצדדים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

מכל מקום, די בקביעה כי קיימת בעיניינם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים נוכח המסוכנות העולה ממעשיהם (ראו והשוו: בש"פ 6289/14 מדינת ישראל נ' אסרף, פסקה 12 (29.9.2014); בש"פ 5066/21 מדינת ישראל נ' חלאף, פסקה 16 (23.7.2021)).

...

נטען כי גם מראיות אחרות בתיק עולה מסקנה דומה לפיה העורר 1 לא התכוון לנקוט באלימות כלפי המנוח.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בערר וצפיתי בסרטונים שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין הערר בעניינו של העורר 1 להתקבל, כך שההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים תבוטל, ועניינו יושב לבית המשפט קמא לבחינה חוזרת (לאחר קבלת תסקיר משלים), בהינתן החולשה הראייתית הקיימת בעניינו.

סוף דבר: ההחלטה בדבר מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, מבוטלת.