המעשים המיוחסים למשיבים בוצעו, לפי הנטען בכתב האישום, על רקע סיכסוך דמים בין מישפחת איזברגה (אליה משתייכים המשיבים) לבין מישפחת אבו צעלוק, והביאו לרציחתו של אדם אחד ולפציעתו הקשה של אדם אחר.
הרקע לבקשה דנן פורט בהרחבה בהחלטתה של השופטת ד' ברק-ארז במסגרת בש"פ 4950/22 מדינת ישראל נ' איזברגה (31.7.2022), ועל כן אביא את הדברים כלשונם מתוך ההחלטה:
"ביום הארוע לפנות בוקר נרצח סלמאן איזברגה, אביהם של נאשמים 2-1 בכתב האישום. על-פי הנטען, מאחר שהמעשה יוחס למשפחת אבו צעלוק, כחלק מסכסוך דמים בין שתי מישפחות בעיר לוד, התארגנו המשיבים ויתר הנאשמים, כמו גם אנשים אחרים (להלן: החבורה), במטרה להמית אחד מבני אותה מישפחה. אותה עת, בני מישפחת אבו צעלוק החלו במילוט מהעיר לוד עם לווי משטרתי (להלן: השיירה). בכתב האישום נטען כי עם יציאתה של השיירה לדרך, החלה החבורה לעקוב אחריה בארבעה כלי רכב, שבאחד מהם נסע המשיב 3 (נאשם 5) ובאחר נסעו המשיבים 2-1 (נאשמים 4-3 בהתאמה) יחד עם נאשם 2. כתב האישום מגולל מסכת עובדתית מפורטת שכוללת נסיעה של בני החבורה במתכונת פרועה ומסוכנת, והכול כדי לחמוק מן השוטרים מצד אחד, ולפגוע במשפחת אבו צעלוק מצד אחר. ביחס למשיב 3 צוין כי לאחר מרדף הוא עצר את רכבו במיתחם של מישפחת איזברגה בעיר לוד וניידת מישטרה הגיעה בעקבותיו. בשלב זה כמאה אנשים מבני מישפחת איזברגה הגיעו למקום כשהם מצוידים באלות, מוטות ברזל ואבנים, ותקפו את השוטרים. אלה מילטו את המשיב 3 מהמקום, הוציאו חפצים מרכבו והבעירו אותו. במקביל, כך נטען בכתב האישום, השיירה המשיכה בנסיעה. בסמוך לשעה 9:25 שלושת כלי הרכב הנותרים של החבורה חברו זה לזה, וזמן קצר לאחר מכן איתרו את השיירה בכביש 6 ונצמדו אליה. בשלב זה, על-פי האמור בכתב האישום, אחד מכלי הרכב של החבורה ניגח את כלי הרכב של מישפחת אבו צעלוק, ומיד לאחר מכן נורו מתוכו לפחות שלוש עשרה יריות מטווח קצר לעברם. יוער כי על-פי כתב האישום, אין זה כלי הרכב שבו נסעו המשיבים 2-1. כתוצאה מכך אחד מכלי הרכב בשיירה הידרדר לתעלה בצד הכביש ושני נוסעיו נפגעו אנושות מהירי. אחד מהם מצא את מותו בארוע, והשני עבר סדרת טיפולים וניתוחים ונכון למועד הגשתו של כתב האישום מאושפז עדיין בבית חולים. מיד לאחר ביצוע הירי נמלטו שלושת כלי הרכב של חוליית החיסול במהירות מופרזת והחלו בפעולות של שבוש והשמדת ראיות."
בעקבות כך נעצרו המשיבים 3-1 בימים 28.12.2020, 29.12.2020, ו-17.1.2021, בהתאמה.
בעקבות כך, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי "בקשה (בלתי כתובה) לעיון חוזר" בהחלטה מיום 23.11.2022, אשר בגדרה הורה בת המשפט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים.
...
לסיכום, מכלול השיקולים האמורים הביאני למסקנה כי נכון לעת הזו, אין בחלוף הזמן כדי להצדיק את שחרורם של המשיבים ממעצר מאחורי סורג ובריח, ומכאן שמצאתי להיעתר לבקשה דנן.
אף שלא מצאתי כי יש בחלוף הזמן ובקצב הימשכות ההליכים, כשלעצמם, כדי להסיט את נקודת האיזון לעבר שחרור המשיבים ממעצר מאחורי סורג ובריח, סבורני כי מכלול נסיבותיו הקונקרטיות של המשיב 2, לצד משך הזמן הצפוי עד לקיום מועד ההוכחות הבא בתיק (שעד אליו צפויים לעבור למעלה מ-9 חודשים ממועד הגשת התסקיר בעניינו של המשיב 2), מצדיק להיענות לבקשת המשיב 2, ולהפנות עניינו לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר משלים.
סוף דבר: הבקשה מתקבלת (בהסכמת המשיב 2, ובהתנגדות המשיבים 1 ו-3), ומעצרם של המשיבים מוארך בזאת ב-90 יום, החל מיום 30.1.2023, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 15815-02-21 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.