נימסר כי הן הבחינו בצדו השני של הרחוב, בתובע, שעמד בסמוך לעצים, כשפניו לעברן, "חשף את איבר מינו, אחז בו בשתי ידיו ושפשף אותו במשך מספר דקות". בעקבות האירוע, הועמד התובע לדין בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
לטענתו, בשל זהוי של קפוצ'ון ירוק שזוהה בשני האירועים, הוגש כנגדו כתב אישום בגין מעשה מגונה ובגין תקיפה ואיומים וכתוצאה מכך הוא אף נעצר עד תום ההליכים.
כאמור, אין אנו דנים את החלטות ומעשי הנתבעת בראיה שלאחר מעשה, אולם כאשר מתגלה פער בין הנטען במסגרת הגשת כתבי האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, ויוזכר שהחשוד נעצר בגין חשד לאונס, לבין ההכרעה בפועל, כמו גם הנזק הרפואי הזמני שניגרם לתובע והנסיבות האחרות שפורטו, מתבקשת המסקנה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות במקרה דנן המצדיקות פסיקת פיצויים לתובע.
...
ניתוק הקשר הסיבתי
השוני בבחינת התנהלות הנתבעת אף מתחייב, נוכח טענה נוספת שהעלתה הנתבעת לפיה העובדה שבית המשפט נעתר לבקשת הנתבעת לעצור את התובע עד תום ההליכים וכי ערר שהוגש על ההחלטה נדחה, מנתקים את הקשר הסיבתי שבין התנהלות הנתבעת לנזק.
סוף דבר
לא הוכח שהנתבעת, בשיקול דעתה ובפעולותיה חרגה ממתחם הסבירות הרחב שניתן לה לפעול במסגרתו.
הנתבעת בזמן אמת, סברה שהתובע הוא נאשם המסוכן לציבור, בעל עבר פלילי, הצורך אלכוהול, שהשפעתם עליו מגבירה את מסוכנתו וכי בידיה עדים וראיות הקושרים את התובע לשני הארועים ועל כן יש לדחות את התביעה בדבר רשלנות הנתבעת בגרימת הנזקים שנגרמו לתובע (ראו: ע"א 2979/15 חמד בן עמאר סעד נ' מדינת ישראל (05.07.17) פסקה 54; ע"א (ת"א) 24482-01-10 דמליך תומר נ' מדינת ישראל- המשרד לבטחון פנים (14.11.10) פסקה 7).
אשר על כן דוחה את התביעה לעניין פיצוי מכח פקודת הנזיקין וקובע כי בהתאם לסעיף 80 לחוק הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הימים בהם שהה במעצר.