בקשת מעצר עד תום ההליכים בגין הצתת דירה

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת הצתה העובדות עפ"י כתב האישום – ביום 8.12.22 שמוך לשעה 10:20 עת שהה המשיב ביחידת דיור ששכר ברח' הפרחים 24 בכרמיאל, הוא שילח במזיד אש במיטה.

המשיב הודה בחקירותיו כי הצית אש בערימה שהייתה מונחת על המיטה בדירה (תואם חוו"ד חוקר דליקות כי מוקד האש היה במיטה), אולם, לטענתו הדבר לא נעשה במזיד אלא מתוך "טירוף". יודגש, כללי הפסילה במשפטנו הם כללים יחסיים; על כן גם מקום בו נפגעת זכות נאשם בצורה מהותית, משמעות הפגיעה כפופה לשיקול דעת (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי ).

...

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

טענות הצדדים לטענת בא כוח המבקשת, צבר הראיות הנסיבתיות שבבסיס האישום הראשון מוביל למסקנה אחת ויחידה, ולפיה המשיב זרק את בקבוק התבערה בבית, ובכלל זאת: שהיית המשיב לבדו בבית בעת ההצתה, בעוד שילדיו יצאו מהדירה בסמוך לפני כן; לפי חוות דעת חוקר השריפות בוצעה הצתה, תוך שלילת האפשרות כי הבקבוק נזרק מחוץ לבית אל תוכו; סירטוני מצלמת האבטחה שוללים מכל וכל את האפשרות שמאן דהוא אחר זרק את הבקבוק מחוץ לדירה אל תוכה; סתירות בגירסת המשיב מלמדות כי לא ניתן ליתן אמון בגירסתו; המעשים המיוחסים למשיב באישום השני מחזקים את הראיות באישום הראשון.

...

טענות הצדדים לטענת בא כוח המבקשת, צבר הראיות הנסיבתיות שבבסיס האישום הראשון מוביל למסקנה אחת ויחידה, ולפיה המשיב זרק את בקבוק התבערה בבית, ובכלל זאת: שהיית המשיב לבדו בבית בעת ההצתה, בעוד שילדיו יצאו מהדירה בסמוך לפני כן; לפי חוות דעת חוקר השריפות בוצעה הצתה, תוך שלילת האפשרות כי הבקבוק נזרק מחוץ לבית אל תוכו; סרטוני מצלמת האבטחה שוללים מכל וכל את האפשרות שמאן דהוא אחר זרק את הבקבוק מחוץ לדירה אל תוכה; סתירות בגרסת המשיב מלמדות כי לא ניתן ליתן אמון בגרסתו; המעשים המיוחסים למשיב באישום השני מחזקים את הראיות באישום הראשון.

דיון ראיות לכאורה נסיבתיות – התשתית הנורמטיבית חומר הראיות שנאסף נגד המשיב מתמצה, כאמור, בראיות נסיבתיות בלבד, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות למעצרו עד תום ההליכים מקום בו מצטרפות הראיות הנסיבתיות לכדי מסכת של ראיות לכאוריות שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קלינסקי (17.2.99); בש"פ 6262/96 בלום נ' מדינת ישראל (16.9.96)).

אולם, בהתאם לפסיקה, הואיל ועסקינן בראיות נסיבתיות, יש לבחון את כלל הראיות יחדיו תוך שנבחן אם צירופן מוביל למסקנה לכאורית אחת ויחידה.

בסופו של דבר, רוב רובן של הראיות אינן בגרסת המתלוננת, אלא בראיות נסיבתיות נוספות.

מחמת ההצתה, נגרמו נזקים בסך של 74,343 ₪.

עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרם של אייל ורובין עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי, על שיחרורו של אייל ל'מעצר בית' בדירה בדלית-אל-כרמל, בפקוח אמו, חמו וחמותו, ש"נימצאו ראויים לשמש כמשמורנים לחלופת המעצר".

...

עם זאת, סבורני, בניגוד לטענת העוררת, כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי, משום חריגה מהותית מהמלצת שירות המבחן.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש בחלופה המוצעת, כדי לתת מענה הולם לחשש העולה מתסקיר שירות המבחן.

הערר נדחה אפוא בזאת, בכפוף לאמור לעיל.

המשיב והאחרים טענו שהמשטרה פרצה לדירה, אזקה את המשיב בידיים וברגליים וכיסתה את עיניו של המשיב, תוך שהשוטרים מרביצים למשיב, ללא שום היתנגדות למעצר, דבר שהעבר למח"ש. נטען כי המשיב אף נזקק לטפול רפואי בבית החולים בשל החבלות שנגרמו לו. ההגנה תהתה על היתנהגות המישטרה אשר הובילה את המשיב מהדירה בה שהה אל ניידת המישטרה כשהוא מכוסה עיניים ועם אזיקי ידיים ורגליים.

בתיק קיימות ראיות לכאוריות הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו. בעיניין זה אני מפנה לראיות שפורטו בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובמיוחד לדוחות הפעולה של השוטרים, לתמונות, ולכך שהמשיב קושר את עצמו לארוע בזאת בנוסף לתמונות של השוטרים והרכב המשטרתי.

לצד המתואר בכתב האישום, עיון בגיליון ההרשעות הקודמות מלמד כי למשיב הרשעה אחת קודמת מיום 02/03/2023 בגין סיוע להצתה ומאסר על תנאי בר הפעלה.

...

כפי שאבהיר להלן, אני סבור כי ישנן ראיות הקושרות לכאורה את המשיב למיוחס לו בכתב האישום, אולם ישנה חולשה מסוימת בראיות.

המסקנה הנובעת ממכלול האמור לעיל הוא כי המבקשת הציגה ראיות שדי בהן כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לחלקו באירועים נשוא כתב האישום המתוקן.

יובהר כי אין בעצם שמיעת חלופת מעצר כדי להביע עמדה ואין לראות בכל האמור לעיל כגיבוש עמדה סופית או כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת לרבות שחרור המשיב לחלופת המעצר שתוצע.

רקע לפניי בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, בשל כתב אישום שהוגש נגדו, בו יוחסו לו שלוש עבירות של ייצור נשק.

עוד צוין בכתב האישום, כי ביום 23.11.23 בסמוך לשעה 2:10 הגיעו לאזור מחנה שועפאט כוחות מישטרה לצורך חקירת הצתה שהיתה במקום, וכי בקבוקי התבערה אותם הכין המשיב הוצתו ויודו לעבר השוטרים (חלק זה של האירועים לא יוחס למשיב).

ר' למשל ע"פ 149/12, אלמלח, שם נפסק בנסיבות דומות למקרה שלפני (שם הורשע נאשם אשר DNA שלו נתפס על סרט דביק ששמש להדביק רימון יד לדלת דירה): כמו טביעת אצבע, גם ראיית דנ"א היא ראיה מדעית, נסיבתית, אשר ביכולתה לקשור את הנאשם לזירת העבירה עד כדי גיבוש אשמתו בביצועה.

...

ביחס למשמעות המוצג טען הסניגור, כי לא ניתן לשלול שה DNA של המשיב הגיע למוצגים באופן תמים, למשל אם שתה מאחד הבקבוקים, ועל כן לא ניתן להגיע למסקנה מפלילה על סמך ראיה זו לבדה.

משמעות הראיה הנחת המוצא היא, כי הימצאות DNA של אדם על אמצעי עבירה, קושרת אותו לביצועה, ודי בכך כדי להעביר לנאשם את הנטל לסתור את המסקנה המפלילה העולה מכך, גם מקום בו מדובר בראייה יחידה.