בקשת מעצר למשך חמישה ימים לצורך חקירה נוספת

ביום 3/7/22 היתקיים דיון בבקשת היחידה החוקרת להאריך את מעצרו של המבקש בחמישה ימים לצרכי חקירה (מ"י 603-07-22).

בהמשך, ומשלא נימסרה תגובת היחידה החוקרת, ניתנה החלטה נוספת על ידי כב' השופטת חילו-אסעד כי דיוני המעצר הסתיימו, החשוד אינו נמצא בחזקת שב"ס- ועל כן ומשלא אותר החשוד ושעת מעצרו פקעה, החשוד משוחרר מתיק זה. לטענת ב"כ המבקש, נציג המזכירות יצר עמו קשר והודיע כי לאחר שאותר המבקש החליט קצין ממונה לשחררו בתנאים של מעצר בית למשך 5 ימים ובחתימה על כתב ערובה אשר נחתם רק בשעה 20:26; החלטה הסותרת את החלטת ביהמ"ש על שיחרורו של המבקש ללא כל תנאי.

5/7/22, 16:16: באותה השעה בדיוק העבירה המזכירות הודעה לתיק כי עקב מצבו הרפואי של החשוד, היחידה החוקרת לא הצליחה להביאו בזמן לדיון, ובהחלטת קצין החקירה המרחבי החשוד ישוחרר על ידי קצין ממונה בתחנה ל-5 ימי מעצר בית לצד ערבויות (עמ' 5).

...

על כן, במקרה מיוחד זה, אין כל יתרון בהמתנה לסיום החקירה ושכלול המסקנה האם יש מקום להגיש כתב אישום בתיק זה. בבוחני את הליקויים אשר הובילו בסופו של דבר למעצרו של המבקש שלא כחוק, הרי שהמסקנה היא כי שרשרת של תקלות, שאין מקום לאפשר ולהתעלם מהתקיימותן, הביאו למחדל זה: ראשית, טוענת המשיבה כי "עקב מצבו הרפואי (של המבקש – א.א.ג) אכן היחידה החוקרת לא הצליחה להביאו לדיון. בהחלטת ק' האח"מ ישוחרר בתחנה ל-5 ימי מעצר בית". השעה אז היתה 15:58 , כאשר כמוזכר, לא מציינת היחידה החוקרת מה היה מועד שחרורו של המבקש מחדר המיון.

בשים לב לכלל השיקולים שהובאו לעיל אני מורה למשיבה לפצות את המבקש בסכום של 1,500 ₪.

סוף דבר על המשיבה לפצות את המבקש בסכום של 1,500 ₪ וזאת עד ליום 1/12/22.

יצוין כבר עתה שמשיב 3 נתן את הסכמתו להארכת המעצר, ועל כן המשך הדברים לא יעסוק בו. כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים ארבעת המשיבים וכן אדם נוסף ששמו ודים לפלר (להלן: הנאשם הנוסף) הם נאשמים בכתב אישום שהוגש ביום 15.11.2021 לבית המשפט המחוזי וכולל חמישה אישומים (תפ"ח 35851-11-21).

כמו כן, כתוצאה מהירי ניפצע המתלונן ברגלו והוא אושפז וטופל בבית חולים במשך חמישה ימים.

בהחלטה צוין כי עניינו של הנאשם הנוסף, שבאותה עת שהה במעצר בית, אינו דומה לעניינם של משיבים 1 ו-4, מאחר שהם מואשמים בעבירות שונות ומעורבותם בארוע גדולה וחמורה בהרבה.

באי-כוחם של המשיבים 2-1 ו-4 היתנגדו להארכת המעצר במתכונת המבוקשת עתה, וטענו שיש לתת משקל להתמשכות ההליכים בעיניינם, אשר לשיטתם נובעת מהתנהלותה של המדינה בכל הנוגע להעברת חומרי החקירה.

...

נתון זה אמנם רלוונטי גם ביחס למשיבים האחרים, אך בעניינם כאמור שוכנעתי כי מסוכנותם הרבה, הנלמדת מחלקם המרכזי בביצוע העבירות, מצדיקה לעת הזו את המשך המעצר.

בתסקיר המשלים הובהר כי "יש צורך לעבות את הגורם הפיקוחי באופן שיציב ל[משיב 4] גבולות ברורים ונוקשים כפיקוח אלקטרוני". על כן, במכלול הנסיבות אני סבורה כי שילוב מסוג זה של פיקוח אנושי ואלקטרוני יוכל לתת מענה לסיכון הנשקף ממנו.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרם של כלל המשיבים החל מיום 12.11.2022 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 35851-11-21, לפי המוקדם, ובכפוף לאמור בפסקה 32 לעיל באשר להעברת המשיב 4 למעצר בפיקוח אלקטרוני.

אדגיש כי מצאתי בפעולות היחידה החוקרת נפלו פגמים, שבחלקם אף היו פגמים משמעותיים, אך במכלול הנסיבות הגעתי למסקנה שלא נחצה הקו ששורטט בפסיקה כזה שחצייתו תבסס הצדקה לפסיקת פיצוי, ועם כל ההבנה לעגמת הנפש הרבה והעמוקה שנגרמה לתובע במהלך החקירה ובפרט בזמן ששהה במעצר בפועל, במשך לא פחות מחמשה ימים.

במצב דברים זה, כאשר הבקשה למעצר הוגשה על יסוד ראיות מספיקות לצורך הגשתה, וכאשר מעצרו בפועל של התובע התבצע על יסוד צו מעצר שניתן על ידי בית משפט, שנחשף לתיק החקירה, הרי שגם אם היתקיים מחדל כזה או אחר במהלך החקירה שקדמה לצוו המעצר, לא היה בהם כדי לשלול את ההצדקה של הגשת הבקשה, ובנוסף, מתן צו המעצר וביצועו על יסודו, משמעותם נתוק קשר סיבתי בין אותו מחדל חקירתי לבין מעצרו של התובע.

...

באותו היום - הגיע חברו של התובע ומסר עדות, שבמסגרתה ציין כי התובע אכן שהה עימו בעת הרלבנטית (נספח 15 לראיות הנתבעת) ביום 14.09.2017 הוגשה בקשה נוספת להארכת מעצרו של התובע, ובסופו של דבר, ביהמ"ש הורה על שחרורו למעצר בית עד ליום 17.09.2017.

סופו של דבר, בחקירתו הנוספת של התובע, מיום 13.9.2017 מסר התובע לחוקר את פרטיו של החבר שעמו ישב בבית קמה, ובו ביום זומן אותו חבר (אמיר) לחקירה ומסר גרסתו.

אכן, במקרה דנן נפלו פגמים בחקירה, ובתוכם אף פגמים מעוררי תמיהה ניכרת, כדוגמת אופן עריכת מסדרי התמונות, ההימנעות מהבאת אחיה של החברה לעדות וההסתמכות על אפליקציית ME. עם זאת, בעת בחינת החקירה הרלוונטית כמכלול, בהתחשב במורכבות העבודה החקירתית ומתוך הבנה שיש להעמיד לרשות היחידה החוקרת את מרחב שיקול הדעת בכל הנוגע לביצוע פעולות חקירה ועיתויו, ובשים לב להחלטות שניתנו בבית המשפט במהלך החקירה, לא מצאתי שעלה בידי התובע לבסס די הצורך את המסקנה שהנתבעת חצתה את הגבול העדין שבין ניהול חקירה לגיטימי, שאינו חף מטעויות, לבין חקירה רשלנית מובהקת, מן הסוג שהוגדר בפסיקה כאמור, שהרשלנות בה גרמה בסופו של יום לנזק הנטען.

סוף דבר על יסוד כל האמור אני דוחה את התביעה.

על רקע האמור, ביום 21.11.2022, במסגרת דיון בהארכת מעצרו של החשוד בבית משפט השלום בחיפה, הורה בית משפט השלום (השופט א' חלבי; מ״י 40502-10-22), בהתאם להסכמת הצדדים, על שיחרורו של החשוד למעצר בית בתנאים מגבילים למשך חמישה ימים.

מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי לא הוגשו בקשות נוספות במסגרת הליך מעצר הימים, ומן האמור עולה כי כיום החשוד משוחרר בלא כל תנאים מגבילים.

יצוין כי מפרוטוקול הדיון עולה שנציג המבקשת בהליך מעצר הימים, משטרת ימ"ר חוף, חלק על החלטת פרקליטות המחוז והמשנה לפרקליט המדינה, וסבר כי יש להגיש כתב אישום נגד החשוד; ואלו הדברים שנכתבו בפרוטוקול: ״צוות החקירה משוכנעים כי ישנה תשתית ראייתית מספקת כדי להגיש כנגד החשוד כתב אישום בגין הרצח המיוחס לו, אך לאכזבתנו הרבה אני מצטער ומתבייש בשם צוות החקירה להגיש בקשת שיחרור בתנאים לחשוד שבמקום לעמוד לדין על רצח ישוחרר לביתו בעוד מספר דקות״.

...

כמו כן, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. במסגרת זו, נטען כי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בניהול חקירות פליליות.

הדברים הובהרו הבהר היטב בתגובה המקדמית מטעם המשיבה: "בשלב זה של חקירת התיק, טרם התגבשה כוונה להורות על סגירתו ביחס למי מהחשודים". נוכח האמור, ברי כי בכל הנוגע לסעד הראשון, העתירה שבפנינו היא עתירה מוקדמת – וככזו, דינה להידחות על הסף (בג"ץ 4397/09 קבלאווי נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (26.7.2009)).

למעלה מן הצורך, אוסיף כי מצאתי טעם בטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את העתירה על הסף אף מהטעם שהעותרים לא צירפו כמשיב לעתירה את החשוד, אשר עלול להיפגע באופן ממשי מקבלתה (בג״ץ 3553/18 פלוני נ׳ פרקליט מחוז הדרום (פלילי), פסקה 7 (4.9.2019); בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 12 (14.7.2015)).

בכל הנוגע לסעד שעניינו קבלת חומרי חקירה, סבורני כי אין כל עילה להתערבותנו.

סוף דבר: עם כל ההבנה לכאבם ולצערם של העותרים, העתירה נדחית.

העותרים וסוהרים נוספים נחקרו במשטרת ישראל על – ידי יאח"ס (יחידה ארצית לחקירות סוהרים), תחת אזהרה ובהמשך שוחררו בתנאים שונים, דוגמאת "מעצר בית" למשך חמישה ימים, הרחקה מכלל מיתקני שב"ס למשך 15 ימים, איסור יצירת קשר עם מעורבים בארוע למשך 30 ימים, הפקדה כספית בסך של 5,000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית.

הוטעם כי העותרים הם סוהרים מצטיינים במשך שנים ארוכות וההחלטה להרחיקם מהיחידה שבה הם עבדו ומבית הכלא בו הם שרתו, היא לא הוגנת, פוגעת במצבם התעסוקתי ולמעשה שב"ס מבקש "לנקות עצמו על חשבונם". ב"כ העותרים הוסיף כי ההחלטה היא בלתי סבירה גם במישור האירגון וזאת בשים לב למאבק שיש לנהל מול האסירים הבטחוניים, בפרט לאחר פרוץ המילחמה, ומכאן שטיפול משמעתי מופרז בסוהרים לא רק שהוא פוגע בסוהרים אלא גם בהרתעה של האסירים ובבטחון בתוך כותלי הכלא.

זאת, לאחר שהם נחשדו בבצוע עבירות אלימות ושיבוש הליכי חקירה בעקבות ארוע שארע באותו בית כלא ממנו הורחקו, ארוע שבו מצא אסיר את מותו ומספר אסירים אחרים נחבלו.

...

המשיבה טענה שיש לדחות את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים, וזאת תוך חיוב העותרים בהוצאות.

בחינת הנסיבות בענייננו הובילוני למסקנה לפיה יש להורות לשב"ס לערוך לעותרים שימוע בתוך פרק זמן קצר ואולם זאת מבלי לבטל בשלב זה את ההחלטה שהתקבלה בעניינם.

למסקנה זו הגעתי מתוך שנתתי דעתי, בין היתר, למידת הנזק שנגרם לעותרים בהינתן כך שמדובר בסנקציה שהיא לא מן החמורות ואף היא לתקופה זמנית; לשיקול הדעת המוגבל במיוחד של בית המשפט בהתערבות בהחלטות על איוש תפקידים בגופים ביטחוניים דוגמת שב"ס; ולסיכוי האפשרי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבל את העתירה באופן חלקי במובן זה שאני מורה לשב"ס לערוך בתוך שבעה ימים שימוע לכל אחד מן העותרים.