בקשת מעצר בעבירות נסיון לרצח ותקיפה

זאת, בהנתן חלוף זמן ממושך ממעצר הנאשמים ומבלי שהליך ההוכחות החל, וביתר שאת משאין צפי ממשי לסיום המשפט לנוכח המיגבלות שהוטלו עקב מגיפת הקורונה המשליכות על ניהול ההליך העקרי בהיותו "מגה-תיק". כתב האישום ביום 11.1.2018 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-תפ"ח 27442-01-18 שייחס להם ולנאשמים נוספים עבירות מרובות וחמורות שנעברו במסגרת ארגון פשיעה – לרבות עבירות רצח, ניסיון רצח, אלימות, נשק, חטיפה וסחיטה.

לנאשם 11 מיוחסות בין היתר עבירות ניסיון רצח, סחיטה באיומים, חטיפה לשם סחיטה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נשיאה והובלה של נשק, רכישת והחזקת נשק, מירמה בכוונה להיתחמק ממס, איסור הלבנת הון, החזקת נשק, החזקת סמים, והכל במסגרת ארגון פשיעה (10 אישומים).

המבקשת מציינת כי לנאשמים מיוחסות עבירות אלימות חמורות תוך שימוש בנשק חם וקר וכי לחלקם מיוחסות עבירות רצח וניסיון רצח שבוצעו באופן שיטתי במסגרת ארגון פשיעה.

...

ובכל הנוגע לתיק שבו עסקינן, שומה על המותב היושב בדין כי יעדכן את תוכנית המשפט ויחל בשמיעת הוכחות רציפה וצפופה מיד כשניתן יהיה לעשות כן. סוף דבר הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת וקידום השמתם של נאשם 8 (משיב 7), נאשם 10 (משיב 9), נאשם 13 (משיב 12), נאשם 14 (משיב 13), נאשם 16 (משיב 15), נאשם 17 (משיב 16), נאשם 19 (משיב 17) ונאשם 22 (משיב 18) במעצר בפיקוח אלקטרוני לפי סימן ג'1 לחוק המעצרים.

לשם כך, אני מורה על עריכת תסקירי מעצר משלימים בעניינם של נאשמים אלה, שבמסגרתם יידרש שירות המבחן למעצר בפיקוח אלקטרוני, בדגש על בחינת הפיקוח האנושי שיוצע ומיקומו.

בנתון לקביעותיי כאמור, אני מורה על הארכת מעצרם של נאשם 8 (משיב 7), נאשם 10 (משיב 9), נאשם 13 (משיב 12), נאשם 14 (משיב 13), נאשם 16 (משיב 15), נאשם 17 (משיב 16), נאשם 19 (משיב 17) ונאשם 22 (משיב 18) החל מיום 15.12.2020 – בתשעים ימים או עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי במ"ת 27310-01-18, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 27442-01-18, הכל לפי המוקדם.

עבירות ומעשים: העבירות: בכתב האישום, שהוגש יחד עם בקשת מעצר עד תום ההליכים, נאשמים המשיבים בעבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144 (ב) רישא וסיפא יחד עם סעיף 29 לחוק; ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב) 1+2 יחד עם סעיף 29 לחוק.

[1: למעשה, לא מדובר ב"שיחזור" עם מי מהמעורבים, אלא בהדמיית הארוע על-ידי שוטרים, להלן;] ההגנה שללה את ערכו של הזיהוי, ודאי כשמקור הזיהוי הוא עדות יחידה, זו של מוהנד: גם אם ייקבע כי מוהנד מהימן ומשוכנע באמיתות גירסתו ("המבחן הפנימי"), עדיין מלמדות הראיות והנסיבות כי לא ייתכן שהבחין בפניהם של המשיבים ויכול היה לזהותם ("המבחן החצוני") – התוקפים עטו מסיכות קורונה וחבשו כובעים, המקום היה חשוך, וההכרות המוקדמת בינו לבין המשיבים היתה שטחית ורחוקה בזמן, כדי שמונה שנים ויותר.

...

המסקנה אליה הגיעו החוקרים היא כי על פי השחזור ניתן לזהות את פניהם של החשודים, בהתאם לעדותו של מוהנד לפיה היה עלי ללא מסכה ואסלם הוריד את המסכה לסנטרו בשלב מסוים.

לפיכך, לא הגיעה השעה להעמיק במהימנותו של מוהנד כבר בשלב זה, שהלא קיומן של ראיות לכאורה, לצרכי מעצר עד תום ההליכים, נקבע לפי מבחן ה"אם נאמין": "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המיוחס לו?" [בש"פ 215/19 סאלימה נ' מ"י (2019); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י (1996)].

הבסיס הראייתי לטענתו של עלי רעוע ומסופק, ובוודאי שאין בכוחו למוטט את מסכת התביעה, בשלב זה. סוף דבר: התביעה הציגה תשתית לכאורית מוצקה, שדי בה כדי לבסס, עקרונית, החלטת מעצר עד לתום ההליכים.

תחילה נחשד המבקש בבצוע עבירות של ניסיון רצח, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפה וחבלה ממשית, קשירת קשר לבצוע פשע והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

המבקש סרב להצעה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן צודק המבקש כי לא היה מקום לציין בערר כי למבקש מיוחסת עבירה של ניסיון רצח, שעה שלא מיוחס לו עוד חשד לבצוע עבירה זו. עם זאת, לאחר עיון בחומר החקירה נמצא כי יש בחומר כדי לבסס בשלב זה את החשד למעורבות המבקש בעבירות החמורות האחרות המיוחסות לו. צוין כי אכן על היחידה החוקרת לקדם את החקירה בהקדם האפשרי, אך בשים לב לשלב הנוכחי של החקירה, לקיומו של חשד סביר לבצוע המעשים, לחומרת העבירות, למסוכנות המשתמעת ולחשש לשיבוש הליכים, יש מקום להארכת המעצר לפרק זמן קצר.

...

לשלמות התמונה יצוין כי במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי ביקש המבקש לחקור את נציג המשיבה (משלא התאפשר לו לעשות כן לפני בית משפט השלום שממילא הורה על שחרורו למעצר בית), אך בית המשפט קבע כי אין לאפשר חקירה במסגרת הליך הערר, והציע למבקש להסכים להחזרת הדיון לבית משפט השלום לשם חקירת נציג המשיבה.

לאחר עיון בבקשת רשות הערר ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אוסיף כי בית המשפט המחוזי בחן את חומר החקירה בהגיעו למסקנה כי יש בחומר כדי לבסס בשלב זה את החשד למעורבות המבקש בעבירות המיוחסות לו. המדובר בקביעה עובדתית שאינה מצדיקה מתן רשות לערור.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 843/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. טימריז גיאורגדזה 2. דימיטרי פיוצרוב 3. אונור קלש 4. יחיאל יוספוב בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י"ד בשבט התשפ"ג (05.02.2023) בשם המבקשת: עו"ד מסעד מסעד בשם המשיב 1: עו"ד רענן עמוסי בשם המשיב 2: עו"ד ניר ליסטר ][]החלטה

למשיב 1 יוחסו, בנוסף, עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; ולמשיב 2 יוחסה, בנוסף, עבירה של תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק.

עוד נטען כי עבירות נשק, ניסיון רצח, ועצם הבצוע בצוותא מקימים חזקה סטאטוטורית למעצרם.

...

על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של משיב כמבוקש, בכפוף לכך ששירות המבחן יגיש תסקיר מעצר עדכני על אודותיו, אשר יונח בפני בית משפט קמא, וזה, לאחר שישמע את טענות הצדדים, יקבל את ההחלטה כמיטב הבנתו וחוכמתו.

בהתאם לכל אלה, סבורני כי בבחינת האיזון בין השיקולים המנויים לעיל, יד של מסוכנות משיב 2 על העליונה וטרם בשלה העת לבחון חלופת מעצר בעניינו.

סוף דבר.

הבקשה לעיון חוזר נתתי דעתי לבקשה החלופית, לעיין מחדש בהחלטת המעצר, שכן שמיעת התיק טרם החלה וכי הוא צפוי להתארך מעבר לתשעה חודשים – אך לא ראיתי לקבל גם אותה: נקודת האיזון אותה קבע המחוקק לבחינת שאלת התארכות הליכים בעיניינו של נאשם עצור היא בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, ולאחר מכן המשך המעצר מסור להחלטתו של בית המשפט העליון, ככל שמוגשת לו בקשה לפי סע' 62 לחוק המעצרים, בין היתר לאור הקושי הכרוך בכך ששופט המעצרים יבקר את קצב שמיעת התיק על ידי מותב אחר, באותו בית משפט.

יתרה מכך, בשים לב לכך שלמשיב מיוחסת עבירת ניסיון רצח, ולאור עצמתן של עילות המעצר, גם אם משפטו לא יסתיים תוך תשעה חודשים, אין זה מובן מאליו כי הדבר יביא לשחרורו ממעצר, אך לא לי לידון בשאלה זו. אפנה בהקשר זה לקביעתו של בית המשפט העליון בבש"פ 8033/23 הנ"ל, בעיניינו של המשיב, כי: אשר לטענות העורר הנסובות על עילות המעצר, אציין כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית בעיניינו (ראו: סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים), לצד מסוכנות אינהרנטית הנלמדת מהמעשים המיוחסים לעורר, הכוללים מעשי אלימות חמורה כלפי המתלונן, בכוונה להמיתו, תוך שימוש בנשק קר. לצד זאת, יש לשקול אף את עברו הפלילי של העורר, את הימלטותו מזירת התקיפה, והסתתרותו מהמשטרה למשך כחודש ימים.

...

המבקשת ביקשה לדחות את הבקשה, על שני ראשיה: ראשית טענה המבקשת, כי דין הטענות ביחס לאופן ביצוע ההקראה להידחות על הסף, שכן ב"כ המשיב הסכים כי תתקיים "הקראה פורמלית" בהעדרו, ועל כן הוא מנוע מלטעון בעניין זה – ובדיון לפני הציגה ב"כ המבקשת התכתבות בין הפרקליטה אשר הופיעה לפני המותב בתיק העיקרי ובין ב"כ המשיב, ממנה עולה כי ב"כ המשיב שלח לפרקליטה נוסח הודעה, אותה ביקש שתמסור בשמו למותב הדן בתיק, ובה הסכים לקיום ההקראה שלא בנוכחותו.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ראיתי כי דין שתי הבקשות להידחות: הבקשה לשחרור ממעצר באין הקראה לא מצאתי ממש בטענה כי משפטו של המשיב טרם החל: מפרוטוקול הישיבה בתיק העיקרי מיום 28.9.23 עולה, כי ב"כ המבקשת הודיעה לבית משפט בפתח הדיון, כי ב"כ המשיב ביקש ממנה להודיע לפרוטוקול שהמשיב ובני משפחתו ביקשו ממנו שהוא ייצג אותו, אך הדבר עוד לא הוסדר, וכי "הסניגור מסכים שתתקיים הקראה פורמלית בלעדיו ובתוך 7 ימים הוא יודיע אם הוא מייצג אותו" - והדברים תואמים במדויק את תוכן ההודעה שביקש ב"כ המשיב מהפרקליטה שהופיעה בדיון למסור בשמו למותב.

ר' בהקשר זה בש"פ 2546/18, אבו כף (ההדגשה שלי, י.מ.), שם נפסק: לכך יש להוסיף את יתר הנסיבות שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה את העובדה כי המבקשים לא העלו מיוזמתם כל טענה בנושא אי קיום ההקראה, דבר התומך במסקנה כי המבקשים הבינו את תוכנו של כתב האישום ואת טיב ההליכים המתנהלים נגדם.