בקשת מנהלי הסדר נושים לביטול הגבלות שהוטלו בהוצל"פ

במהלך הדיון שהתקיים ביום 20/06/18 חזרה המנהלת המיוחדת על בקשתה להורות על ביטול ההליך, וב"כ הכנ"ר וב"כ הנושה בנק לאומי שהתייצב לדיון, הצטרפו לעמדת המנהלת המיוחדת.

ככלל, נקבע כי הנקודה בה ראוי לבחון באופן מעמיק את שאלת תום ליבו של החייב, הנה במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, שהוא "לבו" של הליך פשיטת הרגל אולם, אך ייתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכנוס כי אין מקום לאפשר לחייב להכנס ב"שער" ההליך, מפאת חוסר תום לב קצוני בדרך יצירת החובות או בהתנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל, כאשר יתקבל הרושם כי כל רצונו של החייב הנו להיתחמק מנושיו ולהפוך את הליך פשיטת הרגל ל"עיר מקלט".

אוסיף אף כי חרף כל הנ"ל היה בית המשפט מוכן שלא לבטל את ההליך כדי לאפשר לחייב להציע הסדר נושים.

         כל ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליך זה, מבוטלות, ואולם צו עיכוב היציאה מן הארץ יוותר בתוקפו לתקופה של 90 יום מהיום.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בדו"ח המנהלת המיוחדת מיום 05/03/18, ובהודעת המנהלת המיוחדת מיום 30/1/19 אליה צורפו פרוטוקולי החקירה של החייב ושותפו, ראיתי להורות על דחיית בקשת החייב לאחר ששוכנעתי כי הוא לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי התנהל בתום לב ביצירת חובותיו.

די בהודאת החייב בחקירה לפיה שהוא משמש איש קש עבור השותף שלו, כדי להקים מסקנה לפיה החייב התנהל בחוסר תום לב, בלשון המעטה.

לפיכך אני מורה על ביטול ההליך ודחיית בקשת החייב להכריזו כפושט רגל.

בסעיף 3 להחלטה צוין: "החלטת בית המשפט, כב' השופט צ'יזיק, שניתנה בתאריך 9.9.13 בת"ט 41945-01-13 היא המסד להליך זה". בסעיף 5 של החלטתו, הביע בית משפט קמא את דעתו באשר לתביעה העיקרית וציין, כי לא מצא שמדובר בנסיבות המבססות משפט חוזר, וכן הפנה בית משפט קמא את המבקש לאפשרות של מיצוי טענותיו "במסגרת ההליך השיטרי או במסגרת תיק ההוצל"פ". ואולם, לטענת המבקש, הדרך היחידה העומדת בפניו היא הדרך בה נקט, דהיינו, הגשת תביעה לביטול פסק דין שהושג במירמה.

הדרך הנוספת העומדת, לכאורה, בפני המבקש היא בהליך פשיטת רגל, במסגרתו יוכל להעלות את טענותיו בשלב בדיקת תביעת החוב של הנושה, ואולם, לטענת המבקש, אין הוא יכול לשקול אופציה זו, הואיל ובדרך זו הוא יאבד את רישיון עורך הדין שלו.

טוען המבקש, שעקב תיק ההוצאה לפועל שניפתח כנגדו, ולרבות הגבלות המוטלות עליו, וחוסר יכולתו לנהל חיים נורמליים, נפגעה בריאותו, והוא מציין, שבאוקטובר 2018 עבר ניתוח כריתת כיס מרה ומאז הוא מאושפז מדי חודשיים לטפול רפואי.

בהסכם זה צוין, כי סכום החוב בתיק ההוצל"פ נכון ליום 13.5.14 מסתכם ב-735,934 ₪, וכי המבקש (החייב) פנה לזוכה ובקש להגיע להסדר לתשלום החוב.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הליך זה בסכום כולל של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיב, עו"ד גב' מיטל תורג'מן-כהן, עבור המשיב, את הסכום הנ"ל של 4,000 ₪ מתוך הפיקדון שהפקיד המבקש בבית משפט זה. יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקש, עו"ד אהוד כספי, עבור המבקש (ככל שלא הוטל עליו עיקול).

הכרעה: השאלה הטעונה הכרעה בעניינינו, היא האם יש מקום לשקול לקבל את הצעת החייב להוספת סכום חד פעמי בסך 250,000 ₪ כתנאי למתן הפטר תוך מחילה על היתנהלותו ומחדליו הרבים בהליך, או שמא יש להורות על ביטול ההליך? ככל שיבוטל ההליך, יש להכריע האם ההסדר לפדיון הנכס אל מול האב ימשיך כסדרו.

כחלק מחובת תום הלב המוטלת על המערער, עליו לעמוד במיגבלות שהוטלו עליו, לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעיניינו (ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקה 14 (29.8.2018); ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); באשר להיקפה של חובה זו לאחר חקיקת החוק, ראו: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019))‏.

הסכום המוצע על ידי החייב בסך 250,000 ₪, אינו מספק בנסיבות אלה, אינו מכפר על היתנהלות החייב, כאשר יש לזכור שממילא גרושת החייב הייתה נאלצת להמשיך ולנהל הליכי הוצל"פ כנגד החייב בגין יתרת החוב לתקופת העבר, העומדת כאמור על סך של כ- 1.6 מיליון ₪, גם בהנתן סכום זה. אם כן, גם אם כתוצאה מתשלום סכום זה עשויה נושת המזונות להנות במידה מסוימת, הנאה "נבלעת" לנוכח המחדל המשמעותי של אי ביצוע תשלומי המזונות השוטפים בהליך בסכום משמעותי כאמור ובעצם הותרתו של חוב לעבר בסכום דראקוני בדין קדימה בסך של למעלה מ- 1.6 מיליון ₪.

אמנם בקשות אלה נדחו, אך לא ראיתי כי החייב שילם גם את גובה הסכום שלשיטתו כן מצוי ביכולותיו – ולו לגרושתו שכאמור היא הנושה היחידה שיכולה להפיק תועלת מהליך זה. כאמור, החייב בחר בגישה של "הכל או כלום", ובהתאם לגישה זו – אשר נקט בה לאור ההליך כולו – לא שילם את התשלומים הנדרשים, לא כולם ולא מקצתם (למעט תשלומים בודדים בראשית ההליך).

עוד נקבע בעיניין מנאר, כי: "לצורך קציבת תקופת הצינון המתאימה, על הממונה ועל בית המשפט המעביר את החלטת הממונה תחת שבט ביקורתו להתייחס לנסיבות המקרה הפרטני הנמצא לפניו. במסגרת זו, יש לקחת בחשבון בין היתר את אופי המחדלים שהביאו לביטול ההליך הראשון; כמות המחדלים והישנותם; מידת הנזק שהסבו המחדלים לנושים; היתנהלותו הכלכלית של היחיד במשך תקופת הצינון; ניסיונות היחיד להשתקם בכוחות עצמו בתקופת הצינון; יצירת חובות חדשים על ידי היחיד בתקופת הצינון; תום לבו של היחיד ביצירת החובות החדשים; ועוד". (שם, פסקה 22).

...

מן האמור, איני רואה כי ההליך שלפני מגשים איזה מתכליות ההליך ולפיכך אני מורה בזה על ביטולו.

בהלכת ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 2.4.2014) (להלן: "הלכת אלקצאצי") נקבע: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי." (שם, פסקה ג).

אני דוחה אפוא הצעה זו. אני מורה בזה על ביטול צו הכינוס עקב חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך.

לעניין זה ראו חקירתה נגדית של רלי כבסה, האחראית על הגבייה מטעם הערייה (להלן: אחראית הגבייה) כך: "ש. בחשבון 094 הוטלו עיקולים החל מיום 11.2.12 ובוטלו ב-25.3.12.

בחנתי את רשומי הערייה ושם נכתב: ביום 19.2.2012 : "בשיחה עם עידן הוסבר לו (מילה לא ברורה) על החוב בכל החשבונות ועל הליכי אכיפה. נימסר פרטי החוליה רוצה להגיע להסדיר. החן 10475088 הוסבר על נעילות של ועדת ערר ועל החוב שלא שנוי במחלוקת. בנוסף בחן 10566897 טוען שהשטח הנ"ל נמצא 10475088 – הונחה לפנות לחיובי ארנונה לבקש ביקורת"; ביום 4.3.2012 נכתב: "בשיחה עם גילה חרזי, יחזירו את הכל כמו שהיה, לטענתה תתקיים ישיבה עם מנהלת מח' חיובי ארנונה ויוחלט מה לעשות, נשלח מייל אליה לנעול לאכיפה את כל החשבון"; ביום 10.3.12 נכתב: "בעקבות בקשה של עידן לחזור אליו מהחוליה ניסיתי לתפוס אותו אך ללא הועיל והשארתי לו הודעה"; ביום 12.3.2012 נכתב: "מחר לעלות לגילה חרזי, לבדוק מה נעול וההסבר על מהו אחוז ההגבלה"; ביום 14.3.2012 נכתב: "בירר עידן החוב הוסבר כי העיקול שייך לחוב שאינו שנוי במחלוקת, לבדיקת העניין מייל נשלח לחולית אכיפה היות והנ"ל מעוניין להסדיר החוב"; ביום 18.3.2012 נכתב: "בהמשך להערה קודמת עידן חזר אלי וביקשתי ממנו להגיע ולטפל בעיניין החוב + בערך..."; ביום 22.3.2012 נכתב: "הוסבר לעידן כי חזרו אליו במחלקת אכיפה על מנת להסדיר החוב וטען שיגיע לא הגיע. טוען שהיתה אי הבנה, ישלח את העו"ד שלו ביום א' בבוקר"; ביום 26.3.2012 נכתב: "היתקבל מייל מסיון דורה מיחידת העררים לעכב את כל ההליכים עד סיום הטיפול על ידם"; ביום 29.3.2012 נכתב: " שוחחתי עם סיון דורה מיחידת הערר שמסרה שתתן פוש בנושא ובתוך מס' ימים הלקוח יתבקש לבוא ולשלם (ישנו צ'ק שהגיע מעיקול אשראי נמצא אצלי בארונית)". בתצהירו העיד המערער שבעקבות ההסכם הלך לעירייה עם פנקס צ'קים במטרה להגיע להסדר תשלומים ולסיים את החוב וזאת במסגרת הפחתת החוב נוכח הסווג המוסכם ופקידה בערייה (גברת דליה מזרחי) "טענה שועדת הערר לא עידכנה עדיין במחשב את שינוי הסווג. היא ביקשה שנמתין יום יומיים כדי שסכום הארנונה יתעדכן במחשב. בין לבין הטילה הערייה עיקול על חשבונות של העסק בבנק ובחברת האשראי" (סעיפים 22-21 לתצהיר המערער).

לא מיותר להזכיר כאן, שמאפיין מרכזי של הסדרי הגבייה המינהליים הנוגעים לעיקולים בגין אי תשלום ארנונה "הוא העובדה שמדובר בהסדר הנותן לרשות את הכוח לפעול לגביית חוב, וזאת מבלי שהחוב יאושר קודם לכן בפסק דין של בית משפט. הליך הגבייה המינהלי ניפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו לרשות (סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); סעיף 306 לפקודת העיריות). אם לא מילא הנישום אחר דרישת התשלום, רשאי הגורם המוסמך לכך לפי דבר החקיקה הרלוואנטי (פקיד גבייה לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); ראש הערייה לפי סעיף 309 לפקודת העיריות) להרשות נקיטת צעדי אכיפה במסגרת הליך הגבייה המינהלי. הסדר הגבייה המינהלי מעניק לרשות סמכויות שונות המסייעות לה לפעול לגביית חובה. כך, למשל, מעניקה פקודת העיריות לרשות סמכות לתפוס את נכסי הסרבן ולמוכרם וכן להטיל עיקול על משכורתו (סעיפים 313-310 ו- 320 לפקודת העיריות). פקודת המסים (גביה) מכילה סמכות להטיל עיקול על מיטלטלין של הסרבן" (סעיף 12 לפסק הדין ברע"א 187-05 נעמה נסייר נ' עריית נצרת עילית , פ"ד סד(1) 215, 20.6.2010, להלן: פסק דין נסייר).

לא יעלה על הדעת שהרשות, שהיא גם הנושה גם השופטת וגם המבצעת לא תבצע את המינימום הנידרש והוא קביעת סכום החוב והודעתו לנישום ורק לאחר מכן ביצוע עיקולים.

עיקול נוסף, שביצעה הערייה ופעלה בו בנגוד לדין הוא עיקול מחשבו האישי של המערער, כאשר בעיניין זה לא פעלה העיריה כנדרש בתקנה 41א לתקנות ההוצל"פ לעניין עיקול מחשב אישי אשר דורש כי המעקל ייתן התראה של 10 ימים טרם עיקול מחשב אישי, על מנת לאפשר לבעלי המחשב האישי להעתיק ולגבות את הרשום עליו.

...

עוד איני מקבלת את הטענה לפיה היה על המערער לטעון את הטענות שטען בתביעתו זו בעתירה המנהלית, שאם לא כן הרי הן בבחינת טענות כבושות.

לטענתו הוא הוציא לשווא סכומי כסף משמעותיים בניסיונות לתקן את סוגיית לחץ המים, למרות שבסופו של דבר הנושא כלל לא נדרש.

סוף דבר הערעור בנוגע לעירייה (המשיבה 1) בסוגית העיקולים – יתקבל.

בתאריך 14.3.2018 קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כדלקמן : "גם אני סבורה כי הצעת ההסדר אינה ראויה וכי אין מקום להורות לנאמן לכנס אספת נושים לדיון בהצעה שסכוייה לעבור אפסיים. מן הטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 4.12.2017 אני מורה על ביטול הכרזתו של החייב פשיטת רגל ומחיקת ההליך.

כל ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליך זה מבוטלות ואולם צו עיכוב היציאה מן הארץ ייוותר בעינו לתקופה של 90 יום.

בכל הנוגע לטענת הנושה שלפיה יש להחריג את החוב כלפיה משום שמדובר בחוב אשר נוצר במירמה, בשל חתימה של היחיד אשר חתם על גבי כתב ערבות להסדר תשלומים ולעיכוב הליכי הוצל"פ כלפי אחיו המנוח, מר אברהם לוי ז"ל, טוען הממונה בתגובה משלימה מיום 22.1.2023 כי על היחיד להבהיר את הטענות הללו באופן עצמאי.

הנושה ציינה בבקשתה להחרגת החוב כי מקור החוב קשור לחוב כספי של אחי היחיד ושל חברה אשר שמה "בטונים א.א. בע"מ" בשל שיקים אשר חוללו בהעדר פרעון בנוגע לחודשים מרץ ועד מאי 1991 ובשל סחורה שאותה רכשה ממנה חברת "בטונים". ב"כ הנושה, עו"ד אורלי גלמן, טוענת בסעיף 2 לתצהירה (תתי סעיפים 2.1-2.4) כי החוב נובע עקב הליכי הוצל"פ אשר ננקטו כנגד חברת "בטונים" וכנגד אחיו של לרבות הליכי מאסר ועיקול מטלטלין בדירת מגוריו.

...

במהלך הדיון נטען כי לבית המשפט המחוזי הוצגו ראיות שמהן עלה כי היחיד עבד באופן בלתי מוצהר בתחום השיפוצים, וכי בניגוד לטענות היחיד בנוגע לכך שמצבו הבריאותי לא איפשר בידיו להשתלב במעגל העבודה במשך שנים רבות, הרי שבפועל לא הוצגו על ידו ראיות אשר תומכות בטענה זו. עוד נטען באותו הליך כי הנאמן אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי בחן את טענת היחיד בנוגע למקום מגוריו בפועל, והתרשם מכך שמדובר בטענה שקרית, בעיקר לאחר שבחן את צריכת החשמל בחשבונות החשמל של הדירה המדווחת (דירת "עמידר" ברחוב האשל 13 בעיר עכו), וכי גם בדיקות אשר התבצעו על ידי הנושה העלו מסקנה דומה שלפיה היחיד לא התגורר בפועל בדירה זאת אלא בדירה אחרת בקרית-מוצקין.

הנושה טוענה כי מסקנה זו עולה באופן ברור מעיון בחשבוניות המס וכן גם מניתוח של קבלות צריכת המים והחשמל אשר צורפו לדו"חותיו החודשיים של היחיד, שמהן עולה כי הוא ביצע מספר רכישות של דברי מתיקה אשר שאותם הינו מנוע לאכול בשל מצבו הבריאותי, וכן גם מוצרים קוסמטיים אשר מיועדים לשימוש נשים.

בנוסף לכך, לא ברור מדוע עו"ד גלמן לא ערכה בדיקות מקדמיות בנוגע ליכולת איתנותו הכלכלית של היחיד (מצבת חובותיו בלשכות ההוצל"פ, נתוני השתכרות, תדפיסי בנק וכו') טרם שערכה את כתב הערבות (ראה : סעיף 2.1 לתצהירה של עו"ד גלמן) ושעליו גם חתמה (ראה : עמוד 2 להסכם) ומדוע לא ווידאה עם היחיד ועם אחיו המנוח כי הם נועצו בעו"ד מטעמם טרם חתימתם על גבי הסכם זה. מן המקובץ לעיל עולה כי אין מדובר בחוב אשר נוצר בדרך מרמה, אלא לכל היותר באי עמידה ביכולת כלכלית לעמוד בהתחייבות לערוב לחוב כספי מינורי של בן משפחה מדרגה ראשונה אשר נקלע לקשיים כלכליים, ומכאן שאין מקום לקבל את טענת הנושה שלפיה יש מקום להחריג את חובו של היחיד כלפיה.