משיבה 3, היתנגדה למינוי מומחים בתחומים נוירולוגיה, כירורגיה פלאסטית, ופסיכיאטריה, והשאירה את הבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה לשיקול דעת בית המשפט.
...
מתוך שכך, הבקשה נדחית בכל הקשור לשינוי זהות המומחה שמונה.
הדברים סוכמו בבהירות ובאופן מקיף בהחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12):
" כאמור, השאלה האמיתית היא, הלכה למעשה, מי יישא במימון ביניים של שכר טרחת המומחה. כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה.
סוף דבר
הבקשה להחלפת זהות המומחה נדחית.
