כמו כן, ראו ע"א 2274/21 נטע מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ (נבו 01.01.2023) לעניין מתן הכרעה שיפוטית על בסיס עדות יחידה והצורך בסיוע, או לחילופין, הצורך בהנמקת בית המשפט מה הביאו לסמוך על עדות יחידה זו.
כך גם בהתאם ל- ע"א 6460/21 טובי פרץ נ' יגאל כהן (נבו 18.06.2023)
"כוונתי, בעיקר, לדרישת הסיוע אשר מהוה תנאי להכרעה עובדתית בהליך אזרחי על סמך עדותו היחידה של בעל דין, או של אדם מטעמו, שאין בה אותות מהימנות מובהקים וברורים (ראו: סעיפים 54(2)-54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) במצב שבו הנסתר עולה על הגלוי, ועדותו של בעל דין, אשר נושא בנטל להוכיח את התקיימותן של עובדות כאלה או אחרות, אינה אמינה על-פניה באופן ברור ומובהק, טוב יעשה בית המשפט אם יימנע מלקבוע ממצאים בהתבסס על עדות זו, כל אימת שאינה נתמכת בראיה מסייעת)[ראו: עניין חיון, פסקות 34-32; ע"א 6712/19 דגן נ' דגן, פסקות 13-12[ פורסם בנבו (23.6.2021) במקרים כגון זה, על בית המשפט לקבוע כי בעל הדין לא הרים את נטל השיכנוע המוטל עליו על-פי דיני הראיות – על כל המשתמע מכך."
בעניינינו - בכתב התביעה המתוקן (ואף בכתב התביעה המקורי) טען התובע, כי בעת הירידה מהרכב "ניסגרה דלת הרכב על יד שמאל, וכתוצאה מהסגירה ניחבל התובע באצבע מס' 5 ביד שמאל..." (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן)(להלן: "גרסה ראשונה").
אשר לעניין טענת הנתבעים, שעוסקת בסבירות גירסתו של התובע אל מול המצב הרפואי שתואר בדו"ח של ארליך (אצבע כחולה ונפוחה), ובזיקה לנזק שניגרם לאצבע על פי המסמכים הרפואיים, שהנו כאמור שבר ספיראלי, כאשר התובע טען לכל אורך הדרך, שהשבר באצבעו נוצר ממשקל גופו – הרי שהגם שאולי קיים שביב הגיון בטענת הנתבעים, בית המשפט כידוע אינו בר סמכא לעינייני רפואה, ואיש מן הצדדים לא הצטייד בחוות דעת רפואית, כמו-גם לא ביקש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יתייחס אך ורק לשאלת מנגנון הפגיעה (להבדיל משאלת קיומה של נכות וכימותה) – האם שבר ספיראלי יכול להגרם כתוצאה מהשענות במלוא משקל הגוף, ובאיזה פרק זמן אצבע שנשברת הופכת לנפוחה וכחולה.
...
יצוין כי תשריט זה לא צורף בסופו של דבר ע"י התובע לאסופת הנספחים בתצהירו.
כמו כן מסר בדו"ח, כי שוחח טלפונית עם התובע, וזה טען בפניו כי "במהלך הירידה מהרכב הרגיש תחושת כאב בכף יד שמאל כאשר נשען עם כובד גופו על משענת פלסטיק של דלת היציאה..".
ארליך העלה בדו"ח סברה – "סרטון הווידאו של ירידת העובד מהרכב מראה ירידה מהירה ללא התמהמהות במהלך הירידה, הנהג ועובדים אחרים לא הבחינו בפציעה לכן נראה שלא סביר שהאירוע קרה במהלך הירידה מהרכב, תמיכה נוספת לאפשרות שהפציעה נגרמה מוקדם יותר היא מצב האזור הפגוע (כחול ונפוח) מס' שניות לאחר שלכאורה האירוע קרה".
עם זאת, לאחר שחזור האירוע, הגיע ארליך למסקנה כי: "קיימת סבירות שאכן ארעה פגיעה במהלך הירידה מהרכב", שכן עלה כי התובע לא אחז בידיות האחיזה, נשען על יד שמאל על כל כובד משקלו, ולא אחז במשענת הדלת עם כל האצבעות אלא רק עם אצבע 5.
לפיכך, אני מורה בזאת על דחיית התביעה.