סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע:
"נתגלע סיכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות, ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן, בין שהבורר צריך היה להיתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להיתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי".
[ההדגשות הוספו, א.א.א]
אם כן, סמכות מינוי הבורר על ידי בית המשפט הנה סמכות שבשיקול דעת (ראו- רע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עריית חיפה, (פורסם במאגרים המשפטיים, 03.05.2010)).
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, מכאן ומכאן, שקילתן על רקע הוראות הדין וההלכה הפסוקה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיובא להלן.
לא נעלמה מעיני ההלכה הפסוקה אליה הפנו המשיבים שבמסגרתה לא נעתר בית המשפט לבקשות מסוג הבקשה דנן להפניית סכסוך לבוררות, אלא שלהבנתי מדובר היה במקרים בודדים וחריגים, שבהם גם לשון ההסכם בנוגע לתניית הבוררות נוסחה באופן מצומצם יותר מהנוסח עליו סיכמו הצדדים בענייננו, או שמדובר היה במחלוקת שאינה עולה מתנאי ההסכם, בניגוד לענייננו, שכאמור נוסח תניית הבוררות הינו רחב ומקיף הכולל כל סכסוך הנוגע במישרין או בעקיפין להסכם, וכאשר הטענה בדבר קיום "טעויות" נוגעת במישרין לפרשנות תנאי ההסכם ובחינת אומד דעת הצדדים בשלב כריתת ההסכם, מחלוקת שההכרעה בה נתונה לסמכותו של בורר מכוח תנאי ההסכם.
סוף דבר
אשר על כן, הריני מקבלת את הבקשה למינוי בורר.