במסגרת הדיון בתביעה לפירוק השתוף הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה למחיקת התביעה על הסף "בכפוף להשבת המיגרש בחדרה" וזאת אחר שטען כי המשיבה, פעלה בחוסר תום לב למכירת זכויותיה בנכס בחדרה "מאחורי גבם" של הצדדים ומבלי שניתנה בפועל החלטה לפירוק השתוף בנכס.
בית המשפט קבע, כי הסעד לו עותר המערער, היינו - מחיקת תביעת המשיבה בכפוף להשבת המיגרש בחדרה שנמכר לצדדי ג', אינו הולם את גדרי ההליך הניצב לפניו שעניינו בפרוק שתוף, וככל שמתבקשת השבה של זכויות כאלה ואחרות שומה על המערער לפנות בהליך מתאים.
המשיבים 2-3 הודיעו ביום 4.10.2021 שהם מוכנים לפירוק השתוף על דרך של מכירה לצד ג' למרבה במחיר ובמסגרת הדיון ניתן תוקף של פסק דין להסכמות המשיבה והמשיבים 2-3 בנוגע למגרש בחדרה, כאשר ההסכמות היו:
"לעניין הנכס בחדרה, מוסכם עלינו, תוך שמירת מלוא טענותינו כי ימונה שמאי, זאת כאשר התובעת טוענת כי אין צורך במינוי שמאי לעניין פירוק שתוף ואילו הנתבעים סבורים שכן וככל ויעלה כי לא היה צורך מלכתחילה יושתו כלל ההוצאות על הנתבעים 1-3 בעיניין חוות דעת השמאי. בשלב זה יישאו הצדדים בחלקים שוים ביניהם בעלות חוו"ד השמאי (חצי חצי). כמו כן, הסכמתנו למינוי השמאי היא בכפוף לכך שכבר עתה ניתנת הסכמה לפירוק השתוף. לפיכך נבקש כי יינתן פסק דין חלקי בעיניין זה באופן שיסיים את המחלוקת בנוגע לנכס בחדרה" (עמ' 5 לפרו' מיום 18.7.21)
בהמשך, הגישה המשיבה בקשה למתן פס"ד חלקי באשר לנכס בחדרה ובית המשפט בהחלטתו מיום 3.2.22 קבע, בין היתר, כי יש מקום ליתן צו לפירוק השתוף בשני הנכסים, ואין מקום עוד לעכב את פירוק השתוף בנכסים אלא יש לקדמו תחת קיום דיון בטענות השונות של הצדדים, אשר שמורות להם ותתבררנה, ככל שיעלה הצורך, במסגרת פסק הדין הסופי.
...
באשר לאופן ביצוע פירוק השיתוף – נקבע, כי טרם הכרעה באשר לאופן הפירוק יש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר יגיש חוו"ד בדבר אפשרויות הפירוק הקיימות, בין אם חלוקה בעין ובין אם על דרך של מכירה לצד ג', ואין מקום בשלב זה להכריע על יסוד טענות הצדדים לבדן.
בכל הנוגע לטענת המערער כי הוא מעוניין לרכוש את זכויות המשיבה בנכס, קבע בית המשפט כדקלמן:
"אשר לטענת הנתבע 2 כי הוא מעוניין לרכוש את חלקה של התובעת – לא התרשמתי כי מדובר ברצון כן ולמצער כזה העולה בקנה אחד עם ההתנהלות בפועל; שכן לא שוכנעתי כי אכן הנתבע פעל ופועל לרכישת חלקה של התובעת בנכס, זאת מאחר והתובעת הציעה מספר פעמים במהלך ניהול ההליך למכור את חלקה לנתבע אך הוא לא נקט בצעד קונקרטי בנדון. אילו היה רוצה הנתבע 2 לרכוש את חלקה של התובעת בנכס בנתניה, יש להניח שהיה עושה כן בין אם במהלך השנים שעברו טרם הגשת כתב התביעה ובין אם לאחריו; לפיכך לא מצאתי לעכב את הליך הפירוק בגין טענה זו של הנתבע" (ההדגשה הוספה במסגרת ההחלטה מושא ההליך כאן)
ביום 21.8.22 הגישה המשיבה הודעה לביהמ"ש בה הודיעה על כוונתה למכור לאלתר את זכויותיה בנכס בחדרה.
הן הוסיפו טיעון בנוגע לנכס בנתניה, אך כיוון שהנכס בנתניה אינו עומד בלב ההליך כאן, לא מצאנו לפרטו.
טענות הצדדים בדיון בערעור
מצאנו לייחד פרק נפרד לאופן התנהלות המערער בדיון בערעור בפנינו.
עוד טען המערער כי ערעורו נוגע אף להחלטת בית המשפט הנוגעת לחלקו בנכס בנתניה וביקש להשלים טיעון בעל פה אף לעניין זה. נוכח העובדה כי החלטת בית המשפט מושא ההליך אינה נוגעת לנכס בנתניה וכי לגביו טרם ניתן פסק דין וכלל טענות הצדדים ביחס אליו שמורות להם, לא מצאנו ליתן למערער לטעון לעניין זה ואף ההכרעה כאן לא תתייחס לנכס זה, זאת במיוחד עת צוין מפורשות בסעיף 7 לכתב הערעור – "הנכס נשוא ערעור זה הוא נכס בחדרה".
המשיבים חזרו על טענותיהם כפי שהובאו בתשובותיהם.
****
אחר שעיינו בטענות הצדדים והוספנו ושמענו טיעון ארוך בעל פה, כאמור, מצאנו כי דין הערעור להדחות.
משמעותם של דברים בשלב זה, היא, כי אם המבקש יחפוץ כעת בפירוק השיתוף במגרש בחדרה בעלי דברו יהיו צדדי ג' ולא המשיבה – הא ותו לא.
לאור כל האמור לעיל מצאנו לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיבה 1 בסך של 15,000 ₪, ובהוצאות המשיבים 2-3 ו-4-5 בסך של 10,000 ₪ לכל אחד (10,000 ₪ למשיבים 2-3 ו- 10,000 ₪ למשיבים 4-5).
