בקשת מחיקת תביעה בשל חוסר סמכות עניינית

במקרה דנן, לאור הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין ואשר החריג באופן מפורש את שני הרכיבים האלה, וכן לאור בקשתו של התובע למחיקה, אנו סבורים כי יש למחוק את התביעה של התובע בגין שני רכיבים אלה בשל חוסר סמכות עניינית.

...

לפיכך לטענתו מעשה בית דין חל על כל רכיבי התביעה של התובע ודינה להידחות.

במקרה דנן, לאור הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואשר החריג באופן מפורש את שני הרכיבים האלה, וכן לאור בקשתו של התובע למחיקה, אנו סבורים כי יש למחוק את התביעה של התובע בגין שני רכיבים אלה בשל חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר – הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לעילה בגין עוולות מסחריות (גזל סוד מסחרי).

מנגד, הגיש המבקש בקשה מקדמית למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

לאחר עיון בכתובים אשר הונחו לפניי על ידי בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותיי לפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ותקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כמו כן החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לענייני משפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לדון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

לאור כללי הסמכות העניינית, אשר נמצאים עמנו מקדמת דנא, סבורני כי בקביעתו אחרונה זו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה.

הערעור מתקבל אפוא, וההחלטות קמא מבוטלות בזאת.

אני קובע כי הסמכות לדון בכל טענות המשיבה בדבר זכאותה לביטולו של הסכם הגירושין ובטלות ההליך אשר התקיים בבית הדין הרבני מסורה לבית הדין הרבני, ולו בלבד.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית להדחות, וכי הסמכות נתונה לבית משפט זה. סעיף 3 לחוק קובע כי "עינייני מישפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעינייני מישפחה". בסעיף 2(1) לחוק הוגדרו עינייני מישפחה, בין היתר, כך: "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו, שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המונח בן מישפחה מוגדר בסעיף 1(2) לחוק, והוא כולל בין היתר את "בן זוגו לשעבר" ואת "הורי בן זוגו". עם זאת, הוריו של בן הזוג לשעבר אינם נכללים במסגרת ההגדרה (בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פסקה 15 לפסק דינו של השופט זילברטל (29.4.2012) (להלן: עניין פלונית)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית להידחות, וכי הסמכות נתונה לבית משפט זה. סעיף 3 לחוק קובע כי "ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה". בסעיף 2(1) לחוק הוגדרו ענייני משפחה, בין היתר, כך: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המונח בן משפחה מוגדר בסעיף 1(2) לחוק, והוא כולל בין היתר את "בן זוגו לשעבר" ואת "הורי בן זוגו". עם זאת, הוריו של בן הזוג לשעבר אינם נכללים במסגרת ההגדרה (בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פסקה 15 לפסק דינו של השופט זילברטל (29.4.2012) (להלן: עניין פלונית)).

סיכום על יסוד האמור, הבקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית – נדחית.

הנתבעות תשלמנה לתובע את הוצאות הבקשה בסכום של 3,510 ₪.

ביום 3.4.2023 נתתי החלטה יזומה שבה שיקפתי את העובדה שהנתבעות לא קיימו אחר החלטתי הנ"ל מיום 12.3.2023 ושבה הובהר להן כי במידה שלא יגישו עד למחרת היום הדרוש, ייחשבו כזונחות טענת הנ"ל. ביום 3.4.2023 הוגשה הודעת הבהרה מטעם הנתבעות, לפיה "אין בכוונת הנתבעות להגיש בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, אלא כי אם בגין העדר יריבות בין הצדדים והתיישנות", וזאת מאחר שהנתבעות סבורות כי טענת הסמכות העניינית הנה למעשה חלק מטענת העדר היריבות, ואינה טענה רגילה העומדת בפני עצמה.

...

הכרעה בקשת התיקון לאחר שנתתי דעתי ולמסמכי ולטענות הצדדים, אני מחליט כך: בקשת התיקון תתקבל, בכפוף לכך שהתובעת תשלם בפועל לנתבעות עד יום 4.5.2023 הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

בניגוד לטענות הדרמטיות משהו (והבלתי מפורטות מספיק והבלתי מבוססות מספיק) שהעלו הנתבעות בתשובתן, לא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה תסב לנתבעות נזק דיוני של ממש, ואת הנזק המסוים שייגרם להם מכך שיידרשו להגיש כתב הגנה מתוקן באופן מהיר (ושוכנעתי לאפשר להן להגיש כתב הגנה גם נוכח העובדה שבכתב ההגנה המקורי הועלתה טענה בנוגע לאי-הכללת דרישת שכ"ט בנוגע לדירה מס' 20, שמבוקש בבקשת התיקון להכלילה לתביעה), ריפאתי בחיוב בהוצאות.

סכום ההוצאות נקבע גם בשים לב להיקף העצום של כתב הטענות שהוגשו ושיתוקנו כעת, וגם מאחר שמדובר במחדל ברור של התובעת, שבא על רקע ולאחר ריבוי הליכים ומסמכים בתיק זה עד כה. סכום ההוצאות מבקש אפוא גם להעביר מסר לצדדים להימנע ככל האפשר מעתה ואילך ממחדלים דיוניים שמייצרים טרחה רבה לצדדים ולביהמ"ש. בקשת הסף לאחר שעיינתי בבקשת הסף ובתשובה לה, אני סבור שראוי שהנתבעות יגישו תגובה לתשובה, ובאותה הזדמנות ראוי שהנתבעות ישקלו שוב, היטב ובכובד ראש, אם הן אכן עומדות על הכרעה בבקשה הסף ככזו (עפ"י מכלול הדינים הרלוונטיים לתוכן הבקשה, שלא ראיתי שהם הוצגו במלואם בדברי הצדדים ויושמו במלואם על נסיבות בקשת הסף), או שמא מסכימות לדחיית הבקשה ככזו, תוך שמירת מלוא זכויות וטענות הצדדים לבירור בהמשך הדרך.

היות שהסמכות העניינית נקבעת בהתאם לסעדים המפורטים בכתב התביעה, אזי ככלל אין רלוואנטיות לתצהיר המצורף לבקשה למחיקת תביעה בשל חוסר סמכות עניינית.

...

בעניין זה אני מקבל את טענת המבקשת, על אף שהיה עליה לתמוך הבקשה גם בתצהיר "טכני" כגישתה.

בעניין זה אפנה להחלטת בית המשפט השלום בת"א (י-ם) 35471-01-20 איצ'ר נ' אלתר (פורסם במאגרים משפטיים ביום 25.06.2020) שם נקבע כך: "מבלי להידרש לטענות לגופה של התביעה, יש ממש בטענות הנתבעים לעניין הסמכות העניינית. ככלל, הסמכות לדון במחיקת הערת אזהרה נתונה לבית המשפט המחוזי (ראו, ע"א 540/88 גי'.אי.ג'י. השקעות בפירוק נ' רשם המקרקעין בפתח-תקוה (משיב פורמאלי), פ"ד מט(2) 735 (1995); רע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה, פסקה 9 להחלטת כב' השופט נ' הנדל וההפניה שם (31.12.2015); להלן: עניין אלוש). על כן, היא אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה. לעומת זאת, הסעד הכספי המבוקש (פיצוי בסך של 140,000 ש"ח) מצוי בגדרי סמכותו של בית משפט זה. בנסיבות כדוגמת אלה נקבע בעבר כי ככלל אין מנוס מפיצול התביעה, באופן שבו התביעה הכספית תתברר בבית משפט שלום ואילו התביעה שבמקרקעין תתברר בבית המשפט המחוזי (ראו, ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958)). על אף הלכה זו (עליה נמתחה ביקורת לאורך השנים) נקבע כי ניתן להתגבר על הפיצול בדרך של מבחן הטפל הולך אחר העיקר. בדרך זו על בית המשפט לברר מהו הסעד העיקרי המבוקש בתביעה. הסמכות העניינית תיקבע בהתאם לסעד העיקרי, והדיון בסעד האחר יהא 'טפל' לדיון בסעד העיקרי (ראו, עניין אלוש; ראו עוד: ה"פ (מחוזי ירושלים) 63192-05-19 לריוס פרס נ' אוטו פאר - שותפות שבו (19.4.2020))." אין לי אלא להסכים לדברים אלה.

אלא שבתביעה שנדונה בבית משפט השלום בירושלים, הגיע בית המשפט למסקנה, כי הסעד של מחיקת הערת האזהרה הוא הסעד העיקרי, והסעד הנלווה הוא הסעד הכספי.

אסכם ואומר, הבקשה למחיקת התביעה בשל היעדר סמכות עניינית נדחית.