בקשת מחיקת תביעה בשל הסדר בוררות בהסכם פשרה

הנתבעים מפנים בבקשתם להלכות המשפטיות אשר קבעו כי מרחב התימרון של בתי משפט הנו מצומצם ביותר ויש לאכוף תניות בוררות כדבר שבשיגרה, ראו סעיפים 32 ו-33 לבקשה והמובאות שם. בכל הנוגע לנתבע נטען בבקשה כי דין התביעה כנגדו להיות מסולקת על הסף, שכן הוא אינו צד להסכם, הנתבעים מזכירים כי הנתבעת הנה אישיות משפטית נפרדת, שהתאגדה על פי דין זר, ולא די בהיות הנתבע מנהלה או שלוחה כדי להכיר בו כבעל דין ישיר לתביעה.

ראו בעיניין זה וראה ע"א 280/84 עפרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ' (3) 358, שם אישר בית המשפט העליון מחיקה על הסף של תביעה בשל קיומו של הסדר פשרה קודם בין הצדדים.

...

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לסעד שנקבע בפס"ד דיירקט קפיטל – התביעה כנגד הנתבע נמחקת על הסף.

סוף דבר הנני מורה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבעת בשל תניית הבוררות; הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע על הסף.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

מאחר והתובעים הודיעו מחד כי הם עומדים על בקשתם לעיכוב ההקצאה של הנחלות, ואילו רמ"י הודיעה שהיא מתכוונת להמשיך ולהתקדם בהליך הקצאת הנחלות, קבעתי דיון בבקשות.

לאחר מחיקת הבקשות לסעד הזמני, ניתנה על יד בית המשפט ביום 15.08.20, החלטה כדלקמן: "ב"כ התובעים מתבקש להבהיר עד ליום 17.09.20 מדוע יש מקום להמשיך את ההליך דנן כאשר בסעיף 7 ל – "בקשה למתן הוראות להמנע מכל פעולה להקצאת משקים לבני מייסדים בפעמי תש"ז" אשר הוגשה על ידי התובעים ביום 26.06.19 נרשם: "משמעות מימוש פסק הבוררות הנה התייתרות התביעה בתיק שבכותרת תוך העדפה אסורה ופסולה של הקצאת מקרקעי ישראל..., זאת בהיתחשב בכך שהודע כי פסק הבורר אושר ביום 06.10.19, וכן בהיתחשב בכך שב"כ התובעים ויתר על בקשתו לסעד זמני.." בתגובה לכך הוגשה הודעה על ידי התובעים לפיה הם עומדים על ברור תביעתם בכל שלושת התיקים שבכותרת עד תומם, ולפיכך התיק נקבע לקדם משפט.

מעיון בהחלטות שניתנו במסגרת הליך הבוררות עולה כי מר מנשה גובר (אחד מהתובעים בה"פ 33752-09-19, נשוא החלטה זו), היה בשלב מסוים צד לבוררות (ראה סעיף 60 לפסק הבורר), ואף בשלב מסוים היה חלק מהסדר פשרה שהוגש לבורר (ראה סעיף 61 לפסק הבורר), כאשר הסכם זה לאחר מכן בוטל (ראה פירוט בסעיף 63 לפסק הבורר).

...

הטענה כאילו פסק הבורר אינו מחייב ו/או רלוונטי כלפי התובעים דינה להידחות.

עוד קבע הבורר כי הוא נעתר לבקשה חלקית ומאפשר למבקשים להתייצב לדיון שהיה קבוע באותו יום ולשטוח טענותיהם.

לסיכום אני דוחה את שתי המרצות הפתיחה על הסף, ההמרצה שהגישו ה"ה כנה וה"ה גובר.

לפניי בקשת הנתבעת למחיקת התביעה לנוכח הסדר בוררות עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביניהם וקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.13 (להלן – "הסכם הפשרה").

...

אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל - הבקשה מתקבלת.

אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק זה מחמת תניית בוררות בהסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.13.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי זו לידי הצדדים גם באמצעות הדוא"ל או הפקס, ללא דיחוי.

ביום 5.2.19 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין תוך שנקבע כי פסק הדין תקף רק ביריבות בין הצדדים לאותו הליך ונאמר כי המבקש שבפני, רשאי לנקוט הליכים חדשים ומתאימים (פסק הדין צורף כנספח ז' לתובענה).

בנו של משיב 14 מוסה - מג'ד שהתייצב לדיונים מטעם אביו, הגיש שתי תביעות העוסקות בהסדר הפשרה בבוררות שנוהלה בין המשיבים 1 ו-2 שניתן לו תוקף של פסק דין בה"פ 38052-04-12.

בנסבות אלו אני מורה על מחיקת התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3.

...

מכאן עולה כי משיבים 3-10 לקחו בחשבון גם עובדות תובענה זו. טענות המשיב 1: המשיב 1 טען כי יש לדחות את התביעה על הסף.

לאור האמור, נדחות טענות המשיב 1 בדבר היעדר הסכם מכר מחייב.

אני קובעת כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב במסגרתו מכר המשיב 1 את החלקות למבקש, שמעון, וזוארץ סוף דבר, התביעה מתקבלת ביריבות עם המשיב 1.

עוד אני קובעת כי ייפוי הכוח הנוטריוני (מיום 14.6.82 שמספרו 1171) שנחתם ע" המנוח, תקף.

אדגיש כי "המתוה" לא הוצג במסגרת אישור הסדר פשרה, אלא במסגרת בקשה להסתלקות בה בית המשפט לא אמור לאשר את המתוה.

הסתלקות מבקשת האישור בשלב זה, לא יוצרת מעשה בית דין שעלול לכבול את חברי הקבוצה, לפיכך ההסדר הנורמאטיבי מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב – אם לאשר או לדחות את בקשת ההסתלקות.

במצב דברים זה, לא קיים טעם מבורר מדוע לא להעתר לבקשה, שכן כאמור, ההסתלקות לא יוצרת מעשה בית דין כלפי הקבוצה וכל אימת שמי מחברי הקבוצה ירצה להגיש בקשת אישור בגין העילות שביסוד הבקשה, פתוחה בפניו הדרך.

שלישית, כעולה ממתווה ההסתלקות בין הצדדים, המשיבה הסכימה לשלם למבקש פיצוי אישי כנגד מחיקת תביעתו האישית, לפיכך עילת התביעה האישית של המבקש מוצתה.

יודגש כי המבחן איננו אם העילה נושאת פוטנציאל של "אפשרות סבירה" (ראו סעיף 8(א)(1) לחוק והשוו עם הרמה הנדרשת לאישור הסדר פשרה בסעיף 19(א) לחוק), אלא די בכך שהתובענה "הראתה עילת תביעה לכאורה" (סעיף 16(א)(1) לחוק).

...

בהתאם למוסכם בין הצדדים, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצוי אישי בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ; התביעה האישית של המבקשת – נמחקת.

אני מאשר למבקש גמול בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ וכן מחייב את המשיבה לשפות את המבקש בסכום שמשקף את גובה האגרה ששולמה; כמו כן ובהתאם להסכמת הצדדים אני קובע כי החלק השני של האגרה ישולם על ידי המשיבה.

אני מאשר לבא-כוח המבקש שכר בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך  30 ימים מהיום.